התחלתי שבוע 19 ואני שמחה לבשר שבדיקת מי השפיר מאחוריי!
לעשות את זה בפעם השניה היה הרבה פחות מלחיץ, ביחוד שהפעם בעל היה איתי.
עשיתי את זה באותו מקום ואצל אותו רופא - רמי מושונוב באסותא רמת החיל, ואני מרוצה. אני במכבי וההשתתפות על הבחירה במושונוב היא רק 125 ש"ח ולא כמה אלפים כמו אצל הרופאים שנחשבים למובילים בתחום, והוא מנהל המרפאה שם אז הרגשתי בטוחה.
מלבד קבלת התוצאות הכי פחדתי שמשהו ישתבש בבדיקה, אבל עכשיו אני יום אחרי, וטפו טפו מרגישה טוב. לקחתי 3 ימי חופש ואני נחה בבית.
הבדיקה מתחילה בפגישה עם הרופא שבה הוא מסביר על כל התהליך, הסיכונים וכו'. בפעם הקודמת, אחרי שראה שתוצאות הבדיקות שלי טובות הוא אמר שלמרות הגיל שלי אין הצדקה רפואית לביצוע הבדיקה. הפעם, לאחר שראה שבפעם הקודמת נמצא קליינפלטר בבדיקה, הוא מיד אמר שברור שההמלצה בשבילי היא לבצע את מי השפיר :(
הפעם הוא גם הסביר לנו על בדיקה נוספת שנקראת "פיש" שבודקת חלק מהכרומוזומים שבהם נמצאים רוב הפגמים הגנטיים, ואז אפשר לקבל תוצאה חלקית כבר כעבור כמה ימים. אבל אחרי התלבטות קצרה החלטנו לוותר על זה, כי גם ככה אם התוצאות בפיש יהיו טובות עדיין נצטרך לחכות ליתר התוצאות...
בבדיקה עצמה חששתי מהכאב שזכרתי מהפעם הקודמת, וניסיתי להישאר רפויה, אבל עדיין הרופא והאחות אמרו לי לשחרר את הבטן ושאני מאוד מכווצת. ראינו קצת מהעוברית שלנו, אבל היא שכבה הפוך, אז ראינו רק את אחורי הראש ואת הטוסיק..
חיטאו לי את הבטן והרופא נעץ את המחט. הדקירה היא באמת כלום, זו השאיבה שאחרי זה שלא נעימה. אבל הפעם זה הרגיש קצר בהרבה ולא כואב כמו בפעם הקודמת. אולי גם בזכות זה שהוא ביצע את הדיקור במקום גבוה יותר בבטן. אולי כי בפעם הקודמת הייתי בשבוע 17, ועכשיו העוברית הספיקה כבר לעלות למקום גבוה יותר בבטן.
בכניסה לאסותא פגשנו חברה רחוקה שלנו שעובדת שם, והיא ממש הסתכלה לי על הבטן, אבל לא אמרה כלום וגם אני לא. עדיין מוזר לי שכבר ממש רואים את הבטן שלי ושאני נראית בהריון. גם עוד לא סיפרנו כמעט לאף אחד אז בכלל. אבל אחרי זה בעל אמר לה והיא גם באה לברך אותי ולאחל תוצאות טובות.
היום הגיעו תוצאות החלבון העוברי, ומלחיץ לראות שהסיכון לבעיות גנטיות עלה בשנה וחצי שעברו מההריון הקודם. מנסה לא לחשוב על זה ולקוות לטוב.
מחרתיים אני חוזרת לעבודה וחושבת שכבר אפסיק להסתיר את ההריון, מה שיהיה יהיה. אלבש מה שבא לי ונראה מה יהיו התגובות. עדיין לא בטוחה איך להעלות את זה בעצמי :)
חוץ מזה לא זוכרת אם סיפרתי אבל מסוף שבוע 16 התחלתי להרגיש את תנועות העובר, ועכשיו זה ממש משהו יומיומי שאני מצפה לו. בעל חזר רק שלשום מסין, וכשהעוברית זזה הוא הניח יד על הבטן שלי והרגיש את התנועות שלה! בכלל לא חשבתי שזה יהיה מורגש מבחוץ :) זה היה מרגש מאוד ועכשיו אנחנו כל הזמן מחכים שזה יקרה שוב. בעיקר היא מתעוררת בבוקר כשאני שותה קפה (בתקופה זו אני מצליחה לסיים כוס קפה שלמה, אחרי שבשליש הראשון כמה לגימות היו מספיקות). זו תקופה כל כך מרגשת, ואני מרגישה טוב ושמחה ומקווה שכל זה לא יגמר עוד 3 שבועות...
לקריאה על בדיקת מי השפיר הקודמת
לקריאה על ההתלבטויות שלי לפני ביצוע בדיקת מי השפיר בפעם הקודמת
לעשות את זה בפעם השניה היה הרבה פחות מלחיץ, ביחוד שהפעם בעל היה איתי.
עשיתי את זה באותו מקום ואצל אותו רופא - רמי מושונוב באסותא רמת החיל, ואני מרוצה. אני במכבי וההשתתפות על הבחירה במושונוב היא רק 125 ש"ח ולא כמה אלפים כמו אצל הרופאים שנחשבים למובילים בתחום, והוא מנהל המרפאה שם אז הרגשתי בטוחה.
מלבד קבלת התוצאות הכי פחדתי שמשהו ישתבש בבדיקה, אבל עכשיו אני יום אחרי, וטפו טפו מרגישה טוב. לקחתי 3 ימי חופש ואני נחה בבית.
הבדיקה מתחילה בפגישה עם הרופא שבה הוא מסביר על כל התהליך, הסיכונים וכו'. בפעם הקודמת, אחרי שראה שתוצאות הבדיקות שלי טובות הוא אמר שלמרות הגיל שלי אין הצדקה רפואית לביצוע הבדיקה. הפעם, לאחר שראה שבפעם הקודמת נמצא קליינפלטר בבדיקה, הוא מיד אמר שברור שההמלצה בשבילי היא לבצע את מי השפיר :(
הפעם הוא גם הסביר לנו על בדיקה נוספת שנקראת "פיש" שבודקת חלק מהכרומוזומים שבהם נמצאים רוב הפגמים הגנטיים, ואז אפשר לקבל תוצאה חלקית כבר כעבור כמה ימים. אבל אחרי התלבטות קצרה החלטנו לוותר על זה, כי גם ככה אם התוצאות בפיש יהיו טובות עדיין נצטרך לחכות ליתר התוצאות...
בבדיקה עצמה חששתי מהכאב שזכרתי מהפעם הקודמת, וניסיתי להישאר רפויה, אבל עדיין הרופא והאחות אמרו לי לשחרר את הבטן ושאני מאוד מכווצת. ראינו קצת מהעוברית שלנו, אבל היא שכבה הפוך, אז ראינו רק את אחורי הראש ואת הטוסיק..
חיטאו לי את הבטן והרופא נעץ את המחט. הדקירה היא באמת כלום, זו השאיבה שאחרי זה שלא נעימה. אבל הפעם זה הרגיש קצר בהרבה ולא כואב כמו בפעם הקודמת. אולי גם בזכות זה שהוא ביצע את הדיקור במקום גבוה יותר בבטן. אולי כי בפעם הקודמת הייתי בשבוע 17, ועכשיו העוברית הספיקה כבר לעלות למקום גבוה יותר בבטן.
בכניסה לאסותא פגשנו חברה רחוקה שלנו שעובדת שם, והיא ממש הסתכלה לי על הבטן, אבל לא אמרה כלום וגם אני לא. עדיין מוזר לי שכבר ממש רואים את הבטן שלי ושאני נראית בהריון. גם עוד לא סיפרנו כמעט לאף אחד אז בכלל. אבל אחרי זה בעל אמר לה והיא גם באה לברך אותי ולאחל תוצאות טובות.
היום הגיעו תוצאות החלבון העוברי, ומלחיץ לראות שהסיכון לבעיות גנטיות עלה בשנה וחצי שעברו מההריון הקודם. מנסה לא לחשוב על זה ולקוות לטוב.
מחרתיים אני חוזרת לעבודה וחושבת שכבר אפסיק להסתיר את ההריון, מה שיהיה יהיה. אלבש מה שבא לי ונראה מה יהיו התגובות. עדיין לא בטוחה איך להעלות את זה בעצמי :)
חוץ מזה לא זוכרת אם סיפרתי אבל מסוף שבוע 16 התחלתי להרגיש את תנועות העובר, ועכשיו זה ממש משהו יומיומי שאני מצפה לו. בעל חזר רק שלשום מסין, וכשהעוברית זזה הוא הניח יד על הבטן שלי והרגיש את התנועות שלה! בכלל לא חשבתי שזה יהיה מורגש מבחוץ :) זה היה מרגש מאוד ועכשיו אנחנו כל הזמן מחכים שזה יקרה שוב. בעיקר היא מתעוררת בבוקר כשאני שותה קפה (בתקופה זו אני מצליחה לסיים כוס קפה שלמה, אחרי שבשליש הראשון כמה לגימות היו מספיקות). זו תקופה כל כך מרגשת, ואני מרגישה טוב ושמחה ומקווה שכל זה לא יגמר עוד 3 שבועות...
לקריאה על בדיקת מי השפיר הקודמת
לקריאה על ההתלבטויות שלי לפני ביצוע בדיקת מי השפיר בפעם הקודמת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה