בעיה במי שפיר- תסמונת קליינפלטר

אני יושבת וחושבת איך אפשר להתחיל פוסט כזה.
פוסט כל כך עצוב ולא צפוי, שמגיע אחרי אופטימיות גדולה ותוכניות מפורטות לעתיד.

היום, יום הזיכרון, העובר שלי סיים את חייו בגיל 22 שבועות בדיוק.

אולי כדאי שאתחיל מההתחלה.
לפני שבוע וחצי, ביום שישי, הגעתי סופסוף ליפן והתאחדתי עם בעל. היה לנו סופ"ש מדהים ביחד עד שביום ראשון, יומיים בלבד אחרי שהגעתי, קיבלתי הודעת סמס מפרופ' שוחט, שכתב שהוא צריך לדבר איתי לגבי תוצאות מי השפיר.

מיד הבנתי שמשהו כנראה לא בסדר.. אני יודעת שמתקשרים רק אם יש בעיה בתוצאות. אחרי המתנה מורטת עצבים שהוא יענה לנו הוא חזר. הוא היה רגוע ואינפורמטיבי, ואמר שנמצאה הפרעה קלה יחסית במי השפיר שנקראת תסמונת קליינפלטר. זו היתה הפעם הראשונה ששמענו על זה, ולקח לנו זמן לקלוט ולעכל את ההסברים.

משמעות התסמונת היא שלעובר יש 47 כרומוזומים במקום 46. שני כרומוזומי מין נקביים ועוד אחד זכרי - 47xxy. המשמעות היא שהילד יהיה עקר, שהוא לא יתפתח מינית כמו שצריך ויהיו לו סימני מין נשיים כמו שדיים ואגן מעוגל, הוא יצטרך לקבל הזרקות טסטוסטרון מגיל 12, יהיה רגיש יותר למחלות נשיות כמו אוסטיאופורוזיס וסרטן השד, בעיה בהתפתחות הרגשית, בעיה בהתפתחות גופנית והוא עלול להיות בעל לקויות למידה שנעות על ספקטרום בין נורמלי לגמרי לבין פיגור ואוטיזם.

עבר עלינו שבוע נורא שבו התנדנדנו מתקווה שיהיה בסדר להחלטה לבצע הפלה. בכיתי המון, קראתי על התסמונת בכל אתר אפשרי, התייעצנו עם כל רופא שיכולנו וביררנו גם לגבי הפרוצדורה של הפלה.

סיפרנו להורים שהיו גמורים לא פחות מאיתנו, התייעצתי עם אמהות במאמאטבע שהיו דווקא אופטימיות ונגד הפלה, אבל בסוף הגניקולוג שלנו, רופא הילדים של בעל, הרופא הפרטי וגניקולוג קרוב משפחה כולם המליצו חד משמעית על ביצוע הפלה.

מהרגע שגילינו את הבשורה המרה התחלתי להתעלם לחלוטין מהבטן שלי, הבטן שכל כך נהניתי לבחון מכל כיוון, לתעד, ללטף ולשמור. באמבטיה התפשטתי בלי להסתכל על עצמי, נמנעתי מלגעת בה, למרוח קרמים, לבשתי רק דברים רחבים וניסיתי ככל יכולתי לשכוח מזה שאני בהריון. התחלתי להתנתק רגשית מהעובר בשביל להכין את עצמי לתהליך שעומד לקרות.

שבוע בלבד אחרי שהגעתי ליפן חזרתי לארץ. למחרת כבר הגעתי לאסף הרופא לבצע ועדה להפסקת הריון.

אסף הרופא הוא המקום היחיד בארץ בו ניתן לבצע הפלה בהרדמה מלאה, ולא מה שנקרא "לידה שקטה" עד שבוע 24. האופציה הזאת נראתה לי פחות קשה נפשית ופיזית מביצוע לידה ממש. התהליך הוא כזה: לועדות ניתן להגיע בלי לקבוע תור מראש בימים א, ג ו-ה. יש להביא תוצאות מי שפיר וסיכום יעוץ גנטי. לאחר אישור הועדה מבצעים אולטראסאונד כדי להעריך את מדדי העובר ולוודא שאינו גדול מדי לביצוע ההליך.

ההפלה עצמה היא תלת שלבית, ונקבעת למועד כלשהו בין שבוע לשבועיים אחרי הועדה - הכל תלוי בשבוע ההריון ובלחץ במחלקה.
השלב הראשון הוא המתת העובר - תהליך שנקרא "פטיסייד" ומתבצע כמו בדיקת מי שפיר.
השלב השני - החדרת למינריות - תהליך שמרחיב את צוואר הרחם, מכין אותו לביצוע ההפלה, ואמור לשמור על האיברים הפנימיים לטובת ההריונות הבאים.
השלב השלישי - הרדמה, שאיבה וגרידה.

היום עברתי את השלב הראשון, שהוא כנראה הקשה ביותר נפשית - המתת העובר.
היה לי מאוד קשה להרגיש את התנועות שלו בשבועות האחרונים ומהבחינה הזאת אני מרגישה אולי סוג של הקלה שזה נעשה וזה מאחוריי.

אני אכתוב על התהליכים בפוסט נפרד.
אני עדיין בעיצומו של התהליך. מקווה לסיים אותו כבר ולהתחיל מחדש. קצת מרגישה שאני במשחק של סולמות ונחשים, ועד שהתקדמתי כל כך הרבה במסע שלי להיות אמא, אני שוב חוזרת לנקודת ההתחלה. אבל אני יודעת שאנחנו עוד נצליח, נתחיל בכוחות מחודשים ולא רחוק היום שזה יקרה, הפעם ללא הפתעות לא נעימות.