התכנית היפנית

משהו מאוד חשוב וגדול ועצום שעומד לקרות (מלבד הילוד) ולא כתבתי עליו עד עכשיו הוא המעבר הצפוי שלנו ליפן!!

אחרי מלא נסיונות בשנים האחרונות, בעל התקבל ממש לאחרונה לתוכנית חילופי סטודנטים בקיוטו, לסמסטר אביב.
זה אומר שאנחנו צפויים לעבור לשם כבר בעוד חודשיים, ולהישאר שם בין 4-5 חודשים, תלוי במצב ההריון. 

היום הודעתי על כך לבוס, שקיבל את זה בהבנה, ואמר שישקול לאפשר לי להמשיך לעבוד מרחוק. מקווה מאוד שזה באמת יצליח, כי יקר מאוד ביפן ולא ברור אם נקבל מלגה כלשהי. וגם כדאי שתהיה לי תעסוקה כלשהי בזמן שבעל לומד...

המון זמן יפן היתה בגדר חלום בשבילי ולא ידעתי מתי אזכה להגיע לשם, כך שאני מרגישה שזו הזדמנות חד פעמית שחבל לפספס, אבל בגלל ההריון זה גם מאוד מלחיץ, ויש המון דברים לארגן לסדר ולברר לפני, למשל: להשכיר את הדירה שלנו, למכור את החפצים, למכור מנוי לחדר כושר, לברר על מערכת הבריאות ביפן, ולוודא עד איזה שבוע מותר לי לטוס.

זה כל כך מדהים שההריון הצליח, ועוד בעיתוי כזה שהסמסטר מסתיים מספיק זמן לפני תאריך הלידה המשוער כדי ששנינו נספיק לחזור לארץ ביחד.

הרופא שלנו אישר שזה בסדר שנעשה את המהלך הזה מבחינת ההריון ומבחינת מערכת הבריאות שם, אבל המליץ שאת בדיקת מי השפיר אעשה בארץ. זה אומר אחרי תחילת הסמסטר, ולכן אצטרך לטוס לשם בנפרד מבעל, כמה שבועות אחריו. קצת מבאס אבל אין מה לעשות בקשר לזה...

המקדש המוזהב בקיוטו

זהו לבינתיים, בקרוב הבלוג הזה יקבל תפנית ויהפוך להיות בלוג הריון ביפן, מקווה שיהיה מעניין :)

יש דופק!

הרופא רצה שנחזור לביקורת אחרי שבוע, אבל אני פחדתי ששוב יהיה מצב של תוצאה לא חד משמעית ואני אהיה לחוצה, אז הצלחנו לסחוב כמעט שבועיים, והגענו להיבדק רק היום- כשאני בשבוע 7 פלוס 2 לבדיקת הדופק הראשונה. 

המחלקה היתה עמוסה יותר מהרגיל וחיכינו שם כמעט שעה. הפעם לא היה צורך בבדיקת דם (יאיי!) והרופא הנחמד שלי מיד מצא את העובר בUS, אמר שהגודל שלו מתאים בדיוק לשבוע 7 (ס״מ 1 בלבד) ושהדופק שלו מעולה. 

אני לא הצלחתי להבין איך הוא רואה דופק, אבל סירבתי כשהוא הציע להכניס את המכשיר שוב כדי להראות לי. יש גבול לכמה שאני יכולה לסבול את המכשיר המפוקפק הזה ואני לגמרי סומכת עליו שהוא באמת ראה דופק :)

זה ממש בלתי נתפס שיש לי בגוף עכשיו שני לבבות פועמים, ובכלל שליצור כ״כ פצפון כבר יש דופק! 

איזה שמחה מטורפת לדעת סופסוף, 3 שבועות מאז התוצאה החיובית הראשונה שאכן השק מלא ושהחיים האלה מתפתחים כמו שצריך. 

שלחתי מיד את הבשורה המשמחת לשתי האמהות, בצירוף תמונת האולטרסאונד החדשה של הנכד. 

משם יצאנו לקניון לארוחת בוקר ולמדוד לראשונה בגדי הריון! ואני אסביר-

בגלל השחלות המוגדלות והנוזלים בבטן כל המכנסיים והגרביונים לוחצים לי, ואני ממש מתייסרת בעבודה, אז הלכתי כבר עכשיו להשיג לי זוג מכנסי הריון שישמשו אותי בתקווה עד הסוף.

חיכיתי המון זמן לרגע הזה שאוכל למדוד את הדברים במחלקת הריון של H&M וזה היה כיף כמו שציפיתי שזה יהיה!

מדדתי כמה סוגים- ג'ינסים, מכנסי בד, חזיה נטולת ברזלים וחולצת הריון. הכל נראה ממש יפה ומגניב ומרגש. בינתיים קניתי רק זוג אחד של מכנסי בד ( טרגינג) סטרציים שחורים וסופר נעימים, 2 מידות מעל המידה שלי, כדי שיהיה לי לאן לגדול.

היום אנחנו מספרים לאחים ולכמה חברים קרובים, ואני מקווה שימשיך ככה, שאצליח להירגע סופסוף ולהנות מהזמן המושלם הזה.

בתמונה: עוברון בשבוע 7+2 מסומן בין שני איקסים- בגודל שעועית 

יש יש יש שק הריון!

טוב זה היה אחד מסופי השבוע הכי ארוכים בחיים שלי!
איזה סיוט היה לחכות את ארבעת הימים האלה מהאולטראסאונד שבו הרופא לא היה בטוח שבכלל יש שק הריון, ועד היום, כשהוא ווידא שאכן יש שק :)

אני קצת מצטערת שבכלל נכנעתי לכל הבדיקות האלה מלכתחילה, זה לא נורמלי כל שבוע להגיע לבדיקת דם ו US! אין שום הפוגה לקצת שמחה, רגיעה והפנמה של המצב...

בכל אופן, הגענו לקליניקה הפרטית של הרופא - היכן שיש את מכשיר ה US המתקדם יותר. הוא עשה לי בדיקת דם, ואז התחילה הבדיקה לשמה התכנסנו. מיד הוא ראה שק הריון, אמרתי "יש!" איזה הקלה!! כמעט הייתי יכולה לנשום לרווחה אם הוא לא היה משאיר את המיתמר הווגינלי הזה עוד שעה בתוך הגוף שלי בזמן שהוא מסייר הלוך ושוב על פני השחלות הנפוחות ומדגים לבעל איך השלפוחית זזה כשהוא לוחץ לי על הבטן!

שאלנו אותו את כל השאלות שתכננו לשאול בפגישה הקודמת אבל העדפתי לוותר עד שנדע שבאמת יש שק הריון -

> האם מותר לצבוע שיער? כן
> האם מותר לאכול במסעדות כולל חומוסיות? כן
> האם בגד צמוד מדי עלול לגרום נזק? לא
> האם מותר לקיים יחסי מין? במקרה שלנו עדיין לא, כי השחלות מאוד גדולות ועלולות להתפוצץ (והוא אמר שלא כדאי לי לגלות איך זה מרגיש כששלחה מתפוצצת) במספר הפעמים שהספקנו לעשות את זה מאז בדיקת הבטא היו לי כאבים חזקים מאוד ברחם שהלחיצו אותי, אז אני בהחלט מסכימה עם הקביעה שזה לא יהיה בריא עכשיו.

מצבי הנוכחי:
חזרתי לעבודה למרות שאני עדיין לא מצליחה לישון טוב בלילה.
פיפי מעיר אותי כל 3 שעות בערך ואני לא תמיד מצליחה להירדם אח"כ כי כואבות לי השחלות בשכיבה על הצד ואני לא מצליחה להירדם על הגב.
בעבודה קשה לי לשבת כי כואבת לי הבטן, כל הבגדים לוחצים מאוד ואני מייחלת לאיזו גלביה ענקית או לפחות לנסות כבר עכשיו מכנסי או גרביוני הריון.
יש לי בחילות בצהריים ואין לי שום חשק לנשנושים / קפה אחרי הארוחה.
החזה שלי עדיין רגיש, נפוח וכואב וחוץ מזה אני עסוקה בהמון מחשבות לחוצות כמו האם העובר דבוק מספיק טוב לרחם או שהוא יכול פתאום להתנתק ולעזוב כשאני בשירותים / מרימה שקית של חצי קילו / לובשת טייטס צמוד.

מייחלת כבר להגיע לשלב בהריון שבו אני אהיה רגועה ובטוחה לגבי הסטטוס החדש שלי.

הדבר הפלאי שקורה לי בבטן. שבוע 5+4

ספק לגבי שק הריון

אז אחרי המתנה מורטת עצבים לאולטראסאונד בו אני סוף סוף אראה שק הריון או שתיים, היום הזה הגיע, והוא בכלל לא הלך כמו שציפיתי שהוא ילך.

הגענו בבוקר למחלקה באסף הרופא. בדיקת דם וכניסה ל US עם הרופא שלי. זה היה יותר כואב מהרגיל. די מהר הוא אמר שהוא לא מוצא שק הריון, או מוצא משהו שהוא קטן מדי בשביל להתחייב שזה זה..

סיפרתי לו על הכאבים הקשים שיש לי בעיקר בלילות, והוא מצא שהשחלה הימנית שלי ענקית והיא לוחצת על שלפוחית השתן. חוץ מזה יש לי גם נוזלים בבטן. שני הדברים האלה אמורים להסתדר מעצמם אבל יקח לזה הרבה זמן.

מרגישה קצת סתומה שהייתי כה שמחה ש"יש לי בטן" וזה בכלל מדברים שלא קשורים לעובר.

הרופא הדפיס לנו תמונה של העצם הבלתי מזוהה שאולי יכול להיות עובר ואולי לא, והלכנו הביתה לחכות לתוצאות בדיקת הדם. זה היום השלישי שאני לא הולכת לעבודה. נשכבתי במיטה מנסה לא להתפרק. בעל הלך ללימודים. ואז הרופא שלי התקשר כבר ב 10:30 ואמר שהתוצאות יכולות להיות טובות או שיש סיבה לאופטימיות זהירה לא זוכרת איך התנסח.

אמר שהבטא שלי היא 1055, ומכיוון שמתחילים לראות שק החל מבטא 1000 אז אולי הוא פשוט קטן מדי. ושיתר המדדים שלי ממש טובים, ושזה הריון חי.
הוא ביקש שאגיע לקליניקה הפרטית שלו בעוד 3 ימים, כי יש לו מכשיר US יותר מתקדם ואז נוכל לברר את הנושא הזה סופית.

אגב אתמול כבר לא התאפקתי ועשיתי את בדיקת ההריון הביתית, רציתי פעם אחת לראות אותה חיובית, וזה אכן היה מספק מאוד לראות 2 פסים.

להלן תמונת ה US שתהיה בתקווה הראשונה מיני רבות של העובר הזה - סימנתי את השק הקטן בעיגול.

ספק עובר בגיל 5 שבועות

מתפללת שהכל יהיה בסדר ויהיה המשך הריון רגוע ותקין.

סימני הריון ראשונים - שבוע 2 עד 5

כל השנה האחרונה ניסיתי להקשיב כמה שיותר חזק לגוף שלי, להבחין בכל שינוי קטן שיוכל לבשר שאולי הפעם זה הצליח וההריון נקלט. מהאדם הכי לא שם לב לפרטים הפכתי למדען-חקרן ששם לב ומנהל רישומים של כל דבר.

לכן, אני שמחה מאוד לבשר שאצלי, כשזה הצליח, היו המון סימנים! סימנים שהתחילו כבר מרגע החזרת העוברים והיו שונים במובהק עבורי, מתחושות רגילות של לפני מחזור / לחץ וכו' וחלק מהסימנים הם כאלה שלא שקראתי עליהם אי פעם במדריכי האינטרנט שמסבירים על סימני הריון ראשונים.

אז ככה זה הרגיש אצלי:

> בחילה - כבר ביום החזרת העוברים התחלתי להרגיש בחילה - חשבתי שזה בגלל הכמות הגדולה של משככי הכאבים, אבל הבחילה המשיכה כל יום, מתחילה בשעות אחר הצהריים, בד"כ בין השעות 15:00-18:00

> אזניים סתומות - האוזניים התחילו להיסתם כמה ימים אחרי ההחזרה, וזה ממשיך עד עכשיו. האוזניים נסתמות בצהריים, בד"כ בשעה 12:00/13:00, וזה נמשך כמה שעות.

> דימום מהאף - זה קרה במשך 3 ימים רצופים, והתחיל 4 ימים אחרי ההחזרה. כנראה בימי ההשתרשות. זה היה הסימן שהכי עודד אותי, כי זכרתי שאחת החברות שלי סיפרה שעוד לפני שגילתה שהיא בהריון היה לה דימום מהאף.

> שיער בריא - די מהר השיער שלי התחיל לקבל מחמאות - הפך לזוהר, מלא נפח וחלק יותר, וזה מורגש במיוחד אחרי שבתקופת הטיפולים הוא נהיה נוראי במיוחד, מקורזל כזה, עם שוונצים ולא מסתדר

> חצ'קונים / פצעונים רבים, אבל עם זאת העור יותר זוהר.

> פיפי כל שניה - אבל משהו ממש מוגזם במיוחד ולא הגיוני, שגורם לי לקום כמה פעמים בלילה, ובכל ישיבה רגילה בבית קפה לפקוד את השירותים לפחות פעמיים.

> כאבים בבטן התחתונה - מגוון עצום של כאבים - דקירות, לחיצות בשחלות, כאבים בבטן התחתונה, כאבים שמקרינים לרגל, כאבים בהתיישבות, בהליכה ובקימה. כאבים קשים במיוחד בלילה, עם התכווצויות קטלניות, אבל לא כאבים כמו במחזור או בדלקת בדרכי השתן - אלא סוג של שילוב של שניהם, שמרגיש שהוא נובע ממקום שקרוב יותר לפני העור...

> עייפות - לא משהו קיצוני, אבל הרבה יותר מהרגיל, והתחלתי להיכנס לנמנם קצת מיד כשאני חוזרת מהעבודה.

> חוסר רצון לשתות קפה - עד כה נאבקתי בכמויות הקפה שלי, והצלחתי לרדת במאמץ רב מ 3 כוסות ל 2 ביום. אבל עכשיו פתאום אני מוזגת את כוס הקפה השניה ולא מסוגלת לשתות אותה, ולא מרגישה שום צורך או רצון בכלל.

> חוסר דחף מיני - אסף הרופא הוא בי"ח מחמיר - והם אסרו עלינו לקיים יחסי מין במהלך השבועיים של ההמתנה לבטא. בזמן הזה גיליתי שממש לא בא לי לעשות את זה, אפילו לא עם עצמי, ביחוד כשכל הגוף ממש כואב.

> גודש וכאבים בחזה - כל התקופה הזאת הציצי מרגיש נפוח וכואב מאוד למגע, הוא גדל מאוד (לשמחתו של בעל) ומרגיש כאילו הוא ממולא באבנים.

> בחילה אחרי מאכלים עם מיונז - לא יודעת אם זה במקרה כי אכלתי אותם בשעות הבחילה שלי, אבל זה מה שהרגשתי (בבקשה שזה לא יגרום לי להיגעל לנצח מסלט אוליביה)

> בטן נפוחה - אני לא יודעת אם זה המשך ישיר של האוביטרלים שהזרקתי לתמיכה ( 4 אוביטרלים) אבל אני אדם עם בטן שטוחה תמיד, ועכשיו הבטן שלי ממש נפוחה ועגולה ובולטת, והיא מוצקה יותר מבפנים, ובקיצור ממש נראית כמו בטן של תחילת הריון. וזה כיף לי!

עד כאן סימני הריון. לפני בדיקת הבטא עדכנתי את הרופא שלי מספר פעמים בתחושות האלה, והוא כתב לי שזה טוב שאני מרגישה דברים. בדיעבד הוא אמר לי שהיה אופטימי בגלל התחושות האלה שהיו לי :).

בכל אופן, היום אני נמצאת בדיוק באמצע הדרך בין בדיקת הבטא הראשונה שבישרה שאני בהריון סופסוף, לבין הבדיקה השניה, שתקבע שאכן הכל ממשיך להתפתח כמו שצריך בע"ה.
אני מתחילה להבין שכל התהליך הזה מלא בתקופות המתנה בלי סוף, זה לא מסתיים כשמקבלים תשובה חיובית, וזה לא נהיה יותר פשוט להעביר את הזמן בין בדיקה לבדיקה.

בימים האחרונים הורדתי מלא אפליקציות הריון, אני מנסה להבין מה אסור לי לאכול, נחה המון ונלחצת מכל האפצ'י חזק מדי, שלא יגרום חלילה לעובר/ים לוותר ולהתאבד לי מהרחם!

אגב, כבר כמה שבועות, עוד לפני תחילת פרוטוקול ה- IVF האחרון, אני לא שמה לק ולא צובעת שיער. אלה הדברים הבריאים החדשים שניסיתי הפעם. מוזר לי לראות את הציפורניים נטולות לק, ובינתיים גם צמחו לי מלא שורשים שסופר מציקים לי, אבל אני מנסה להתאפק עם זה כמה שיותר. לפחות עד הבדיקה הקרובה...

אילוסטרציה: אני בהמתנה לבדיקה הבאה

אני בהריון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בהריון!!

אני לא מאמינה שסופסוף לראשונה בחיים אני זוכה לכתוב ולהגיד את המילים האלה!

עשינו את בדיקת הדם ב 8:00 בבוקר באסף הרופא, ביררתי איתם איך תתקבל התוצאה - וזה טלפונית בלבד, אין אתר לרפרש בו כל שניה או משהו כזה כמו בקופה.

כאן התחילה המתנה מורטת עצבים באמת, כמו השבועיים האחרונים רק במרוכז! הלכנו לבית קפה להעביר את הזמן קצת, ואז חזרנו הביתה להתארגן לסופ"ש אצל אמא שלי, בעל היה מוכן ראשון וירד לאוטו, אני התארגנתי והתחלתי לרדת במדרגות כשהגיעה השיחה - בשעה 11:00.
מזכירת המחלקה אמרה לי - אני מעבירה אותך לרופא שיגיד לך שהתשובה חיובית! הרופא עלה על הקו ובישר שיש לי בטא 107, שהכל בסדר, שאין צורך לבוא עוד יומיים לבדיקת הכפלה אלא רק עוד שבוע.. וזהו! מזל טוב וכו' אני יכולה להתחיל לשמוח.

עד שהגעתי לאוטו כבר בכיתי מרוב אושר ובעל המסכן לא הצליח בהתחלה להבין מה קרה ואם זה טוב או רע :)

כמו שכבר קראתי הרבה פעמים לפני כן, אין ממש זמן לאושר טהור - מהר מאוד זה מתחלף בדאגה - מה יהיה בבדיקה הבאה? למה לא בודקים לי הכפלה? האם באמת בטוח לשחרר ולשמוח עד הסוף עכשיו? ואם זה יהיה תאומים, איך נתמודד אז?

האמהות, שידעו על הבדיקה הצפויה, שלחו הודעות מה נשמע ומה קורה מהבוקר, אז לא היה לנו יותר מדי זמן לשמור את הבשורה לעצמנו. עד כה סיפרנו להורים, לחברה אחת ולדודה אחת. יותר לא מספרים עד שהבדיקה של שבוע הבא תעבור בשלום.

הרופא הקבוע שלי התקשר לברך אותי גם, שאלתי אותו אם אין צורך להמשיך בתמיכה כלשהי (לא) והוא אמר שבבדיקה הקרובה כבר נוכל לשמוע דופק ואולי אפילו לדעת אם מדובר בתאומים.

אם הייתי צריכה להמר על זה, הייתי מנחשת שמדובר בתאומים שגדלים לי בבטן, ושזו הסיבה לכאבים הרבים שהרגשתי בשבועיים האחרונים. שאלתי את בעל לדעתו וזה גם ההימור שלו. (מלחיץ!) עכשיו שוב המתנה של שבוע עד לבדיקה שתקבע אם התחושות שלנו נכונות...

2016 מתחילה - מחכים לבדיקת בטא

שנת 2016!!
כמה אני מקווה שזו תהיה השנה שבה אחווה הריון ואהפוך לאמא!

שנת 2015 היתה טובה אלי מהרבה בחינות. עברנו את שנת הנישואין הראשונה והיו לנו הרבה חוויות כיפיות ביחד, אבל זו גם היתה שנה קשה של נסיונות להרות, עם כ"כ הרבה משברים, תקוות נכזבות, כאבים פיזיים והתמודדויות עם פחדים ומחשבות לילה איומות. אני עוד זוכרת איך הזריקה הראשונה בבטן גרמה לי להתקף חרדה, ואיך רציתי לברוח כשראיתי את גודל המזרק שאיתו מתבצעת הזרעה...

בינתיים עבר שבוע מאז ההחזרה, וההמתנה היא לא פשוטה.
לקחתי חופשה של 3 ימים בלבד מהעבודה, ובדיעבד היה עדיף שאשאר יותר זמן בבית. בינתיים לא היה יום בו לא כאבה לי הבטן, כאבים כמו סוג של מחזור, אבל יותר חד ופנימי ופחות התכווצויות.
בנוסף בערך 4 ימים אחרי ההליך התחילו להיסתם לי האוזניים והיה לי דימום מהאף. אני מרגישה כאילו נתפס לי שריר ברחם, שמקרין גם על הרגל ומקשה עלי בכל פעולה - קשה ללכת, קשה להתיישב, קשה לקום..

בשני הלילות האחרונים המצב החמיר ואני מרגישה שאני לא יכולה למצוא תנוחת שינה שלא כואבת, הדבר היחיד שמציק פחות זה כשאני שוכבת על הגב - וככה אני לא מצליחה להירדם בכלל.

התייעצתי עם הרופא שאמר שכל אלה תופעות נורמליות, ושהכי חשוב זה להמשיך לשתות הרבה ולוודא שיש לי גם פיפי בהתאם. חוץ מזה אני מזריקה חצי אוביטרל כל 3 ימים לתמיכה בזקיק הצהוב, וזה מנפח את הבטן וגורם לציצי להרגיש כאילו עשו לי הגדלה עם כדורי ברזל!

אני מנסה להזכיר לעצמי כל הזמן שאני בהריון עד שלא יוכח אחרת, ומנסה לדמיין את העוברונים משתרשים היטב, צומחים בריאים והופכים לילדים ממשיים. מקווה שכל תופעות הלוואי שיש לי מבשרות טובות. נותר עוד שבוע לחכות...