היסטרוסקופיה, פיפל ותקוות חדשות

שבוע חדש.
תקוות חדשות צומחות!
התחלתי את השבוע בבדיקת דם ו US כרגיל.
דיווחתי למרפאה על התוצאות, וקבעו לי בדיקת היסטרוסקופיה +פיפל ליום שלישי - היום - לקחתי חופש.

בהתחלה חשבתי שצילום רחם והיסטרוסקופיה זה אותו דבר, אבל מסתבר שכלל לא.
צילום רחם זו הפרוצדורה הוותיקה יותר, והיא כוללת הזרקת יוד לחלל הרחם. זו בדיקה שעושים כדי לוודא שהשחלות לא חסומות, זה פחות רלוונטי כשעוברים ל IVF. זו גם הבדיקה שסירבתי לעבור כשעוד היינו בשלב ההזרעות, כי פחדתי מהכאבים.

ההיסטרוסקופיה זה תהליך שעושים עם מין קטטר מצלמה. זה משהו שהוא דור חדש יותר, ומאפשר לבדוק שאין בעיות במבנה הרחם, הידבקויות וכו'.

כרגיל לפני בדיקות כאלה הייתי מפוחדת מאוד. אפילו שאלתי במרפאה אם יש אפשרות לעשות את זה בהרדמה, הם אמרו שכן, צריך לשלם עוד 1500 ש"ח למרדים, אבל זה לא כזה מומלץ שאעבור כ"כ הרבה הרדמות וגם הם אמרו שזה לא אמור להיות מאוד כואב, רק לא נעים, ושיש לי מבנה צוואר רחם "קל" וזה לא אמור להיות קשה להחדיר את המכשיר.

ביקשו שאגיע עם שלפוחית מלאה ושאפשר לקחת חצי שעה לפני משכך כאבים מסוג אופטלגין/ נקסין/ אדוויל.
כשעשיתי את ההפלה הרופאה שלי רשמה לי כדור משכך חזק במיוחד, נגזרת של אופיום, שנקרא זלדיאר. וידאתי שזה גם בסדר ואישרו לי במרפאה להשתמש בו.

אז הגעתי לבדיקה עם שלפוחית עולה על גדותיה! ולקחתי 2 כדורי זלדיאר ונכנסתי לחדר הבדיקות.
אמרו שטוב שהשלפוחית מלאה כי זה מיישר את הנרתיק ויאפשר להכניס את המכשיר בקלות רבה יותר.

התהליך כולו לקח פחות מ-10 דקות. הרופא הכניס מפסק וגינלי, ואז דרכו מוחדר הצינור שנקרא "היסטרוסקופ". רואים את חלל הרחם בצבעוני וממש עוברים על כל החלל, כולל הפתחים של החצוצרות! אני פחדתי להסתכל אבל בעל התרשם מאוד :)
זה היה לי כואב ולא נעים, אבל באמת שבשנייה שזה נגמר הרגשתי כל כך שמחה שזה מאחורי שכל הכאב נשכח.
הממצאים היו תקינים לחלוטין, אבל הרופא לקח ביופסיה כדי לוודא שאין שם חיידקים שלא אמורים להיות שם, וגם עשה פיפל.

מחיר ההיסטרוסקופיה+פיפל אצל בר חוה - 1250 ש"ח

שתי הפרוצדורות האלה סטטיסטית מעודדות את הרחם לקלוט עוברים.
מקווה ומאמינה שהחודש זה יקרה!!

אחרי שיצאתי משם הלכתי לזארה, מדדתי את כל החנות וקניתי לי כמה דברים נחמדים :)

אין לי כוחות

לדעתי הגעתי לתחתית.
כלומר מקווה שזה לא יכול להרגיש יותר גרוע..
אבל בהחלט עבר עלי שבוע קשה. למרות שכל יום נפגשתי עם חברים וניסיתי לא להיות לבד בכלל.
גם הסתפרתי ועשיתי שופינג וקבעתי תור לרפלקסולוגיה כדי שזה יעזור לי להירגע.

קיבלתי אתמול מייל מאוד ארוך ומפורט מד"ר בר חוה. זה היה מייל יפה, הוא גם השתתף בצערי, גם הביע אכזבה שזה לא הצליח וגם כתב את המלצותיו להמשך התהליך.
אבל המייל הזה גרם לי להרגיש כ"כ רע. זה כאילו החזיר אותי למציאות שלי, חייב אותי לצאת מההדחקה היחסית שבה אני נמצאת, ומהאופטימיות שהכל בסדר ושזה יצליח מעצמו בפעם הבאה.
לא הצלחתי אפילו לקרוא עד הסוף מרוב הסטרס.
הוא רוצה שאעשה היסטרוסקופיה, הבדיקה היחידה שהתנגדתי לעבור כל הזמן הזה :(
הוא חושש שאולי בגלל ההפלה בכל זאת משהו נפגע ברחם, כי חוץ מזה כל המדדים תמיד טובים והעוברים ברמה גבוהה :(

אני מפחדת, אבל יודעת שאני אעשה כל מה שצריך.
ואז נעשה שוב פיפל.
ואז נעשה שוב החזרה.

אין לי כוחות.

עוד מחזור לא רצוי לאוסף

אולי השבוע המגעיל הזה הכין אותי למחזור שקיבלתי הבוקר.
אחרי לילה של כאבי בטן לא מבשרי טובות, התעוררתי לפיפי ראשון ומדמם :(
לפחות נחסכו ממני עוד 3 ימים של המתנה מורטת עצבים.

נפגשתי עם חברה, עשיתי קצת שופינג, ובינתיים אני מצליחה לא להתפרק, אבל זה כל הזמן מרגיש כאילו זה ממש מעבר לפינה, ולא בא לי בכלל שזה יגיע.

מנסה להיות חזקה ולהמשיך להאמין שזה שזה לא קרה עד עכשיו, לא אומר שזה גם לא יקרה. מנסה לא לחשוב על חיי בדידות אומללים שיהיו מנת חלקי אם זה לא יצליח.

בדיוק היה אתמול פרק בקרדשיאנז, שבו קים סיפרה על טיפולי הפוריות שהיא עוברת ושהיא כבר גמורה מזה ולא יכולה לחכות להיכנס להריון ואז היא דיברה עם איזה חבר רוחני שעוסק בתקשור או משהו כזה והוא אמר לה שהיא צריכה לשחרר מהלחץ ולהבין שהנשמה המדויקת של התינוק יכולה להגיע רק במועד הנכון מבחינת הנשמה שלה ושל קניה, ומבחינת המזלות ועוד כל מיני דברים ושבקיצור אי אפשר לזרז את זה כי זה יקרה כשיגיע הזמן הקוסמי הנכון. חחח רציתי לכתוב את זה כמשהו אופטימי ועכשיו כשכתבתי את זה זה נראה הכי מפגר בעולם.
לא משנה.

עכשיו צריכה לכתוב לפקידות של בר חוה, והן יגידו לי שזה שיש דם עדיין לא אומר שאבדה תקוה, ולא להתייאש ולעשות את הבדיקה ביום ראשון ובהצלחה. יאללה שיתחיל כבר הפרוטוקול החדש. בינתיים - כמה שיותר סושי ודברים אסורים.

2017 ציפיתי ממך להיות נחמדה יותר.

חירפון סוף תקופת המתנה לבטא

מכירות את זה שאתן כבר לקראת סוף השבועיים של אחרי ההחזרה, ופשוט כבר לא עומדות יותר בלחץ של ההמתנה לבטא??
השבוע הזה היה קשה בצורה קיצונית. כל כאב בטן גורם לי לתהות האם זה כאב טוב או שזה כאב מחזור.
המצבי רוח שלי נהיו סופר מוגזמים ואני בוכה ומתרגזת כל היום והלילה. הייתי אמורה להיות עכשיו בחופשת לידה עם תינוק בן 4 חודשים, ובמקום זה אני בלימבו הגרוטסקי הזה.

כולם סביבי בהריון וגם החברים של החברים שלהם בהריון, וכדי לא להילחץ מזה המצאתי לי את הפזמון: "כולם בהריון כי גם אני בהריון!" ואני מזמזמת את זה כל פעם שהלחץ מגיע.

היום נשארתי לעבוד מהבית. מרגישה ממש שמנה ומכוערת ולא בא לי לראות אנשים בכלל. יש שמש בחלון, ויצאתי לקצת סיבוב בשכונה וזה גרם לי להרגיש יותר טוב.

אני חושבת שלא היה מזיק לי למצוא איזו קבוצת תמיכה או משהו אחר שיעזור לי להירגע, ואני לא בקטע של שיאצו או רפלקסולוגיה.. אז אם אתן מכירות משהו כזה ויכולות להמליץ - אשמח מאוד.

אבחון שגוי בטיפול פוריות

עבר שבוע מההמתנההה האינסופית הזאת לבטא. מנסה להישאר אופטימית וזה אבל מרגישה עצבנית מתמיד, הבטן שלי ענקית מההורמונים וגם מזה שאני רעבה ללא הפסקה..
וגם מזה שגיליתי שהרופא שלי נתן לי טיפול מיותר לבלוטת התריס :|

כפי שחלקכן אולי יודעות, לפני פגישה עם בר חוה צריך להכין תיק עצום של מסמכים, בדיקות דם ותיעוד של כל הטיפולים שעברתן עד לאותה נקודה. זה לקח לי מלא זמן אבל ביצעתי את הכל. הפקידות במרפאה מזינות את הנתונים לתיק שלי, והוחלט שאני צריכה לקחת כדורים לטיפול בבלוטת התריס - למרות שהתוצאות שקיבלתי היו בטווח הנורמה - כי לטענתם זה נורמלי לכלל האוכלוסיה, אבל לנשים שמנסות להיכנס להריון כדאי להוריד את הערכים, ולכן רשמו לי כדורי יוטירקס - 3 פעמים בשבוע, וביקשו שאפנה להמשך טיפול אצל אנדוקרינולוג.

התור המוקדם ביותר שמצאתי היה לאחרי חודש (הם הציעו לי לקבוע תור לאנדוקרינולוגית הפרטית של המרפאה, אבל זה 600 ש"ח לפגישה). אז השבוע הייתי אצל האנדוקרינולוג שעיין בתוצאות, היה מופתע מאוד ואמר שאין שום הצדקה שאני אקח תרופות כי הבלוטה שלי לחלוטין מאוזנת.

שלחתי את הנתונים האלה למזכירות של בר חוה (כל התקשורת עם המרפאה נעשית במייל למזכירות) וקיבלתי שלל תשובות מבולבלות ולא ברורות. אחרי שדרשתי תשובה רצינית קיבלתי מייל מבר-חוה עצמו! הוא כתב שהיתה להם טעות אנוש - שהם רשמו ערך לא נכון בתיק שלי! ושבאמת אני לא צריכה לקחת את התרופות ושבלוטת התריס שלי סבבה, אבל כדי שלא תהיה קפיצה הורמונלית שעלולה להזיק לתהליך הקליטה של העובר - שאמשיך לקחת את זה עוד כמה שבועות.

זה כל כך מרגיז שבתהליך כזה, שכולו קשה ומלחיץ, והכי חשוב לי בעולם, ושאני מנסה לעשות הכל מושלם ולמלא את כל ההנחיות שאני מקבלת בדייקנות, ושהלכתי לרופא הכי מהולל ושחיכיתי לפגישה איתו הרבה זמן, ובסוף הם מאפשרים מצב של טעות כזאת. ממש מבאס

ההמתנה הגדולה לבטא

זה קשה, כואב ומייאש כשהדרך מתארכת. קשה לשמור על אופטימיות בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה.
אבל זה כמו בדייטים - יכול לקחת מיליוני דייטים, את יכולה להרגיש שאין שום מכסה שמתאים בדיוק לסיר שלך, ובסוף, אם רק מתמידים בזה ומצליחים לשמור על אופטימיות, ולא מתעסקים בזה יותר מדי - זה קורה.

זה חייב לקרות, ועכשיו כשאני בתקופה הקשה של שבועיים המתנה לבטא, אני פשוט אצטרך להעסיק את עצמי, לפגוש מלא חברים ולהנות מהתקופה הקסומה נטולת הזריקות :)

ביום חמישי היתה השאיבה - הצליחו לשאוב 7 ביציות כמו שראו באולטרסאונד, וזה הכי הרבה שהיה לי אי פעם.
התעוררתי מהשאיבה עם כאבים, כמו בפעם ההיא שהצליחה ואני מנסה לראות בזה סימן חיובי. הפעם הכאבים לא נגרמו מסיבוב שחלות אלא כנראה מכמות הדקירות שהיתה רבה ממה שאני רגילה בדר"כ.

את הסופ"ש כולו ביליתי בבית מתפתלת מכאבים שהרגישו כמו אגן מתפרק+גזים. קראתי שזה משהו שכיח שקורה.
רק בשבת בערב עדכנו אותי שהצליחו ליצור 4 הפריות (קצת התאכזבתי) וההחזרה נקבעה ליום ראשון.

התהליך הפעם היה ממש רגוע ונעים, לא כאב לי בכלל ויצאתי משם שמחה ואופטימית. הכאבים נמשכו אבל כבר למחרת חזרתי לעבודה.

ועכשיו ההמתנה הגדולה. אני פוחדת להתאכזב שוב.. מאוד לא רוצה להגיע ל IVF5, ובכל פעם שאני נשברת קשה יותר לקום ולחזור למחשבות החיוביות.

אני מנסה לדמיין את התינוק קיים. לדמיין אותנו משחקים ביחד או ישנים ביחד, להפוך את הנוכחות שלו למציאותית. אבל לפעמים כשאני נשברת אני מדמיינת את הקשיים שבגידול תינוק, וחושבת על היתרונות של חיים ללא ילדים (אבל לא באמת משתכנעת).

אה חוץ מזה במסגרת הטיפולים המשונים אצל בר חוה אמרו לי שערכי בלוטת התריס שלי תקינים, אבל כדי להגביר סיכויים להריון צריך להוריד אותם עוד - ונתנו לי תרופה לקחת - יוטירקס, וגם ביקשו שאפנה לאנדוקרינולוג להמשך השגחה וטיפול, אז היום הייתי אצלו והוא טען שאין שום הצדקה בשבילי לתרופות כאלה כי הערכים שלי תקינים לגמרי, אבל גם אמר שהמינון שאני לוקחת לא אמור לגרום נזק.. מוזר מאוד אבל בינתיים אני אצטרך לשים מבטחי בבר חוה.