הי עוקבות נחמדות,
תדעו שאני ממש נהנית לקבל מכם תגובות ומיילים, זה מרגש אותי ומחזק אותי מאוד מאוד!
אתמול היינו בערב התמיכה "כוכבים נוצצים" במדיטק בחולון, שהזכרתי בפוסט הקודם שלי.
הערב התחיל בהרצאה של פרופ' יעקב פרחי - הוא עושה רושם של איש נחמד מאוד, והוא קיבל הרבה המלצות ותשבחות, אז אם מישהי מחפשת גניקולוג חדש...
הוא הציג מצגת שמקיפה את כל הליך הפריון והטיפול בו. בהתחלה זה הרגיש מאוד משעמם, כי זה היה ממש מהדברים הכי בסיסיים של איך נראה מחזור ביוץ רגיל, איך עושים החזרה וכאלה, וכלל גם תמונות שלא היה לי נעים בכלל להסתכל בהן, של פרוצדורות מסוימות ואיך עושים אותן.
אבל לקראת הסוף נהיה מאוד מעניין, הוא דיבר על ההתפתחויות בתחום ומה שצופן העתיד.
בין הדברים שהיה לי מעניין לראות זה למשל איך עושים איקסי - מיקרומניפולציה - ממש תופסים זרעון יחיד בזנב! עם פינצטה, ואז מחדירים אותו לביצית.
היה גם מעניין לראות את האינקובטורים שאליהם מכניסים את הביציות המופרות - בעבר זה היה מעין תנור עם חזית שקופה, והאמבריולוג היה צריך כל כמה שעות לפתוח אותו, להוציא את הצלוחית ולבדוק אותה תחת מיקרוסקופ. עכשיו האינקובטורים הם ממוחשבים לחלוטין - והם מפיקים כל כמה שעות צילומים בהגדלה של כל עובר, וגם מדרגים את איכותו - ללא צורך במגע יד אדם!
בנוסף הוא דיבר על העתיד בתחום, שכולל השתלות רחם, השתלת ביצית חדשה בישנה ועוד דברים שנותנים הרבה אופטימיות.
אחריו עלתה לדבר שרונה אריאל רוזנצוויג, שהיה לה סיפור מרגש מאוד של תהליך ארוך וקשה של טיפולי פוריות, עם שפע דברים מאוד נדירים, ובסוף היא הצליחה להיכנס להריון עם תאומים כנגד כל הסיכויים. אחרי זה הוקרן הסרט "כוכבים נוצצים" שאותו לא נשארנו לראות כי היינו צריכים להספיק להזריק אוביטרל בבית. אבל אני מתכננת לראות את הסרט מתישהו.
כשהגענו הביתה התחיל החלק המבאס של הערב. נגמר לי הסינרל במפתיע - זה הלחיץ אותי כי אני פוחדת לפגוע בתהליך ולא היה לי מרשם חדש (בסוף הצלחתי להסניף שארית קטנה) ואז בעל הזריק לי את האוביטרל והתעצבנתי עליו על שטויות והרגשתי שאני קורסת נפשית, בכיתי בטירוף, בלי סיבה בכלל, ואז כעסתי עליו כי הוא התעצבן עלי ולא היה תומך מספיק בעיני וזה הלך והתדרדר.
הרגשתי שאני לא יודעת מי זה האדם הזה שהוא כל כך קרוב אלי תמיד ופתאום אני לא מבינה אותו בכלל וגם לא מצליחה להסביר את עצמי ולגרום לו להבין.
הוא אפילו אמר שהוא לא רוצה להמשיך את הטיפולים בחודש הבא כי לא יכול לסבול את ההתנהגות שלי עם ההורמונים.
פשוט הרגשתי שהוא שובר אותי. שהוא נוגע בפחד כל כך עמוק, שהקשר שלנו לא ישרוד, ושלא יהיה לנו ילד.. שבתוך המצב הזה שאני נמצאת בו, במקום לקבל תמיכה והבנה, אני צריכה גם לעבוד על לשמור את הזוגיות שלנו ולהלחם על הטיפולים. וכל הסטרס הזה, וגם ככה אני פוחדת לגרום נזק לעובר...
בסוף השלמנו. אבל בלילה חלמתי שאנחנו שוכבים ובאמצע יורד לי מלא דם. מחזור קטלני ואין הריון. זה היה כ"כ מוחשי ונורא. בבוקר שכבנו. פחדתי ממה שאראה בסוף. אבל נשארתי נקיה :)
חוץ מזה הגעתי לשלב בתקופת ההמתנה שבכל הליכה לשירותים אני חוששת ממה שאראה בתחתונים! נורא ואיום.
מנסה להישאר רגועה ואופטימית ולדמיין ילוד עתידי שמח ובריא!
