בדיקת בטא משמחת

עשיתי בבוקר השכם את בדיקת הדם.
האחות שאלה אם צריך בטא בכלל, אמרתי לה ברור שכן! הכי חשוב!!

ואז ברמות לחץ שלא נראו כמותן המשכתי לעבודה, לשמחתי היה יום לחוץ אבל עדיין התחלתי כבר ב 11:30 לבדוק את האתר של מכבי.
12:00 ואין תוצאות. איך זה תמיד קורה שאין תוצאות ב 12 דווקא בימים שאני הכי לחוצה על התוצאות!
13:00 אין תוצאות
מרגישה שבאמת לא שורדת את היום הזה.
13:35 - יש תוצאות!
בטא 378!!!!

מיד התקשרתי לבעל לספר לו! לא מאמינה שזה באמת קרה והצליח!
איך אפשר להמשיך לעבוד עכשיו?? למה אי אפשר להיות ביחד ולהתרגש מזה?

בעל שמח ומיד סיפר לאמא שלו. אני סיפרתי לאמא שלי רק בערב. רציתי לשמור את זה לעצמי קצת, וגם עדיין בלחץ שזה לא יצליח.

שלחתי את התוצאות לבר חוה. כעבור שעה קיבלתי הודעה של איזה יופי! ושאפשר להפסיק עם הסינרל אבל שאחזור על בדיקת הדם שוב עוד יומיים.
באסה.
למה צריך את זה. שוב משהו להילחץ לגביו?!

אבל אני חייבת להפסיק עם זה, ולהצליח לשמוח בלב שלם, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה אח"כ.
אני בהריון, ואני מאושרת, ועוד מעט יומולדת ואני אחגוג אותו בלי לחשוש מהבאות!

מחר בדיקת בטא

מחר בדיקת בטא.
החרדות מציפות אותי, וכמה שאני מנסה לחשוב חיובי / להיות עסוקה אני לא מצליחה להתנער מזה.
ממש חרדה גופנית.
כואבת לי הבטן כל הזמן בלי הפסקה. אני כבר לא יודעת מה לחשוב על הכאבים האלה. דופק לי הלב ואני לא רוצה לחשוב על אפשרות שזה לא יצליח.
גם יש לי תחושות דומות לאלת שהיו בהריון שהצליח...

אז בגדול הנה מה שעבר עלי מאז ההחזרה הכפולה לפני שבוע וחצי:
היו לי כמה ימים של כאבי בטן קשים ממש, ביחוד בלילה. אלה היו הימים של ההשרשה לכאורה. זה התחיל כבר אחרי ההחזרה הראשונה והתחזק אחרי ההחזרה השניה.
מההתחלה היה לי פיפי כמה פעמים בלילה ובטן ענקית. הרבה יותר גדולה מבסבבים הקודמים.
נהייתי עייפה יותר והלכתי לישון מוקדם יותר.
לא היה לי דימום מהחניכיים ביום השלישי כמו שהיה בהריון ובהריון הכימי, אבל כל יום מאז ההחזרה הראשונה התחילו להיסתם לי האוזניים כל יום בצהריים, כל יום בערך מ 10 עד 15. ממש נורא. מרגישה שכל הראש שלי נפוח ומלא בצמר גפן, למרות שהאף שלי פתוח.. קראתי שזה בגלל עיבוי ריריות בהריון, וזה מתבטא הרבה במערות הפנים.

אחרי כמה ימים ראשונים של כאבי בטן ממש חזקים המשיכה לכאוב לי הבטן אבל פחות. כואב לי לשכב על הצד, לא משנה איזה צד, ואני חייבת כרית שתרפד לי מתחת לבטן ובין הרגליים. לילות קשים.
לכאורה סימנים חיוביים ממש אבל אני כבר מפחדת.
אה והיום במקלחת ראיתי נקודות לבנות על הפטמות, אני חושבת שזה סוג של הפרשה קטנה של חלב! מוזר ממש ולא מצאתי שום אזכור למשהו כזה באינטרנט בתחילת הריון.

מנסה להמשיך במחשבות חיוביות ואעדכן בתוצאות.
אה והשבוע יש לי יומולדת אז זו באמת תהיה המתנה המושלמת אם זה יצליח :)

החזרה שניה- בלסטוציסט צעיר

*עדכון נוסף ל IVF5*

תקציר הפרקים הקודמים: הפעם עשינו מיון זרע, נוצרו יותר עוברים איכותיים, ואחרי החזרה של עובר אחד ביום 3, הזמינו אותנו להחזרה שניה, של עובר ביום 5.

ביקשו שנגיע ב 7:45. הפקקים היו קשים ואיחרנו, אבל עדיין חיכינו בערך חצי שעה בתור ונכנסנו רק ב 9:00.
הפעם הרופא המטפל היה עידו אלדר.

הוא נחמד מאוד, עדין ומסביר הכל. ממש בחנתי כבר את כל הנבחרת של מרכז הפוריות של בר-חוה וכולם מוצלחים.

הוא בחן את דו"ח העוברים ואמר שכולם שרדו, כלומר 8. אחד מהם הגיע לשלב בלסטוציסט צעיר- רמה GR1

כל היתר בשלב קומפקט (שאומר שצריך לגדל אותם עוד קצת כדי שיהיו בלסטוציסטים.

גם על העובר GR1 שהוחלט להחזיר הוא אמר שהיה אידאלי לגדל עוד קצת, ולהחזיר מאוחר יותר היום, אבל הם לא עובדים בצהריים! אז או שנחזיר אותו עכשיו או שנקפיא אותו עם היתר.

ממש מטריד שאנחנו משקיעים כ"כ הרבה כספים ומנסים לעשות תהליך שהדיוק הוא הכרחי בו, והסיבות לא לעשות את זה מדויק היא כי ביום מסוים הם פשוט לא עובדים בשעות הנכונות.

בכל אופן, וידאתי שוב שהעובר החדש לא יפגע בעובר מלפני יומיים, ועשינו את זה.
כרגיל התאוששות קצרה במחלקה, נסיעה בפקקים כל הדרך מראשון, ויומיים מנוחה והתאוששות בבית.

בינתיים כואב לי ממש, קשה לי לשכב, לא מצליחה לישון וממש יש לי צורך בלתי נשלט בבשר.

החזרה ביום השלישי ותקווה לבלסטוציסטים

ציפיתי שיזמנו אותנו להחזרה יומיים אחרי השאיבה כמו תמיד, אבל הפעם ביקשו שאגיע 3 ימים אחרי.
כך שהעובר שיש לי בבטן עכשיו הוא ה"בוגר" ביותר שהוחזר לי עד כה!

הגענו להחזרה בשעה 13. שעה נוחה, גם אין פקקים וגם אפשר להספיק לעשות סידורים בבוקר.
את ההחזרה כמו את השאיבה ביצע ד"ר יוסי חסון שאני יכולה לדווח עכשיו שהוא מאוד עדין, לא מכאיב ונחמד מאוד בכללי.

כשנכנסנו הוא אמר שצריך לקבל החלטות לגבי העוברים - כמה מחזירים ומתי.

9 עוברים שרדו

6 מהם טובי מראה

הוא הציע שנחזיר אחד, ואת היתר נמשיך לגדל בתקווה לבלסטוציסטים, ואז בלסטוציסט אחד נחזיר בעוד יומיים ואת היתר נקפיא.

פעם ראשונה שמציעים לי דבר כזה. עד עכשיו מעולם לא היו מספיק ביציות ואולי הפעם הם נראים יותר טוב בעקבות מיון הזרע. התלבטנו קצת יחד עם מנהל המעבדה, והחלטנו ללכת על זה. עוד יומיים בע"ה אם הם ימשיכו להתפתח טוב אני אעבור שוב החזרה.

קראתי קצת על נושא הבלסטוציסטים. בלסטוציסט הוא עובר בן 5-6 ימים שכבר התחלק לכ-100 תאים. 

במצב של הריון טבעי, זה השלב שבו העובר מגיע לרחם. כך שכשמחזירים בלסטוציסט הוא מיד יכול להתחבר לרירית הרחם ולא צריך לחכות שם להבשלה כמה ימים כמו במצב שבו מחזירים עובר צעיר יותר.

יתרונות התהליך: העובר מגיע בשל יותר להתחבר לרחם. זה שהוא שרד במעבדה עד יום חמישי אומר שהוא חזק ומעלה סיכויים שמדובר בעובר בריא. גם חבריו שיוקפאו הוכיחו את עצמם ויהיו להם סיכויים טובים יותר להריון כשיוחזרו.
חסרונות: פי 2-5 סיכון לתאומים זהים. השהיה בחומרי מעבדה 5 ימים יכולה להעלות סיכון למומים ולידות מוקדמות. יש סיכוי שהעוברים לא ישרדו עד היום החמישי ואז נשארים בלי עוברים להחזרה בכלל.

אגב אני חושבת שלא דיברתי עד עכשיו על החופשים שאני לוקחת עבור הטיפולים.

בדר״כ אחרי שאיבה אני לוקחת יומיים ואחרי החזרה יום אחד. הפעם אני בחופש שבוע שלם, כי זה שאיבה ו-2 החזרות. בוס מאוד מבין, ואני עובדת כל יום קצת מהבית ומנסה שחסרוני לא יהיה מורגש יותר מדי.

מיון זרע אצל ברטוב לקראת הניסיון החמישי

הי חברות!
לא עדכנתי זמן מה.. ממש לא היו לי כוחות.
עכשיו לא יאומן אני כבר בעיצומו של ה- IVF החמישי!

אבל תכלס זה רק השלישי מאז ההריון, ופעם שלישית זה גלידה פור שור.

אני חושבת שהפעם מסלול ההזרקות עבר עלי הכי בקלילות. פחות טרפת רגשית. הרגשתי יותר מוכנה להכל. כל ההזרקות נמשכו פחות משבועיים- מראשון עד רביעי בשבוע שאחרי, כלומר 11 ימים בלבד.

אבל כמעט כל יום הזרקתי אורגלוטרן בבוקר, אז בפועל היו יותר זריקות מהרגיל.

לבקשתנו חזרנו לפרוטוקול הראשון שהצליח - הזרקה של פרגובריס 2 מנות ו 3 מנות לסירוגין (זה בניגוד לכל הטיפולים שהיו לאחר מכן שבהם הזרקתי 3 מנות פרגובריס כל יום)

וזה עבד! גויסו יותר ביציות מאי פעם - 12 נמצאו באולטרסאונד האחרון לפני השאיבה (לעומת 5-7 בד"כ)

מה שהשתנה גם זה שלקחתי כל יום כדור אלארג'נין - משהו שמרחיב את כלי הדם ומשפר את הזרימה ומשמש לרוב לשיפור זיקפה בגברים. בר-חוה מצא שזה יכול לעזור לגיוס של יותר ביציות.
חוץ מזה מרחתי טסטומקס חודש שעבר ואולי היתה לו השפעה מתמשכת.. החודש מרחתי אותו רק יום אחד ולא עמדתי בתופעות לוואי שלו ובתחושה שאני מזיקה לעצמי ולכן הפסקתי.

נשברתי קצת רק בלילה האחרון של הזריקות, יומיים לפני השאיבה. קצת בכיתי והייתי היסטרית כתוצאה מההורמונים. בכל זאת היה מדובר ב 6 זריקות:
אורגלוטרן בבוקר
פרגובריס בערב
ובשעה הקסומה 2:40 בלילה: פרגניל בטוסיק, אוביטרל ו- 2 דקפפטיל.

יום השאיבה נקבע ליום שישי בשעה 14:40.
הפעם החלטנו לשפר את הסיכויים על ידי מיון זרע אצל ברטוב, ונסענו בבוקר למסור את הזרע במעבדה שלו בפתח תקוה.

יש שם את החדר הפקת זרע הכי גרוע שראינו. ממש לא מותאם למצב, נראה מוזנח, והמגזין היחיד שהיה שם היה מגזין מדעי באנגלית.
הנציגה שקיבלה אותנו היתה חמודה, מילאנו כמה שאלונים, מסרנו את הזרע ו- 4800 ש"ח, ואמרו שהן מתחילות לעבוד על זה ויעדכנו כשיסיימו - בערך 5 שעות לאחר מכן.

כשהגענו לאסוף את הזרע ביקשו שנישאר באוטו והם יורידו לנו את זה. הנציגה ירדה עם קופסת קרטון מרובעת כמו של עוגה, והיא הלכה איתה ממש לאט ובזהירות. הניחה לי את זה על הברכיים וביקשה שאחזיק את זה כל הדרך בשתי הידיים! זו היתה דרך מלחיצה מאוד לראשון. כל עצירה קטנה הרגשתי את כל התכולה משתקשקת בפנים וחששתי לגורל הזרעונים. מה שהופק במיון זה 8 זרעונים ברמה 1 ו- 14 זרעונים ברמה 2 שהיא קצת פחות טובה.

הגענו לשאיבה באסותא ראשל"צ. הרופא המטפל היה יוסי חסון, והוא היה מקסים!
מסרנו לו את הזרע הממוין וקופסה של זריקת פרגניל שהתבקשנו להביא איתנו - אמרו לנו שמחקרים חדשים הוכיחו שנוכחות של פרגניל ברחם לאחר השאיבה משפרת סיכויים להריון, ולכן בזמן שהייתי תחת הרדמה עשו לי הזרקה של פרגניל לרחם - כמו בהזרעה.

כרגיל השאיבה היא החלק הנחמד מבחינתי בתהליך. מתה על ההרדמה :) הפעם גם נתנו לי טשטוש לפני ההרדמה הסופית וזה הרגיש קסום ופסיכדלי במיוחד.
הצליחו לשאוב 10 ביציות. עכשיו אנחנו מחכים בדריכות לעדכון כמה הפריות יצאו ומתי להגיע להחזרה..

תחזיקו לנו אצבעות!!

אגב, תודה לכל מי שכותבת לי, מתנצלת שלא הייתי זמינה לאחרונה.
מקווה שהיו לכן תוצאות חיוביות בחודשים האחרונים ושאתן בדרך לתינוק :*