כבר כמה שבועות שלא יצא לי לעדכן את הבלוג, וזה בגלל התרחשויות גדולות ודי מעיקות.
זה התחיל בשבוע של שפעת נוראית, מהאיומות ביותר שעברו עלי מעולם, וברור שגם מאוד דאגתי לעובר בזמן הזה, כי כל שיעול ועיטוש גרמו לכאבים ולחצים משונים בבטן, אבל כל הרופאים הרגיעו אותי שהשפעת לא משפיעה עליו.
ההגבלות כשחולים בהריון הן שמותר לקחת רק אקמול, סטרפסילס ותרסיס אף הומיאופטי, ונראה שלאלה היתה השפעה מאוד מוגבלת עלי.
כל יום שעבר היה סיוט ממושך שלא סיפק הקלה בשום סימפטום. זה היה שבוע של רביצה בלי תזוזה כמעט, עם כאבים, שיעול, נזלת, אף סתום, וכל זה בשילוב קסום עם בחילות הריון.
בערך באמצע שבוע המחלה היה יום אחד שבו מצאתי הפרשה חומה בתחתונים! כמעט התעלפתי מהלחץ, אבל הגניקולוג הרגיע שזה נורמלי ולא סיבה לדאגה.
כשנגמרה המחלה התחיל סט חדש של דאגות לעובר - לקראת המעבר ליפן פינינו את הדירה שלנו ועברנו זמנית לאמא שלי. המעבר הזה כלל גם סיוד של כל הדירה, ושכנעתי את בעל שנעשה את זה בעצמנו.. אז כל ימי האריזות והצביעה והאקונומיקה עברו עלי במלא דאגה לעובר, והשתדלתי לקחת הפסקות ארוכות באוויר החופשי.
וידאתי כמובן באינטרנט שהצבע וגם האקונומיקה אינם מזיקים, כל עוד שומרים על חדרים מאווררים היטב, ובעל עשה את רוב הדברים.
עד כה לא עליתי במשקל, ובזמן המחלה אפילו ירדתי קצת. אני חושבת שאני רגישה יותר מהרגיל והרבה דברים גורמים לי לבכי ועצבים.
החדשות הטובות הן שכבר כמה ימים אני לא סובלת מבחילה, שהפכה לנוראית במיוחד בחודש האחרון, ואני מתקדמת בצעדי ענק לסיום השליש הראשון להריון (ונראה שאנשים מתחילים לשים לב לבטן שלי).
בפוסט הבא אעדכן על בדיקת השקיפות העורפית והמשך ההכנות לנסיעה ליפן בחודש הבא!
זה התחיל בשבוע של שפעת נוראית, מהאיומות ביותר שעברו עלי מעולם, וברור שגם מאוד דאגתי לעובר בזמן הזה, כי כל שיעול ועיטוש גרמו לכאבים ולחצים משונים בבטן, אבל כל הרופאים הרגיעו אותי שהשפעת לא משפיעה עליו.
ההגבלות כשחולים בהריון הן שמותר לקחת רק אקמול, סטרפסילס ותרסיס אף הומיאופטי, ונראה שלאלה היתה השפעה מאוד מוגבלת עלי.
כל יום שעבר היה סיוט ממושך שלא סיפק הקלה בשום סימפטום. זה היה שבוע של רביצה בלי תזוזה כמעט, עם כאבים, שיעול, נזלת, אף סתום, וכל זה בשילוב קסום עם בחילות הריון.
בערך באמצע שבוע המחלה היה יום אחד שבו מצאתי הפרשה חומה בתחתונים! כמעט התעלפתי מהלחץ, אבל הגניקולוג הרגיע שזה נורמלי ולא סיבה לדאגה.
כשנגמרה המחלה התחיל סט חדש של דאגות לעובר - לקראת המעבר ליפן פינינו את הדירה שלנו ועברנו זמנית לאמא שלי. המעבר הזה כלל גם סיוד של כל הדירה, ושכנעתי את בעל שנעשה את זה בעצמנו.. אז כל ימי האריזות והצביעה והאקונומיקה עברו עלי במלא דאגה לעובר, והשתדלתי לקחת הפסקות ארוכות באוויר החופשי.
וידאתי כמובן באינטרנט שהצבע וגם האקונומיקה אינם מזיקים, כל עוד שומרים על חדרים מאווררים היטב, ובעל עשה את רוב הדברים.
עד כה לא עליתי במשקל, ובזמן המחלה אפילו ירדתי קצת. אני חושבת שאני רגישה יותר מהרגיל והרבה דברים גורמים לי לבכי ועצבים.
החדשות הטובות הן שכבר כמה ימים אני לא סובלת מבחילה, שהפכה לנוראית במיוחד בחודש האחרון, ואני מתקדמת בצעדי ענק לסיום השליש הראשון להריון (ונראה שאנשים מתחילים לשים לב לבטן שלי).
בפוסט הבא אעדכן על בדיקת השקיפות העורפית והמשך ההכנות לנסיעה ליפן בחודש הבא!
