יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

מנוגון - סימן כחול וכאבים

אתמול בלית ברירה, כי מרפאת האחיות היתה סגורה ובעל היה תקוע בעבודה, הזרקתי לעצמי את המנוגון לבטן.
יצא הרבה דם ומיידית נהיה שם סימן כחול.

כל הלילה לא יכולתי לישון כי התחושה היתה של גוש מוצק וכואב בבטן.
הבוקר קמתי ואני בקושי יכולה להזדקף זה כה כואב.

מקווה ממש שלא גרמתי לנזק פנימי כלשהו.
בעקרון המנוגון היא זריקה עם השפעה יותר כואבת מהדקפפטיל, אז אולי אני יכולה לצפות לכאב הזה..

בכל אופן, לא הייתי בטוחה איזה מזרקים לבחור



עדכון ערב: הלכתי לעבודה בכאבים רבים וכל היום היו לי בחילות נוראיות עד שהקאתי.
יצאתי מוקדם והלכתי הישר לקופת החולים להראות להם את הנזק ולהתייעץ. הם אמרו שאין סכנה, הסימן יעבור בעוד כמה ימים ואני אפילו יכולה להמשיך להזריק בבטן לידו. הציעו לי להקל על המצב בקומפרסים של קרח.

לגבי גדלי המזרקים - קיבלתי בבית המרקחת כל מיני גדלים של מזרקים - בתמונה ניתן לראות את המזרק הירוק, מזרק כתום ומזרק אפור - המזרק האפור מיותר במקרה הזה - הוא ארוך מדי להזרקה לבטן.

הגדלים הנכונים להזרקת מנוגון הם:
מזרק ירוק - 21 - מיועד להזרקה לשריר בישבן
מזרק כתום - 25 - מיועד להזרקה תת עורית בבטן

וככה הבטן שלי נראית בינתיים...




בינתיים אני משתדלת להיות חיובית, כדי שהביציות שמתגייסות למבצע "המירוץ לתינוק" יהיו שבעות רצון ושמחות
מחר הביקורת השלישית, אעדכן!

יום שלישי, 27 באוקטובר 2015

איזה סיוט זה זריקות מנוגון

כבר 16 יום שאני מזריקה לבטן
6 ימים של 2 זריקות ביום

מדהים שממצב של לקבל התקף חרדה קטן מהמחשבה שמחט תכנס לי לבטן, הגעתי למצב שאני עושה את זה בזריזות ומיומנות, כמעט בלי להתרגש מזה.

אני מאוד מקווה שאני לקראת הסוף, הרופא לא התחייב כמה זמן זה יכול לקחת, אבל לפי כמות התרופות שהוא רשם לי, נותרו לי רק עוד כמה ימים ספורים.

אני מזריקה כל יום ב 18:15 דקפפטיל לבטן, וב 19:00 מנוגון לטוסיק.
עד עכשיו עברנו הדרכה אצל האחות ובעל היה מזריק לי באומץ רב (ומתפלא על כך שהמחט כה ארוכה ואני כמעט לא מרגישה אותה ולאיפה זה נכנס שם בכלל).

בכל אופן, בינתיים בתהליך היתה לי ביקורת אחת בסאסף הרופא של בדיקת דם ואולטרסאונד, וארבעה ימים אחרי זה עוד ביקורת לבדיקת דם בלבד. אחרי הבדיקה הזאת התקשרו אלי להגיד לי להעלות את מינון המנוגון מ 4 אמפולות אבקה ל 5, וזה הלחיץ אותי שאולי אנחנו בכלל לא מזריקים נכון, ולא מגיעות מספיק ביציות ומה יהיה אם הכל יהיה לשווא.

מחרתיים יש לי ביקורת נוספת (אולי אחרונה? הכל כה מסתורי), אבל בינתיים, היום לראשונה בעל עבד עד מאוחר ונותרתי ללא סידור הזרקה. האחיות בקופות החולים מסיימות לעבוד כבר ב 18:00, וכל העניין הזה הכניס אותי ללחץ כבד - האם לחכות שעתיים להגעת בעל ולאחר את זמן ההזרקה? האם לנסות להזריק לבד? האם בכל זאת להגיע לאחיות ולהקדים את כל העניין?

אמא שלי הגיעה אלי ואמרה שאולי תצליח לעשות את זה למרות שהיא פוחדת ממחטים יותר ממני.. בסופו של דבר הזרקתי לעצמי את המנוגון לבטן. לא הייתי בטוחה באיזה מחט להשתמש, נוצרו לי מלא בועות, יצא מלא דם וכל העניין לא היה נעים כלל.

עכשיו אני אחרי, נחה ומנשנשת, וחושבת על זה שבימים מעין אלה שומני הבטן הם רצויים מתמיד :)


נבחרת האמפולות היומית שלי

יום שבת, 24 באוקטובר 2015

פתיחת תיק במחלקת IVF וזריקות מנוגון

אחרי 9 ימים של הזרקות דקפפטיל לבטן - זריקות שמונעות ביוץ, הגענו לביקורת ראשונה באסף הרופא.
הרופא שלי החליט עבורי על "פרוטוקול ארוך", זריקות שמתחילים בהם 4 ימים לפני קבלת המחזור המשוער, ולטענתו זהו הפרוטוקול שמביא לתוצאות החיוביות הרבות ביותר.

אז כפי שהתבקשנו, הגענו לאסף הרופא ב 7 בבוקר, והתכנסנו עם נשים רבות אחרות בחדר המתנה.
כעבור כמה דקות קראו לי לחדר האחיות, פתחו לי תיק, ורופאה חסרת כל מוטוריקה עדינה דקרה אותי פעמים רבות עד שהצליחה להשיג דגימת דם.

מרגישה מעונה ועצבנית. מוזר להיות מוקפת בנשים שכולן במצבי, נדקרות כל יום ומנסות לשמור על תקוה ואופטימיות. אני בכלל לא רוצה להיות בקבוצה שלהן! בימים האחרונים מצבי רעוע מאוד ואני רגישה מהרגיל. הפנים שלי התמלאו פצעונים ואני מרגישה נפוחה ומגושמת.

אתמול בהזרקה התשיעית של הדקפפטיל פצעתי את עצמי בבטן ונהיה לי שטף דם כחול וגדול, ונראה לי שבכלל הזרקתי קרוב מדי לפופיק ובמרכז הבטן מדי, במבט מלמעלה זה היה נראה לי רחוק.. אולי עצה טובה תהיה להסתכל במראה לפני שמכניסים את המחט :(

אחרי בדיקת הדם נכנסנו אל הרופא לבדיקת אולטרסאונד מהירה כדי לוודא שלא נותרו ציסטות. הבדיקה יוצאת תקינה, והרופא מסביר לי על המשך ההליך (הייתי במתח עד עכשיו) - יורדים לחצי מכמות הדקפפטיל בכל הזרקה, ומוסיפים זריקות מנוגון לטוסיק ביחס של 4 אבקה עם 2 נוזל. ביקורת נוספת עוד 4 ימים.

אחרי זה האחות עשתה לי סיור במחלקה - הנה חדר האשפוז והנה חדר הניתוח - ואני חשבתי שאני רוצה כבר להיות בסיור במחלקות יולדות... הסיור כלל גם הסבר על ההליך של ההפריה עצמו, שהיה מעניין וגם חידש קצת. וגם קיבלתי חוברת של משרד הבריאות שמסבירה על הכל, ואפילו כוללת דיסק.

פקקים קשים בדרך חזרה, הלכתי לעבודה, ובערב עכשיו יש לי לוז קבוע שמחולק לשניים - ב 18:15 זריקת דקפפטיל לבטן. ב 19:00 זריקת מנוגון לטוסיק.

קבעתי תור לאחות בקופ"ח, שהסבירה לבעל ולי איך לעשות את זה לבד. כבר קיבלתי את הזריקה הזו בסבבים של ההזרעות, אבל מעולם לא עשינו אותה בעצמנו.. וזה די מורכב - לפתוח אמפולות זכוכית, לערבב, להוציא אוויר ואז להזריק מחט די גדולה לאזור מסוים מאוד של הטוסיק.

כשעשינו את זה עם האחות זה היה סבבה ולא מורגש כמעט, אבל למחרת, כשעשינו בצד השני, ירד לי דם וכואב לי לשבת. מקווה שלא גרמנו נזק.

חסרון גדול של המנוגון הוא המחיר - 3 חבילות שמספיקות לשבוע עולות 850 ש"ח!

מה שחשוב עכשיו זה לשמור על אופטימיות, להיות רגועה, לאכול בריא ככל האפשר ולדמיין את התוצר המושלם של ההליך הזה, שיגיע בקרוב.

יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

יוצאים לדרך חדשה - IVF - זריקות דקפפטיל

כמה קיוויתי שלא אגיע לכאן.. באמת חשבתי שזה רחוק ממני ושבטוח נצליח עד עכשיו.
אבל הנה אנחנו, אחרי הפסקה ארוכה של חודשיים, שכללה ירח דבש קסום בגרמניה, חזרנו לארץ היישר לפגישה עם הגניקולוג כדי לקבוע את פרוטוקול ה- IVF.

הסיבה שהלכנו אליו כבר באותו יום היא שהאחות אמרה לי שקיים פרוטוקול שמתחילים לבצע עוד לפני קבלת המחזור (היום אני יודעת שזה נקרא"הפרוטוקול הארוך") וייתכן וזה יהיה הפרוטוקול שאצטרך, ומכייון שהמחזור שלי אמור להגיע עוד כמה ימים, היא קבעה לנו את התור בהקדם האפשרי.

הרופא בדק שקיבלתי את ההתחייבות לביצוע ההליך ממכבי, ושעשיתי את בדיקות השד וחיסון האדמת, ואמר שירשום לי את הפרוטוקול ש"מביא להכי הרבה תוצאות חיוביות", וביקש שכבר מחר אתחיל בזריקות דקפפטיל 0.1.
(כלומר 4 ימים לפני מועד המחזור המשוער!)

שאלתי אותו מה יקרה אם במקרה אני עכשיו בהריון ספונטני, ואם לא עדיף לחכות למחזור. הוא ענה שהזריקות לא יזיקו לעובר אם הוא נמצא, ואמר שאני יכולה לעשות בדיקת הריון ביתית. עשיתי בדיקה גם למחרת בבוקר, וגם ביום המחזור המשוער, שעדיין לא הגיע, שתיהן יצאו עם פס אחד נחרץ לגמרי.. באסה.

הפרוטוקול שעליו הרופא המליץ לי:

1. זריקות דקפפטיל 0.1 (28 יחידות! 4 חבילות עצומות מימדים, שלשמחתי עלו 72 ש"ח בלבד)
2. מנוגון (הוא כתב כפול 4)- 40 אמפולות (אגלה בעתיד איך זה אמור להיכנס לי לבטן)
3. אוביטרל 250

בתור התחלה אני צריכה להתחיל עם 10 ימים של זריקות דקפפטיל, שאחריהן אני צריכה להתייצב באסף הרופא לבדיקות דם שיקבעו את מצבי, ואז הוא יעדכן אותי עם איזה זריקות להמשיך וכו'.

הרופא אמר שהתהליך מבטל לחלוטין את מחזור הביוץ הטבעי שלי, ולתדהמתי אמר גם שהתהליך יימשך כ - 3 שבועות (ולא שבוע של זריקות עד ההזרעה כמו שזה היה עד עכשיו!!), ובתחילת נובמבר כבר אעבור את שאיבת הביציות.

זריקת דקפפטיל:
התחלנו להזריק את הדקפפטיל כל יום בשעה 18:15.
אני מסדרת על מגבת נקייה על המיטה עיגולי צמר גפן, כוהל, קרחון פלסטיק רב פעמי, ואת המזרק.
את המזרק אני מוציאה מהמקרר 5 דקות לפני כדי שיתחמם קצת.
אני מעבירה את הקרחון על המקום המיועד להזרקה, אחרי זה מחטאת, ואז בעל מזריק ואני לא מסתכלת.

איך מזריקים:

מסתבר שרק לאחרונה הזריקה הזו הפכה למשהו מוכן לשימוש, ועד לפני שנה עוד היה צריך לערבב את המרכיבים השונים, להוציא אוויר מהמזרק וכו', אז אני שמחה שאני לא צריכה להתעסק עם זה.

לפני שהזרקנו בפעם הראשונה חקרנו את הרשת, תפינו בכמה סרטוני הדרכה, ואלה המסקנות-

1. מודדים 2 אצבעות מהפופיק, ובטווח הזה אפשר להזריק, פעם מימין ופעם משמאל.
2. יש להזריק בזווית של 90 מעלות.
3. כל מחט המזרק צריכה להיכנס לבטן
4. במזרק יש הרבה חומר. צריך להזריק אותו באיטיות.
5. אחרי החדרת כל החומר, יש לספור עד 10 ורק אז להוציא את המחט.
6. כדי לעזור עם נושא הכאבים, כדאי לקרר את האזור עם קרח לפני החיטוא וההזרקה. כדאי להוציא את המזרק 5 דקות לפני ההזרקה מהמקרר כדי שיגיע לטמפ' החדר.
7. מומלץ לשתות הרבה מים אחרי, כדי לעזור לפיזור החומר.

הזריקה הזאת יותר כואבת מהאחרות. המחט עבה יותר, ודרוש קצת לחץ כדי שהיא תחדור לבטן. החומר עצמו שורף, וממשיך לשרוף כמה דקות אחרי ההזרקה.

אחרי שעשינו את הזריקה הראשונה, שכאבה מאודדדד, עברתי משבר קטן, הייתי ממש בלחץ, לא ידעתי איך אצליח לעמוד בזה והתעוררתי בלילה באימה מהמחשבות על הזריקה הזאת שאצטרך לספוג שוב ושוב.. אבל בפעם השניה זה כבר היה פחות נורא, ואני בטוחה שבקרוב כבר אתייחס לזה כבדרך אגב.

מקווה שהפוסט הזה יעזור לנמצאות בתחילת התהליך.. אמשיך לעדכן על כל החוויות המסעירות בקרוב.

אריזת הענק של הדקפפטיל - הסטרפסילס להמחשת הגודל!