היום התעוררתי מחלום שבו מישהו ניסה להרוג אותי. זה הסתיים בזה שחנקתי אותו בפרעות, ממש הידקתי את האחיזה שלי בצוואר המרושע שלו וניערתי אותו חזק.
אתמול היה יום קשה. חזרנו לארץ ואחרי יומיים כבר חזרנו לרופא הפרטי שליווה אותנו מתחילת הדרך.
לכאורה זה לא היה אמור להיות מלחיץ במיוחד, חיכיתי לפגישה הזאת כדי לחזור לתהליך סופסוף, וידעתי שאין משהו שאמור להפתיע אותי, אבל הלחץ הצטבר במהלך כל היום, וכשחיכינו בתור כבר התהפכה לי הבטן והיתה לי בחילה נוראית.
בתור היו נשים בהריון עם בטן כמו שהיתה לי לא מזמן, מדברות על שקיפות עורפית וסקירות. כבר שכחתי איזה נורא התהליך שלפני ההריון. מחדר הרופא יצא זוג בבכי. חיכינו 20 דקות ולבסוף כשנכנסנו היתה אווירה מבאסת. הרופא לא הציע שום מילות ניחומים ועידוד. לא זכר פרטים על המקרה שלנו, לא זכר מה הפרוטוקולים של הטיפול שהיו, אמר שעבר לנהל מחלקה בבי״ח אחר, כך שהתהליך יבוצע אחר במקום חדש הפעם, ושאנחנו צריכים לעשות שוב בדיקות צהבת ואיידס ושד- כי הן תקפות רק לשנה!! ושהוא בחופש החודש ואחרי זה יש חגים ורצה שנדחה הכל. בסוף הציע שאקח גלולות 10 ימים ואז כשנקבל את תוצאות הבדיקות נתחיל טיפול.
מקווה שהוא לא מתבלבל בחישוב הימים כי זה ממש לחוץ, ותלוי בזה שאכן אקבל מחזור בזמן אחרי שהגלולות יפסיקו ושנספיק הכל לפני ראש השנה...
אז היום קיבלתי מחזור ואני אתחיל לקחת גלולות. מרגישה שבורה ממש, נזכרתי שוב בתהליך הארוך שיש לפנינו, ואני יודעת שאני חייבת לשמור על אופטימיות, בפעם הקודמת הצלחנו בהחזרת העוברים הראשונה, שזה ממש טוב. רוב הסיכויים שהתהליך יהיה ממש מהיר וכבר חודש הבא, כבר בחגים אני אהיה בהריון!.
אני אכריח את עצמי לשנות את הפרספקטיבה ולהיות אופטימית ושמחה, ולהתייחס לתהליך הזה כמשהו הכרחי שרץ ברקע, ולא משתלט על כל החיים.
יש לי חיים טובים, בעל מושלם, משפחה תומכת, חברים שרוצים בחברתי וחתול טוב לב, וזה רק ענין של זמן עד שיצטרפו אלינו הילדים שלנו.
לכאורה זה לא היה אמור להיות מלחיץ במיוחד, חיכיתי לפגישה הזאת כדי לחזור לתהליך סופסוף, וידעתי שאין משהו שאמור להפתיע אותי, אבל הלחץ הצטבר במהלך כל היום, וכשחיכינו בתור כבר התהפכה לי הבטן והיתה לי בחילה נוראית.
בתור היו נשים בהריון עם בטן כמו שהיתה לי לא מזמן, מדברות על שקיפות עורפית וסקירות. כבר שכחתי איזה נורא התהליך שלפני ההריון. מחדר הרופא יצא זוג בבכי. חיכינו 20 דקות ולבסוף כשנכנסנו היתה אווירה מבאסת. הרופא לא הציע שום מילות ניחומים ועידוד. לא זכר פרטים על המקרה שלנו, לא זכר מה הפרוטוקולים של הטיפול שהיו, אמר שעבר לנהל מחלקה בבי״ח אחר, כך שהתהליך יבוצע אחר במקום חדש הפעם, ושאנחנו צריכים לעשות שוב בדיקות צהבת ואיידס ושד- כי הן תקפות רק לשנה!! ושהוא בחופש החודש ואחרי זה יש חגים ורצה שנדחה הכל. בסוף הציע שאקח גלולות 10 ימים ואז כשנקבל את תוצאות הבדיקות נתחיל טיפול.
מקווה שהוא לא מתבלבל בחישוב הימים כי זה ממש לחוץ, ותלוי בזה שאכן אקבל מחזור בזמן אחרי שהגלולות יפסיקו ושנספיק הכל לפני ראש השנה...
אז היום קיבלתי מחזור ואני אתחיל לקחת גלולות. מרגישה שבורה ממש, נזכרתי שוב בתהליך הארוך שיש לפנינו, ואני יודעת שאני חייבת לשמור על אופטימיות, בפעם הקודמת הצלחנו בהחזרת העוברים הראשונה, שזה ממש טוב. רוב הסיכויים שהתהליך יהיה ממש מהיר וכבר חודש הבא, כבר בחגים אני אהיה בהריון!.
אני אכריח את עצמי לשנות את הפרספקטיבה ולהיות אופטימית ושמחה, ולהתייחס לתהליך הזה כמשהו הכרחי שרץ ברקע, ולא משתלט על כל החיים.
יש לי חיים טובים, בעל מושלם, משפחה תומכת, חברים שרוצים בחברתי וחתול טוב לב, וזה רק ענין של זמן עד שיצטרפו אלינו הילדים שלנו.
