הסתיימו שבועיים וקצת של נטילת גלולות "מליאן" (שאמורות להיות חלשות ונטולות תופעות לוואי אבל לדעתי הן גורמות למצבי רוח וכאבי בטן).
עשיתי מחדש בדיקות צהבת ואיידס ומשמוש שד, והיום בערב סופסוף נלך לרופא כדי לקבל את פרוטוקול הטיפול לשבועיים הקרובים. בעיקרון הפסקתי לקחת את הגלולות לפני 3 ימים ואמורה לקבל מחזור כדי להתחיל בטיפול ובינתיים היו רק טיפה כתמים אתמול ונראה כאילו זה נעלם לגמרי, אבל מקווה לשינויים במהלך היום.
היום אני גם חוזרת לעבודה, אותה עבודה שעזבתי לפני יפן, וזה מלחיץ אותי וזה לא ממש הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות, אבל אחרי כמה שבועות של שקילת היתרונות והחסרונות החלטתי לחזור. בשום מקום אחר לא תהיה לי הגמישות בשעות וההבנה שאני אצטרך ממעסיק בתקופה הקרובה. זה מלחיץ לחזור לעבודה גם כי לא עדכנתי את האנשים שם בגורלו של ההריון ולא בא לי לענות שוב על שאלות בנושא.
הילוד שלנו היה אמור להיוולד מחר.
בסה"כ עברו בדיוק 4 חודשים מאז הפסקת ההריון. זה נהיה קל יותר עם הזמן אבל עדיין, במיוחד כשמנסה להירדם או כשמתעוררת בלילה, פתאום יש רעד נורא כזה בגוף, וזכרונות מציפים, והתחושה שהוא היה ילד של ממש, יצור חי שהחיים שלו היו בתוכי ונגמרו.
אין לי מושג אם אני מתמודדת עם המצב הזה בצורה סבירה. יכול להיות שהייתי אמורה כבר להשתחרר מזה עד עכשיו או שזה טבעי להמשיך להרגיש ככה לכל החיים.
מבחינת הגוף נראה שהוא די חזר לעצמו, ירדתי בערך 5 קילו וחזרתי למשקל ההתחלתי, אבל נראה שחלוקת השומן בגוף השתנתה, וכנראה שזה גם קשור לזה שכבר הרבה זמן לא התעמלתי, אבל האגן מרגיש רחב וגבוה יותר, והירכיים והידיים יותר שמנמנות.
נזכרתי עכשיו שכשהיינו אצל הרופא שאלתי אותו לגבי PGD - אבחון גנטי טרום השרשתי ששמעתי שעושים בארה"ב בהפריות ומזהה מומים אפשריים בעובר, כולל תסמונת קליינפלטר שהייתה לעובר שלנו. הרופא שלנו משום מה לא תמך בזה, אמר שזה לא באמת מזהה את התסמונות וגם גורם נזק לעובר. צריך לבדוק אולי עם רופא נוסף..
לסיום אופטימי: היום נתחיל את התהליך והחיים החדשים שניצור, ועוד שבועיים כל זה כבר יהיה מאחוריי. אני כבר לא מפחדת מזריקות ואני מחכה לחגים שיגיעו עם בשורות טובות.
