סיבוב שלישי של הזרעות - הפעם זה זה!

אחרי הטרפת של יום רביעי בה בעלי נאלץ להזריק לי אוביטרל לבטן, חיכינו במתח להזרעה של יום חמישי.
בגלל שהזרקתי את האוביטרל ב 15:00 בצהריים, וזה אמור לגרום לביוץ 36 שעות אחרי זה, קצת הלחיץ אותי שנבצע את ההזרעה ב 21:30, כלומר 30 וקצת שעות בלבד אחרי ההזרקה, אבל לא היתה אפשרות אחרת, וגם קראתי איפשהו שבין 30 -40 ומשהו שעות אחרי ההזרקה זה בסדר)

ב 20:45 התייצבנו במרפאה עם הזרע, (זרע שאגרנו במשך 5 ימים!) הרופא הראה לנו מה התהליך שהוא עושה עם הנוזלים השונים והמכונות, ויצאנו להמתין חצי שעה בגלידריה שבחוץ (אני לא אכלתי כי קראתי שעדיף לא לאכול מאכלים קרים כשמנסים להרות).
כשחזרנו היו שם 2 זוגות שנקבע להם תור והם נראו מתוסכלים מזה שנכנסנו לפניהם...
הטיפול היה מהיר ולא כואב (בלי דימום כמו שהיה לי אחרי ההזרעות בקופה), תוך כדי עצמתי עיניים ונשכתי לבעל אומלל את היד תוך שהוא מספר לי סיפורים על עיזים וחתולים (הייתי כ"כ במתח שלא שמעתי כלום, הוא אמר לי בדיעבד שזה מה שהיה)

המשכתי לשכב עוד קצת בזמן שהרופא ובעל סוגרים את ענייני התשלום, ואז הרופא אמר שהוא מתלבט אם כדאי לבצע עוד הזרעה.. השארתי את זה להחלטתו והוא ביקש שנגיע אליו למחרת - ביום שישי, ב 8 בבוקר, בבית חולים אסף הרופא. (כלומר זה יהיה כ 42 שעות אחרי הזרקת האוביטרל)

די קיוויתי שכבר סיימתי עם הטיפולים לשבוע זה, אבל אני אעשה הכל כדי שזו תהיה הפעם  האחרונה..
המחיר עבור 2 ההזרעות היה 1000 ש"ח, ואנחנו ננסה להשיג החזר דרך הביטוח הפרטי של בעלי.

ביום שישי השכמנו קום ב 6:30 והתחלנו להתארגן. אסף הרופא זה מקום עצום שנראה כמו בסיס צבאי ולקח לנו זמן למצוא לאן צריך להגיע. הכל תמיד מסורבל ולא ברור במקומות חדשים - הגענו למזכירות, הדלת סגורה, מלא זוגות מחכים בתור והתבקשנו להמתין כמה דקות, תוך שאני בלחץ שהזרע לא יהיה בחוץ יותר משעה..
בקיצור ממש לא התנאים שלהם אתה מצפה כשאתה משלם על רפואה פרטית.

מסרנו את הזרע, הלכנו לחכות (שעה) בארומה, אספנו את הזרע - שכאן משום מה לא ביקשו לשמור אותו בחזייה, ואמרו שממש אין צורך כי הרופא הוא בבנין שמעבר לכביש.

הגענו לחדר הטיפול והרופא אמר שמתוך סקרנות הוא רוצה לבצע אולטרסאונד ולראות מה קורה בפנים. הוא מצא 2 זקיקים גדולים בצד ימין ועוד אחד בצד שמאל ואמר שהרירית שלי היא הכי יפה שהוא ראה :)
הוא ביקש שאשתה 2 ליטר ביום בשבועיים הקרובים ולא אעסוק בפעילות גופנית ווידא שאני נוסעת הביתה לנוח.

ישבתי קצת בחוץ באוויר הנעים. הסתכלתי על העצים וקראתי תפילה מיוחדת לזרע בר קיימא שקיבלתי בהפרשת חלה שהייתי בה השבוע. הסתכלתי על פוסט התמונות החיוביות שלי ודמיינתי חזק את התשובה החיובית שאקבל עוד שבועיים. בדרך הביתה חשבנו על שמות לתינוקות, רפאל ודפנה, ואולי גם נופר ותמר.

בערב אירחנו את המשפחה של בעלי אצל אמא שלי. הכנתי חלה ולשתי אותה בעצמי ולא בקיצ'ן אייד כדי לקיים את המצווה כהלכתה, וגם הדלקתי נרות שבת, אומנם בחופזה כי לכולם זה היה נראה מוזר החזרה בתשובה הזאת, אבל עדיין.

כך הסתיים שבוע שלם של זריקות ומרפאות ומתחילים שבועיים של ציפייה אופטימית וחיובית לבאות.

לוח השראה להריון - מחשבות חיוביות

החלטתי ליצור פוסט של תמונות חיוביות ואופטימיות לקראת ההזרעה ובכלל...
התמונות כוללות תמונות של משפחות, תינוקות, בטנות הריוניות, וכו'

לא מצאתי משהו כזה ברשת כשחיפשתי, אז אני מקווה שזה יהיה שימושי לכמה שיותר אנשים.
זה סופר קיטש, אני יודעת.. אבל אלה האימג'ים שעשו לי הרגשה טובה וזה מה שחשוב.
מה אתן עושות כדי לשמור על חיוביות?

איך להזריק אוביטרל ולהישאר בחיים

אעעאעעעע איזה יום!
בבוקר עשיתי את מעקב הזקיקים ונסעתי לעבודה.
בצהריים קיבלתי את התוצאות של בדיקות הדם:
אסטרדיול - 2142 (שינוי מטורף מחודש שעבר! הטווח הנורמלי הוא עד 1100, אבל הוא עולה ככל שיש יותר זקיקים)
פרוגסטרון - 2.4.

התקשרתי לאחות לדווח את התוצאות ודקה אחרי זה היא כבר חזרה אלי עם המלצת הרופא:
להזריק אוביטרל כבר עכשיו ולהגיע מחר ב 21 בערב לבצע את ההזרעה!!

איזה מתח והתרגשות! מיד ביקשתי מבוס לצאת לזמן קצר ונסעתי הביתה לאסוף בעל ואת האוביטרל.
השעה 14:00, מגיעים לקופת החולים לקבל את הזריקה - והכל סגור! יש להם סייסטה מ 12 עד 16!!
גם מוקד החירום סגור עד 16:00.
אין לנו שום חברים שיודעים להזריק.
אין ברירה, החלטתנו לנסות להזריק לבד.
פתחנו את ההוראות והדבר הראשון שגילינו זה שצריך אלכוהול לחיטוי.
נסענו לבית המרקחת - בכל זאת שאלתי את הרוקח אם מישהו מהם יסכים להזריק לי, כצפוי הם אמרו שזה בלתי אפשרי.
הגענו הביתה, הלחץ שלי היה בשיאו, מצאנו סרטון YOUTUBE שמסביר ממש טוב מה צריך לעשות.
סידרנו הכל על מגבת על המיטה, ספרתי 4 אצבעות מהפופיק וחיטאתי את המקום. הסתכלתי לצד השני כשבעל הזריק את הדבר - ב 90 מעלות לגוף וצריך שכל המחט תיכנס.
ולא הרגשתי כמעט כלום!
זה ממש פשוט!
תוך שניה נהייתי השמחה באדם :)

בעיקרון הזמן האופטימלי בו אמור להתרחש הביוץ הוא 36 שעות מרגע הזרקת האוביטרל, לנו יהיה בערך 31 שעות עד ההזרעה, אבל אני בטוחה שזה יהיה מושלםםםם
בינתיים מתכננת להעביר את הזמן הנותר באוכל בריא, טיול ערב רגלי ומלא מחשבות חיוביות.

סיכום רשמים מהזרקות של מנוגון

חיכיתי כמה ימים כדי לכתוב פוסט "רשמים" מזריקות מנוגון.
אז היום אני אחרי ההזרקה החמישית, בדרך לעשות את מעקב הזקיקים.
שמחתי לגלות שלתרופה לא היו השפעות עלי, לא פיזית (חששתי מהתנפחות הבטן) ולא נפשית (בסה"כ מצב הרוח נשאר מאוזן).
מחיר התרופה די גבוה ומשום מה חשבתי שיהיה מדובר בכמה עשרות שקלים בודדות, אבל מסתבר שקופסה אחת עולה אחרי החזר של הקופה 300 ש"ח (ולפני החזר 1100 ש"ח)

את הזריקות בחרתי לקבל בישבן - בעיקר כי מלחיץ אותי מחטים בבטן, וגם כדי שפחות תתנפח.
להזרקה בישבן משתמשים בכמות כפולה של החומר - והחומר כאמור יקר.
בעיה נוספת התעוררה בגלל שאני לא מסוגלת להזריק לעצמי, ובאופן כללי מפחדת ממחטים, כך שהאופ' היחידה מבחינתי היתה להגיע כל יום למוקד של קופ"ח.

כאן תכנון מוקדם היה יכול לעזור - בגלל שביום הראשון הגעתי לקבל את הזריקה ב 22:00, ואת הזריקה יש לתת בערך באותה שעה כל יום, נוצר מצב שבכל יום אני נוסעת למוקד הרפואה הדחופה ומשלמת סכום גבוה על הטיפול (80 ומשהו ש"ח)
עדיף לתזמן את הזריקות עד לשעה 18:00 כדי לעשות את זה בעמדת אחיות רגיל בקופת החולים, או כמובן ללמוד סופסוף להזריק בעצמי...

את הזריקה עושים לסירוגין בשני צידי הישבן. בעלי עבר הדרכה מקיפה כדי שיוכל להזריק לי בעצמו, אבל עוד לא ניסינו את זה - מרגיש מסובך מאוד. ההדרכה כללה הנחיות גאומטריות איפה בדיוק להכניס את המחט כדי לא לגרום לי לנזק עצבי - צריך לחלק את הטוסיק לרבעים, ואז להעביר אלכסון דימיוני מעל הרבע החיצוני העליון, ורק בחלק שנוצר מותר להזריק.. אז בינתיים אני סומכת על האחיות בקופה שיעשו את זה.

אחת ההזרקות השבוע היתה כשהיינו בדרכנו להופעה! זה היה מוזר לעבור במוקד עם איפור ולבוש ערב כדי לקבל זריקה במהירות ולהמשיך :)

חוץ מזה הכל עבר סבבה. חזרתי עכשיו ממעקב זקיקים נוסף - וגיליתי שהמנוגון הניב עד כה 4 זקיקים! 3 בצד ימין ועוד אחד בצד שמאל, כולם בגודל של 17-19 מ"מ. מחכה ל 13:30, לקבל גם את תוצאות בדיקות הדם ואז אתקשר לדווח לרופא.

וכך נראית אריזת המנוגון: (בפנים יש אמפולות זכוכית - חצי אבקה וחצי נוזל). 

סיכום חודש הפסקה מטיפולים ולקראת מחזור טיפול חדש

לקחתי חודש חופש מהטיפולים ומהבלוג.
אין לתאר כמה כיף זה לחזור לשגרה נורמלית של מין טבעי, בלי דאגות ובלי פחד ממחטים.

בעיקרון החופש הזה נכפה עלי, כי הסתבר שאיחרתי את מועד תחילת "הטיפול ההורמונלי המלא" - שאף אחד בקופת החולים לא טרח לציין בפניי מתי הוא מתחיל, או שאני בכלל צריכה לעשות אותו. אבל בסופו של דבר שמחתי על פסק הזמן הזה ואפילו ניצלתי אותו לחופשה קצרה בפראג.

אבל עכשיו, כשאני לקראת מחזור טיפולים חדש, שוב התחילו הבעיות בהתנהלות מול קופת החולים:
לפני שטסתי, כדי להבטיח שלא יקרה שוב מצב בו אני מאחרת את מועד תחילת הטיפול, וידאתי עם האחיות בקופת החולים, והן ביקשו שאצור קשר ביום הראשון למחזור.
התקשרתי ביום הראשון, והן אמרו שביום חמישי אלך לבצע בדיקת דם וUS וגינלי, למרות שעדיין אהיה במחזור.
כששאלתי איזה סוג טיפול הורמונלי אני מיועדת לעבור, האחות הפנתה אותי לרופא, שאמר שקבוע תור, ושלא קובעים טיפול הורמונלי טלפונית! העביר אותי לקבוע תור ואז הסתבר שהוא בכלל לא יהיה בקופה עד יום ראשון, שיהיה כבר היום השביעי למחזור, ומאוחר מכדי לבצע את הטיפול ההורמונלי!!

בבת אחת נזרקתי שוב ללחץ הנפשי של חודש שעבר, בכי וחוסר שליטה על המצב.
אני לא מבינה איך יכול להיות שהאחיות אומרות דבר אחד והרופא דבר אחר, ואף אחד לא מסביר לי מה זה בכלל הטיפול ההורמונלי המלא, או שאני צריכה פגישת יעוץ נוספת כדי לקבוע איתו. ואיך הרופא הזה, שדיבר איתי לפני חודש ההפסקה לא ציין את זה בפניי. ובכלל כמה סוגים של טיפולים יש? איך מחליטים מה הטיפול הנכון?

כדי לא לפספס את החודש הזה, ולטובת השקט הנפשי שלי, החלטתי לחזור שוב לטיפולו של הרופא הפרטי.
גם שם אמרו לי שזה ברגע האחרון ושזה לא עובד ככה, אבל הצליחו להכניס אותי ליום שישי ב8 בבוקר (זה יהיה היום החמישי למחזור, כלומר, ממה שאני מבינה, היום האחרון בו ניתן להתחיל טיפול הורמונלי).

הפעם אני מתכננת לקבל תשובות לכל השאלות שלי:

1. מהם סוגי הטיפולים ההורמונליים הקיימים?
2. האם אפשר לעשות קודם כל שאיבת ביציות, כדי להבטיח שהן לא יגמרו ושיהיו רזרבות?
3. אני בת 37 ועם היסטוריה משפחתית של מחזור שנפסק כבר בגיל 38 - האם זה לא מספיק כדי לקצר את ההליך הדרוש כדי לעבור לטיפולי הפריה? (3 סבבים של הזרעה עם הטיפול ההורמונלי המלא)

והנה תמונה נחמדה שמצאתי שמתארת את התחושות בימים אלה:

אעדכן אחרי הרופא מחר, ואני מקוה שיהיו בשורות טובות לגבי הטיפולים, רוגע, שקט וחודש של הצלחה.

שום דבר לא ברור

זה פוסט לחוץ ומעוצבן.
אני מרגישה שאין לי מושג בכל כך הרבה דברים שקשורים בתהליך הזה, בבירוקרטיה, בהחזרים, באיך להשיג את התוצאות הכי טובות, וכל החיפושים שלי באינטרנט מניבים תוצאות חלקיות ולא מספקות בלבד.

ביום חמישי עשיתי סופסוף את בדיקת הדם שתקבע שאני לא בהריון. שונאת את זה שדוקרים אותי לחינם.
כמו שביקשו דיברתי בצהריים עם אחות ההריון בקופת חולים כדי לשמוע איך ממשיכים. היא אמרה שהשעה מאוחרת מדי והרופא יחזור אלי רק ביום ראשון. התקשרתי ביום ראשון, ואז אמרו לי שפספסתי את מועד תחילת הטיפולים ההורמונליים! כי את הטיפולים צריך להתחיל ביום החמישי למחזור (שהיה בדיוק ביום חמישי כשהתקשרתי).

האחות שאלה אותי איך ארצה להמשיך. כאילו אני אמורה לספק את התשובה הזאת. ביקשתי להתייעץ עם הרופא.
הרופא, שמתחיל לעצבן אותי בהתבדחויות שלו, אמר שצריך להמשיך החודש עם האוביטרל, וחודש הבא להתחיל את "הטיפול ההורמונלי המלא". לשאלתי מתי אפשר לעבור להפריה, השיב שרק אחרי 3 סבבים של הטיפול ההורמונלי המלא. שזה אומר שמה שעשיתי עד היום לא נחשב בכלל, ולא, אין קיצורי דרך. או כפי שניסח זאת - הדרך היחידה לקצר את הדרך היא שאכנס להריון לפני.

זה משגע אותי שבכל פעם אני נשארת בתחושה של יאוש, פחד וחוסר שליטה.
אני לא רוצה לעבור מלא סבבים של הטיפול ההורמונלי, שגורם ליציאה של הרבה ביציות כל חודש, כשיכול להיות שכל המאגר שלי עומד להיגמר בקרוב...
ואיך זה שיש לי חברות שמספרות שקיבלו החזרים על טיפולי ההזרעה אצל רופא פרטי ואילו אני מקבלת את התשובה שרק על היעוץ מקבלים החזר, ועל הטיפולים לא?

התייעצתי בפורומים ברשת ועם חברה שעברה את התהליך. נראה שמקבלים החזרים על הזרעות פרטיות רק במידה והרופא מוכן לרשום את הטיפולים כיעוץ, ואפילו לאחד כמה טיפולים לקבלה אחת, כדי להישאר במסגרת של 3 היעוצים בשנה שהקופה מספקת. ושאם יש בעיה בזרע אז אפשר לרשום חלק מהטיפולים גם על הבעל ולקבל החזרים מהקופה שלו (הוא בכללית).

בינתיים החלטתי לעשות הפסקה לחודש ולקוות לטוב, אולי דווקא עכשיו נצליח.
בחודש הבא (אם נצטרך כמובן) נחליט אם להמשיך בקופה או להתקדם שוב עם רופא פרטי, ונדאג להסביר את המצב ולשכנע שיפנו לוועדה כדי לזרז את ביצוע ההפריה.