סיכום שנת 2016

נר שמיני של חנוכה וגם היום האחרון של השנה!
הגיע הזמן לסכם את השנה ולעשות הכל כדי ש 2017 תגשים את כל החלומות.

שנת 2016 היתה השנה הכי מדהימה והכי מחרידה שיכולה להיות.
השנה התחילה בהריון - זכיתי בפעם הראשונה לחוות את זה, להרגיש את השינויים בגוף ואת התזוזות שלו בבטן.
עזבנו את הדירה שלנו, אני עזבתי את העבודה וגרנו כמה חודשים ביפן, וזו היתה חוויה מיוחדת במינה.

ואז המשבר הנורא נורא נורא הזה של הבשורה שיש לו קליינפלטר, ההחלטה הקשה שקיבלנו, והפסקת ההריון. לא יודעת איך שרדתי את זה. כשאני רואה את התמונות מאז זה מחזיר אותי לתופת הזאת, לבכי האינסופי, לחוסר היכולת להכיל את הכאב וללילות מסויטים וימים קשים. אבל שרדנו את זה.
חזרנו לארץ, קיבלתי את העבודה שלי בחזרה, מצאנו דירה חדשה ואפילו קנינו דירה שתהיה מוכנה עוד כמה שנים...

שנה של המון שינויים.
שנה של תהפוכות וקשיים, אבל גם המון טיולים בטבע, אוכל טעים, התנסויות חדשות, ומעל הכל הזוגיות המדהימה שלנו שעומדת בכל הלחצים האלה ומוכיחה שוב ושוב כמה זכיתי.

מחר בבוקר יש החזרה, תחזיקו לנו אצבעות :)

לקראת שאיבה רביעית

לדעתי שברתי שיא אישי היום עם 5 זריקות בבטן :(

צטרוטייד, 3 אמפולות פרגובריס, 2 דקפפטיל ואוביטרל.

היה יום קשה ומלא בירוקרטיה ובדיקות והתרוצצויות וקצת שבירה ובכי. 

חשבתי שעכשיו אהיה כבר אחרי שאיבה, אבל המשיכו לי את הזריקות לעוד כמה ימים.
כרגע אני מרגישה מנופחת מאוד, ועם בחילה רוב היום, ואני ממש רוצה להגיע לנקודת הסיום, לפחות השאיבה נקבעה כבר סופית ליום חמישי. 

רק עוד קצת למשוך ולשמור על אופטימיות וזהו. הזרקנו היום לאור החנוכיה המאולתרת ועכשיו הולכים לראות בוג׳ק הורסמן לשיפור המצב רוח! 

חנוכה ונס שבעת הזקיקים

הי ושבת שלום וכמעט חג שמח!
עבר עלי שבוע משוגע עם מלא עליות וירידות במצב רוח ומלא עומס בעבודה, אבל אני מסיימת אותו סופר אופטימית לקראת מחזור הטיפול הקרוב מאוד :)
המשכתי להזריק כל לילה פרגובריס, כולל בשירותים בזמן הופעה בבארבי (איזה כיף זה תרופות שלא מצריכות קירור!) ולהסניף פעמיים ביום סינרל שעשה לי תופעות קשות של נזלת ועיטושים.

ביום חמישי עשיתי שוב בדיקות דם וUS. כל המדדים זינקו משמעותית ונמצאו 3 זקיקים - שזה חמוד בסטנדרטים שלי.
שלחתי את התוצאות לבר חוה והם ביקשו שאגיע בערב לעשות אצלם שוב US! כרגיל נלחצתי והתהפכה לי הבטן וחשבתי מה זה אומר וכו'. ב US בערב הטכנאית הצליחה למצוא 7!!! זקיקים!!! וקיבלתי הנחיות חדשות להמשך טיפול לקראת השאיבה שתהיה בע"ה בתחילת השבוע.
קיבלתי להמשיך עם הפרגובריס, להפסיק את הסינרל (יאיי!) ולהתחיל להזריק גם צטרוטייד (פעם ראשונה בשבילי) ולקחת כדורי דקסמטזון ולאזן אותם עם תוסף סידן.
קניתי את המינימום הנדרש לימים הקרובים וזה יצא 850 ש"ח :(

אז כרגע ארסנל תוספי התזונה שלי כולל את כל אלה:
חומצה פולית
אומגה 3
פרנטל
ויטמין D
סידן
פרוביוטיק נשים

מתפללת לנס חנוכה שיביא להריון בריא, חסון, קל ועם תוצרים מושלמים :)

מעקב זקיקים ראשון- בדרך ל ivf4

לתחילת פרוטוקול החודש הזה התבקשתי על ידי המזכירות של בר חוה לבצע שוב בדיקות דם ומעקב זקיקים. זה היום הרביעי למחזור ונצפה זקיק של 11 מ״מ

הטכנאית שאלה בת כמה אני וכתבה הערה על התוצאות לגבי הרזרבה השחלתית שלי. 

זה די הרס לי את המצב רוח. לא שאני לא יודעת שהרזרבה שלי נמוכה או משהו, אבל זה שהיא רואה את זה באולטראסאונד זה לא מבשר טובות 

ואז דיברתי עם חברה ששאלה איך הטיפול מתקדם, והיא ממש חמודה ותמיד רוצה לעזור אבל היא שאלה אם לא כדאי שאפנה לטיפול משלים כי אולי יש לי חסימות שמונעות ממני להכנס להריון. 

איך אני שונאת שאומרים דברים כאלה! איזה חסימות יכולות להיות לי כשזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם כבר שנים. וכל הקטע של להעביר את האשמה אלי.

בכל אופן, חזרתי הביתה, אירחנו חברים בדירה החדשה שלנו, ופתאום ב 21 ראיתי שקיבלתי הנחיות דחופות מבר חווה להתחיל להזריק פרגובריס! והתרופות בבית של אמא שלי בכלל, וכבר כל המכבי פארמים סגורים..

בעל הלך לסבב סופר פארם ואחרי כמה נסיונות כשמצא את הפרגובריס הסתבר שכמות לזריקה של יום אחד עולה 1000 שקל! אז ויתרנו על זה , נפרדנו מהחברים, נסעתי לבד לאמא שלי והספקתי להזריק ב 22:45..

צריכה להמשיך ככה עד יום רביעי, מה שיהיה אתגרי כי קבענו בילויי ערב לכל יום השבוע. אני אצטרך להזריק בשירותים של הבארבי איכשהו, אבל זה מוסיף עניין לזריקות המשעממות! חח

אני כ״כ מקווה שהסיבוב הזה יצליח, ושאני אצליח לשחרר את החששות ואת המחשבות שמתגנבות שמה אם אני אצטרך לעבור את החיים שלי ללא ילדים :(

בכל אופן בצד החיובי, יש לי מלא תקווה שנספיק טיפול אחרון החודש, וממש כמו בשנה שעברה גם את השנה הזאת אני אפתח בהריון.

כל התקוות שלי יתגשמו וסופסוף אחרי כל התלאות נהיה משפחה

עוד מפח נפש

יומיים לפני בדיקת הבטא הצפויה מצאתי כתם בתחתונים. כרגיל במצבים האלה התקווה נשארת. אולי זה עוד ייפסק.
כל הליכה לשירותים מלווה בתפילה שהכל יהיה נקי, שהרחם שלי בכל זאת לא ישחרר את העוברים.
אבל כעבור יום כבר לא נותר מקום לתקווה כשנהרות הדם הגיעו.

איזה יאוש. שוב לחזור לנקודת ההתחלה והחוסר יכולת הזאת להבין למה זה קורה לי.
הטיפול בחודש האחרון כלל שילוב של פיפל, הזרעה במחזור טבעי, עם החזרה של 2 מוקפאים ותמיכה, איך יכול להיות שאף עובר לא הצליח להחזיק את עצמו בפנים :(

אני חיה את הסיוט הכי גדול שלי, הדבר שהכי חששתי שיקרה לי כל החיים. אפילו כשהתחלתי את הבלוג הזה לא חשבתי ששנתיים אחרי אני עדיין אכתוב בו. אבל ביומיום זה מרגיש בסדר.. יש נפילות ובכי בלילות, אבל רוב הזמן הטירוף של המצב הזה לא ממש נקלט, ואנחנו מצליחים להנות מכל היתרונות שיש בלהיות זוג ללא מחויבויות נוספות.

עכשיו צריך להמשיך הלאה, אל IVF4 ומעבר לו! להאמין ולזכור שבקרוב זה יצליח, וכבר ביום ראשון הקרוב בר חוה שלח אותי לעשות שוב מעקב זקיקים ובדיקת דם...

הילוד הזה פשוט רוצה להיוולד בספטמבר כמו הקודם..

טסטומקס בזמן המתנה לבטא

כחלק מפרוטוקול הטיפול אצל בר חוה נרשמה לי גם משחת טסטומקס,
בהסבר הראשוני במרפאה אמרו לי שאין לי מה לדאוג, המינון של זה מאוד נמוך, משתמשים בזה לתקופה קצרה, ואם יש תופעות לוואי כמו שיעור יתר ועצבנות הן נעלמות מיד כשמפסיקים את השימוש.

את השימוש בטסטומקס, שהוא במדבקות שמצמידים לירך האחורית התבקשתי להתחיל ביום החמישי לאחר ההחזרה.

את התרופה אמורים לקנות באופן פרטי ולא דרך הקופה - כי הקופה מסרבת למכור טסטומקס לנשים!
בכמה סופרפארמים שביקרתי לא היה את זה בכלל והם מאוד התפלאו שאני רוצה לקנות את זה לעצמי. בסוף מצאתי את זה, שילמתי 140 ש"ח והגעתי הביתה לקרוא את העלון המצורף.

המידע בעלון מלחיץ ביותר - כתוב שזה נועד לגברים אנדרוגנים בלבד, שצריך להדביק את זה מתחת לחולצה כדי שזה לא יגע בטעות באנשים אחרים! ושזה ממש מסוכן לנשים, ביחוד כאלה שמנסות להכנס להריון כי גורם למומים בעובר.

באינטרנט אין כמעט התייחסויות לטסטומקס, חוץ מקצת בפורום תפוז ושני רופאים שכתבו שזה חסר תועלת. 

לפי בר חוה זה מעודד את השחלות ליצור יותר ביציות במחזור הבא- כלומר להכין את הגוף ל IVF הבא במקרה שהפעם זה לא יצליח, ושבשלב הזה הטסטומקס מהווה תמיכה להריון ולא גורם כל נזק.

אנחנו החלטנו לא להשתמש בתרופה כל עוד יש סיכוי להריון. אני לא רוצה לבלות אח"כ את כל ההריון במחשבה שאולי בכל זאת גרמתי נזק לעובר.
אם מישהי כאן התנסתה בזה אשמח לשמוע.

נותר עוד שבוע לחכות לתוצאות הבטא
שבת שלום ובשורות טובות לכולן :)

סיכום פרוטוקול ראשון אצל בר-חוה

בחודש שלא כתבתי כאן הייתי עסוקה בביצוע ההנחיות הקפדניות של בר-חוה ופקידותיו הרבות.
התהליך אצל בר חוה כולל פגישה אחת איתו, ואחרי זה כל ההתנהלות, השאלות וההנחיות עוברות דרך צוות הפקידות.

מיד בתחילת התהליך, כשבוע לפני קבלת המחזור ביצעתי "פיפל" כדי לשפר את סיכויי קליטת העוברים.
התחלתי לקחת בכל ערב את הכדורים הבאים (שבר חוה ממליץ עליהם תמיד):
חומצה פולית 5 מ"ג, אומגה 3, פרנטל (עוד לפני שיש הריון!)
וחוץ מזה טיפות של ויטמין B12 וגם תרופה שנקראת יוטירקס, שנועדה להוריד את הערכים של בלוטת התריס (לפי חוות דעת רופאים אחרים אני לגמרי בנורמה, אבל לפי בר חוה הורדת הערכים ישפר סיכויי קליטת הריון).

ביצעתי 4 פעמים מעקב זקיקים. בהתחלה היו תופעות מוזרות של זקיק קטן שמופיע ונעלם במעקב הבא. וגם רירית עלובה של 5 מ"מ, אבל לסוף הדרך הגעתי עם זקיק מוביל של 18 מ"מ ורירית 8.8 (ואולי אף יותר). לפני ההזרעה הנחו אותנו להזריק 2 דקפפטיל ואוביטרל ביחד. (לא בטוחה איזה השפעה זה אמור להשיג)

מיותר לציין שכל התהליך היה מאוד מלחיץ, מלא פגישות עם רופאים כדי להמיר הפניות של בר חוה להפניות של מכבי, מלא מלא מלאאאא בדיקות דם ואולטרסאונדים מעיקים. כל מעקב זקיקים שאכזב מעלה המון מחשבות, חששות ותקוות, ואני מאוד שמחה להיות אחרי זה, למרות שעכשיו יש לי את השבועיים הקשים האלה לחכות לבטא..

וגם בעבודה היה מלא לחץ וקיוויתי שתהליך ההחזרה לא יפול על הדדליינים שלי או באמצע השבוע. בסוף יצא שעמדתי בדד ליין, אבל ההזרעה נקבעה ליום שני, וההחזרה ליום חמישי, כך שבשבוע הזה עבדתי יום אחד בלבד. לשמחתי יש לי בוס מאוד מבין ותומך.

אז לפי השיטה של בר חוה, משלבים הזרעה, יחסי מין והחזרה של המוקפאים מהפעם הקודמת.
ביום שני הגעתי עם בעל, עזרתי לו בהפקת הזרע, ושעתיים אחרי זה בוצעה החזרה והחמיאו לי שיש לי ריר טוב בצוואר הרחם! :) באותו ערב וגם למחרת בערב עשינו מין כדי לסייע לתהליך. בעל היה קצת מרגיז כי רצה להרגיש נחשק בזכות עצמו ולא שהוא נדרש לבצע את המשימה הגופנית בשעה מסוימת פשוט כי ככה צריך וקצת רבנו אבל בסוף נראה לי שהצלחתי להסביר את עצמי ואת המצב והשלמנו.

נחתי בבית יומיים, חזרתי לעבודה ליום אחד שבו כרגיל כולם שאלו אותי מה היה לי ולמה לא הגעתי ואמרתי שלא הרגשתי טוב וניסיתי להתחמק וזה מרגיש לי מטופש כאילו כולם יודעים בסתר, אבל לא בא לי שזה יהפוך למשהו שמדברים עליו איתי כשאני לא רוצה.

ביום חמישי נסענו בבוקר לאסותא ראשל"צ לבצע את ההחזרה ולאחד אותי עם הילדים העתידיים. בר חוה היה סופר עדין ונחמד והתהליך עבר הכי טוב שהיה עד עכשיו, כמעט לא כאב.

מאז ההחזרה אני נחה די הרבה, וכרגיל אחרי החזרות יש לי מלא כאבים ולחצים בבטן התחתונה שאני מפרשת כהשתרשות.
הלוואי הלוואי שכאן יסתיים המסע הקשה הזה ונזכה לילוד אהוב משלנו.

הכי מהמם זה שתאריך ההחזרה היה גם יום הנישואין שלנו, שמסמן שנתיים מאז התחלנו בנסיונות להרות. לדעתי אין מתאים מזה שנצליח בתאריך טוב כזה.