אחרי 9 ימים של הזרקות דקפפטיל לבטן - זריקות שמונעות ביוץ, הגענו לביקורת ראשונה באסף הרופא.
הרופא שלי החליט עבורי על "פרוטוקול ארוך", זריקות שמתחילים בהם 4 ימים לפני קבלת המחזור המשוער, ולטענתו זהו הפרוטוקול שמביא לתוצאות החיוביות הרבות ביותר.
אז כפי שהתבקשנו, הגענו לאסף הרופא ב 7 בבוקר, והתכנסנו עם נשים רבות אחרות בחדר המתנה.
כעבור כמה דקות קראו לי לחדר האחיות, פתחו לי תיק, ורופאה חסרת כל מוטוריקה עדינה דקרה אותי פעמים רבות עד שהצליחה להשיג דגימת דם.
מרגישה מעונה ועצבנית. מוזר להיות מוקפת בנשים שכולן במצבי, נדקרות כל יום ומנסות לשמור על תקוה ואופטימיות. אני בכלל לא רוצה להיות בקבוצה שלהן! בימים האחרונים מצבי רעוע מאוד ואני רגישה מהרגיל. הפנים שלי התמלאו פצעונים ואני מרגישה נפוחה ומגושמת.
אתמול בהזרקה התשיעית של הדקפפטיל פצעתי את עצמי בבטן ונהיה לי שטף דם כחול וגדול, ונראה לי שבכלל הזרקתי קרוב מדי לפופיק ובמרכז הבטן מדי, במבט מלמעלה זה היה נראה לי רחוק.. אולי עצה טובה תהיה להסתכל במראה לפני שמכניסים את המחט :(
אחרי בדיקת הדם נכנסנו אל הרופא לבדיקת אולטרסאונד מהירה כדי לוודא שלא נותרו ציסטות. הבדיקה יוצאת תקינה, והרופא מסביר לי על המשך ההליך (הייתי במתח עד עכשיו) - יורדים לחצי מכמות הדקפפטיל בכל הזרקה, ומוסיפים זריקות מנוגון לטוסיק ביחס של 4 אבקה עם 2 נוזל. ביקורת נוספת עוד 4 ימים.
אחרי זה האחות עשתה לי סיור במחלקה - הנה חדר האשפוז והנה חדר הניתוח - ואני חשבתי שאני רוצה כבר להיות בסיור במחלקות יולדות... הסיור כלל גם הסבר על ההליך של ההפריה עצמו, שהיה מעניין וגם חידש קצת. וגם קיבלתי חוברת של משרד הבריאות שמסבירה על הכל, ואפילו כוללת דיסק.
פקקים קשים בדרך חזרה, הלכתי לעבודה, ובערב עכשיו יש לי לוז קבוע שמחולק לשניים - ב 18:15 זריקת דקפפטיל לבטן. ב 19:00 זריקת מנוגון לטוסיק.
קבעתי תור לאחות בקופ"ח, שהסבירה לבעל ולי איך לעשות את זה לבד. כבר קיבלתי את הזריקה הזו בסבבים של ההזרעות, אבל מעולם לא עשינו אותה בעצמנו.. וזה די מורכב - לפתוח אמפולות זכוכית, לערבב, להוציא אוויר ואז להזריק מחט די גדולה לאזור מסוים מאוד של הטוסיק.
כשעשינו את זה עם האחות זה היה סבבה ולא מורגש כמעט, אבל למחרת, כשעשינו בצד השני, ירד לי דם וכואב לי לשבת. מקווה שלא גרמנו נזק.
חסרון גדול של המנוגון הוא המחיר - 3 חבילות שמספיקות לשבוע עולות 850 ש"ח!
מה שחשוב עכשיו זה לשמור על אופטימיות, להיות רגועה, לאכול בריא ככל האפשר ולדמיין את התוצר המושלם של ההליך הזה, שיגיע בקרוב.
הרופא שלי החליט עבורי על "פרוטוקול ארוך", זריקות שמתחילים בהם 4 ימים לפני קבלת המחזור המשוער, ולטענתו זהו הפרוטוקול שמביא לתוצאות החיוביות הרבות ביותר.
אז כפי שהתבקשנו, הגענו לאסף הרופא ב 7 בבוקר, והתכנסנו עם נשים רבות אחרות בחדר המתנה.
כעבור כמה דקות קראו לי לחדר האחיות, פתחו לי תיק, ורופאה חסרת כל מוטוריקה עדינה דקרה אותי פעמים רבות עד שהצליחה להשיג דגימת דם.
מרגישה מעונה ועצבנית. מוזר להיות מוקפת בנשים שכולן במצבי, נדקרות כל יום ומנסות לשמור על תקוה ואופטימיות. אני בכלל לא רוצה להיות בקבוצה שלהן! בימים האחרונים מצבי רעוע מאוד ואני רגישה מהרגיל. הפנים שלי התמלאו פצעונים ואני מרגישה נפוחה ומגושמת.
אתמול בהזרקה התשיעית של הדקפפטיל פצעתי את עצמי בבטן ונהיה לי שטף דם כחול וגדול, ונראה לי שבכלל הזרקתי קרוב מדי לפופיק ובמרכז הבטן מדי, במבט מלמעלה זה היה נראה לי רחוק.. אולי עצה טובה תהיה להסתכל במראה לפני שמכניסים את המחט :(
אחרי בדיקת הדם נכנסנו אל הרופא לבדיקת אולטרסאונד מהירה כדי לוודא שלא נותרו ציסטות. הבדיקה יוצאת תקינה, והרופא מסביר לי על המשך ההליך (הייתי במתח עד עכשיו) - יורדים לחצי מכמות הדקפפטיל בכל הזרקה, ומוסיפים זריקות מנוגון לטוסיק ביחס של 4 אבקה עם 2 נוזל. ביקורת נוספת עוד 4 ימים.
אחרי זה האחות עשתה לי סיור במחלקה - הנה חדר האשפוז והנה חדר הניתוח - ואני חשבתי שאני רוצה כבר להיות בסיור במחלקות יולדות... הסיור כלל גם הסבר על ההליך של ההפריה עצמו, שהיה מעניין וגם חידש קצת. וגם קיבלתי חוברת של משרד הבריאות שמסבירה על הכל, ואפילו כוללת דיסק.
פקקים קשים בדרך חזרה, הלכתי לעבודה, ובערב עכשיו יש לי לוז קבוע שמחולק לשניים - ב 18:15 זריקת דקפפטיל לבטן. ב 19:00 זריקת מנוגון לטוסיק.
קבעתי תור לאחות בקופ"ח, שהסבירה לבעל ולי איך לעשות את זה לבד. כבר קיבלתי את הזריקה הזו בסבבים של ההזרעות, אבל מעולם לא עשינו אותה בעצמנו.. וזה די מורכב - לפתוח אמפולות זכוכית, לערבב, להוציא אוויר ואז להזריק מחט די גדולה לאזור מסוים מאוד של הטוסיק.
כשעשינו את זה עם האחות זה היה סבבה ולא מורגש כמעט, אבל למחרת, כשעשינו בצד השני, ירד לי דם וכואב לי לשבת. מקווה שלא גרמנו נזק.
חסרון גדול של המנוגון הוא המחיר - 3 חבילות שמספיקות לשבוע עולות 850 ש"ח!
מה שחשוב עכשיו זה לשמור על אופטימיות, להיות רגועה, לאכול בריא ככל האפשר ולדמיין את התוצר המושלם של ההליך הזה, שיגיע בקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה