קביעת פרוטוקול ל IVF #2

לפני כל פגישה עם הרופא אני בלחץ, מתהפכת לי הבטן ויש לי בחילה, ולא משנה כמה אני מנסה להסביר לעצמי שאין לי שום סיבה להילחץ, ושזו רק פגישה בלי שום פרוצדורה חודרנית, כלום לא עוזר.
בדיעבד נראה שכן היה לי מה להילחץ, כי עכשיו שאני אחרי אני מרגישה יותר לחוצה, פחות אופטימית, ופחות בטוחה לגבי איכות הטיפול שאני מקבלת אצלו. 
אז אתמול היתה לנו פגישה עם הרופא בעקבות ה- IVF הראשון שנכשל - נשאבו 3 ביציות לא בשלות, וחזרנו אליו לקביעת פרוטוקול טיפול חדש. ניסינו להבין ממנו מה השתבש, איך קרה שנשאבו ביציות לא בשלות, והאם הפתרון הפעם יהיה לחכות שהזקיקים יהיו גדולים יותר ולשאוב יום יומיים מאוחר יותר.. 

למרבה ההפתעה הרופא אמר שנראה כאילו הביציות בכלל לא נחשפו לאוביטרל!! ושאל אם בטוח שהזרקנו את כל החומר, ובשעה שהיינו אמורים (כמובן שכן!)

אני לא מבינה איך זה יכול להיות, אולי החומר באוביטרל עצמו לא היה טוב??
לרופא לא היתה תשובה לזה, והוא גם לא הצליח להגיד שום דבר לגבי הסבירות למצב שונה בסבב הבא..

בנוסף היה מוזר שהוא אמר את זה, כי כשהודיעו לנו מאסף הרופא שהביציות לא טובות, גם הרופא שלי וגם רופא אחר מהמחלקה שדיבר איתנו, אמרו שאולי היה צריך לחכות יום נוסף כדי שהם יהיו בשלות, ואילו עכשיו הוא אמר שאין קשר בין הדברים ובכל מקרה נעשה את זה באותו מועד, ואי אפשר על סמך תצפית אחת להסיק מסקנות.  שאלנו גם אם מנסיונו הוא יכול להגיד אם יש סיכוי לראות תוצאות שונות הפעם והוא ענה שאין שום דרך לדעת. יצאנו בתחושה מוזרה מהתשובות שלו, כאילו איך יכול להיות שעם כל הנסיון שלו הוא לא יכול להצביע על מגמה מסוימת, או לתת תקוה כלשהי. 

אז קיבלתי פרוטוקול טיפול חדש, שיתחיל עוד 3 שבועות, עם 3 תרופות חדשות, שונות מאלה שקיבלתי עד כה, וזה גם יהיה פרוטוקול קצר יותר, שיתחיל ביום השני למחזור (במקום 5 ימים לפני קבלת המחזור בפעם הקודמת) - וזה הדבר החיובי שיש לי לחשוב על זה. זו פעם ראשונה מאז שהתחלנו שאין לי תקווה מוגדרת למתי התהליך הזה יסתיים כבר.

בינתיים אני מתלבטת מה לעשות, אולי אנסה לקבל חוות דעת שנייה לפני תחילת הפרוטוקול, וגם מקוה שאצליח להקדים את התור שלי לבר-חוה, כי כרגע הוא עוד 4 חודשים ארוכים..

התאוששות ובניית תקוות חדשות

קראתי עכשיו את הפוסט האחרון שלי, שנכתב אחרי כשלון השאיבה הראשונה, ואני מופתעת מעצמי מכמה אדישה אני נשמעת.
כי האמת היא שעבר עלי שבוע נורא, של עצב ושברון לב, של התפכחות מהמחשבה האופטימית שברגע שנגיע ל IVF הכל יסתדר. שברגע שישאבו את הביציות ברור שהן יהיו מושלמות, וברגע שהן יפגשו עם הזרע אין שום דבר שיכול לא להצליח.. .
היום חזרתי לעבודה אחרי שבוע חופש (3 ימים לשאיבה ועוד כמה לפני השאיבה כי הייתי עם בחילות). כולם מאוד דאגו ושאלו מה היה לי, המצאתי משהו על צינון וקלקול קיבה. אולי מתישהו בקרוב אתחיל לספר את האמת כי נמאס לי להסתיר, ובשביל מה.

בעלי המדהים מכל דאג לי בימים האלה יותר מתמיד, הקים אותי מהמיטה בבקרים לטיולי גינה וקניית קפה, והוציא אותי בערבים לסיבובי גלידה וטיולים בעיר, ששיפרו את ההרגשה שלי מאוד ומנעו ממני לשקוע בדכדוך.

ההתמודדות עם אמא שלי וההרגשה שאני שוב מאכזבת אותה, והרצון של אמא של בעל לדבר על זה, לא היו לי פשוטות והעדפתי להסתגר ולא לדבר על זה איתן. אני חושבת שיהיה קל יותר אם בפעמים הבאות לא נעדכן אותן בתאריכים המדויקים של הפרוצדורות.

בימים האחרונים אני נכנסת הרבה לפורום פוריות בתפוז, ומוצאת שזה עוזר לי לקרוא סיפורים של בנות כמוני.
מצאתי כמה ספרים שאני רוצה לקרוא על פוריות, ונכנסתי לקרוא קצת גם בפורום "הריון אחרי טיפולים" סתם כדי לראות איך זה מרגיש שם :) ושם גם מצאתי בלוג של מישהי בטיפולי פוריות שממש התחברתי אליו. היא אמנם כתבה לפני שנתיים, אבל היתה אז בדיוק בגילי, ובשאיבה הראשונה שלה קרה בדיוק מה שקרה לי - תגובה שחלתית נמוכה, 3 ביציות שנשאבו ובסוף אף אחת מהן לא היתה בשלה. תוכלו לקרוא אותו כאן<<<

והנה כמה מילים מהבלוג שלה שניחמו אותי היום:
"אז אחרי שהייתי מבואסת בגלל התגובה השחלתית הנמוכה שלי, הייתי חייבת לאסוף את עצמי ולהתעודד. ניהלתי כמה שיחות טלפון עם חברות ועם בנות בטיפולים, קיבלתי כמה תגובות בקומונה ובפורומים, וחזרתי והתחברתי לעצמי. התעודדתי כי התחברתי לאמון שלי בתוכי שאני אהיה אמא. הבנתי שזה פרוטוקול ראשון ואי אפשר לדעת איך הגוף יגיב.. הבנתי שבמידה והטיפול לא יצליח (מה לא יצליח, בטוח שיצליח!) הפרוטוקול הראשון יהיה כדי ללמוד אותי ואת הגוף שלי ואת התגובות שלי, כדי להתכוונן לטיפול מוצלח ומנצח, לכוונן אותי לטיפולים הבאים בצורה מדויק ולא לירות באוויר עם עיניים מכוסות".

חוץ מזה החלטתי לקבוע תור למכבי טבעי כדי להתחיל בדיקור או רפלקסולוגיה, ושריינתי לי תור לרופא הנערץ על בנות הפורום - בר-חוה. התור נקבע לעוד 4 חודשים, ואני מקווה שעד שהתור יגיע הוא לא יהיה נחוץ בכלל, ואם לא אז יש למה לצפות.
בהקשר הזה חשוב לציין שמזל שבעל מבוטח בכללית ולא עבר למכבי עדיין, כי דרכו נוכל להגיע לבר חוה ולשלם 120 ש"ח בלבד לעומת מחיר מלא של 1400 ש"ח שהוא גובה ושמכבי לא מספקים עליו החזר כלל!

אז בינתיים אני צריכה להיות בהפסקה של חודש מטיפולים, מותר לי לשתות ולעשן אם יבוא לי, וזה מעולה כי אנחנו מוזמנים לשתי חתונות בקרובקבעתי עם הרופא הקבוע שלי פגישת קביעת פרוטוקול חדש בשבוע הבא, ובינתיים אני מתעמלת, אוכלת בריא, ומשקיעה שוב במחשבות חיוביות ובזה שב 2016 נהפוך למשפחה!

שאיבת ביציות שהתגלו כלא בשלות

אני כותבת יום אחרי שאיבת הביציות.
מדהים שהדבר שהכי הלחיץ אותי היה לעבור את התהליך הזה ואת ההרדמה ולהיות אחרי, ועכשיו אני מגלה שהכי נורא זה לגלות שאף ביצית לא שרדה.

תקציר האירועים:

אחרי זריקת האוביטרל שעשינו יומיים לפני השאיבה והסושי שהזמנו באותו ערב, עבר עלי ליל בלהות של הקאות ובחילות עצומות. כנראה שלעולם לא אדע מה גרם לזה, הזריקה או האוכל, אבל בבוקר היינו בקופת חולים, בדקו אותי והציעו לתת לי אינפוזיה, הודענו לרופא שכרגיל אמר שהוא לא מכיר שההזרקות שלי עושות תופעות כאלה, האחות לא הצליחה להכניס את האינפוזיה גם אחרי חיטוט בורידי שתי הידיים, אז ויתרתי על זה והעברתי את כול היום בשכיבה באפיסת כוחות במיטה. זה היה יום מאוד דיאטטי בו אכלתי חצי כוס אורז ובפנים של לחמנייה וזהו.

אתמול בבוקר קמנו והתארגנו ללכת לאסף הרופא. לשמחתי הייתי די רגועה והכל עבר בנעימים. הייתי היחידה שעשתה שאיבה באותו יום, אז כל האחיות היו סביבי.

הגענו הישר למחלקה, יכולתי לבחור איזה מיטה שרציתי, בדקו לחץ דם והנחו אותי להתפשט לחלוטין מלבד החלוק ושקיות לרגליים (אסור לשים גרביים מתחת)

די מהר ביקשו מיואב ללכת להתייחד עם עצמו בחדר מתן הזרע, שלמרות הציפיות שלי לא חיכו לו שם שום חומרי פורנוגרפיה או אווירה אינטימית.. וממני ביקשו לצעוד לחדר הניתוח. כאן התחלתי להילחץ, ביחוד כשראיתי את מיטת הניתוח - מיטה מקוצרת שמספיקה רק לפלג הגוף העליון, ואת הרגליים קושרים במין דברים כמו של כסא גניקולוג, רק ממש בפיסוק וממש גבוה. מבוכה עצומה, אבל לפחות כיסו אותי עם קדמת החלוק עד שהייתי מורדמת.

בגלל שזו ההרדמה הראשונה שלי הייתי די בלחץ, אבל זה היה מדהים, ברגע אחד לא הייתי שם, ובשני כבר התעוררתי בחדר ההתאוששות. הרגשתי כה שמחה ואופטימית, למרות ששאבו רק 3 ביציות, האמנתי בכל אחת ואחת מהן. אחרי הכל, עכשיו כל התלאות היו אמורות להסתיים, סופסוף מפגישים את הזרע והביצית ואין יותר אי ודאות, הכל היה אמור לעבוד..

אבל היום התקשרתי לברר מה שלומם, ועדכנו אותי שהביציות לא היו בשלות, ורק אחת מהן שהיתה במצב סביר הזריקו לתוכה זרע אבל בינתיים היא לא התפתחה בכלל. יודיעו סופית מחר.

ועכשיו הפסקה של חודשיים. ממש קיוויתי שזה יהיה פוסט אופטימי וצוהל, אבל אני לא יודעת איך אוספים את הכוחות להמשיך מכאן.

בכל אופן אלה הדברים שאני ממליצה לקחת לשאיבה:

גרביים להתאוששות - לחדר הניתוח אסור להיכנס עם גרביים, אבל לאחרי זה, זה כיף ונעים.
בקבוק מים
בגד נוח ורחב
תחתונים נקיים ותחבושת מחזור, כי יש קצת דימום בימים שאחרי

בכללי ההתאוששות מהירה, יש כאבים קלים, כמו כאבי מחזור בערך, מצד שני לי שאבו רק 3 ביציות, וממה שהבנתי ההתאוששות תלויה בכמות הנשאבת.

סיכום הכנה ל IVF - הפרוטוקול הארוך

אתמול בשעה טובה הזרקנו בפעם האחרונה דקפפטיל ומנוגון. היום ב 22:00 נזריק אוביטרל, ומחרתיים אני הולכת לעבור לראשונה שאיבת ביציות!
לשמחתי הרבה אני די במצב של הדחקה בינתיים, ומצליחה לשמור על רוגע.

סיכום תהליך IVF עד כה:

הזרקתי לבטן 21 יום בדיוק - מהיום שנחתנו מירח הדבש ועד אתמול.
12 יום הזרקתי פעמיים ביום - לבטן ולישבן
הפרוטוקול שנרשם עבורי הוא ה "ארוך", וכלל זריקות דקפפטיל ומנוגון. המנוגון זול - 70 ש"ח לכל הכמות. המנוגון יקר - כ 1100 ש"ח לכל הכמות, ומורכב לשימוש.
בזמן הזה הגענו ל 4 ביקורות באסף הרופא - שכללו בדיקות דם ואולטראסאונד.

פקקים
הדרך לאסף הרופא תמיד עוברת מהר ובלי פקקים, כי צריך להיות שם בין  7:00 ל 7:30, אבל בחזור אנחנו מבלים שעה בפקקים. אני מתייחסת ללזה כטיול כיף עם בעלי ואנחנו מנסים לשלב בזה גם עצירת קפה כפיצוי :)

ביציות
לא יודעת למה אבל לא הצלחנו להשיג גיוס של הרבה ביציות, קיוויתי לכמה שיותר, שנוכל להקפיא ויהיו לנו בטחונות לילדים עתידיים, אבל באולטרסאונד של הביקורת השלישית נצפו 3 זקיקים, ובזה של אתמול נצפו 4 זקיקים בלבד. מוכרחה להאמין שזה יספיק.

בדיקות דם
תמיד שנאתי בדיקות דם, או דקירות בכלל, ואני לא מאמינה כמה התפתחתי בסבילות שלי לדקירות האלה בחודשים האחרונים. אבל בכל פעם שהגענו לאסף הרופא לקחה לי דם אותה רופאה, שמשום מה לא מצליחה למצוא ורידים. בשלושת הביקורים הראשונים שלנו באסף הרופא היא חיטטה לי בורידים והכאיבה, עד לרמה שאחד הרופאים האחרים בא אליה באמצע ושאל אם "לעזור לה להציל את המצב" והנחה אותה איך לזוז עם המחט בוריד קדימה ואחורה! אז לקראת הפעם הרביעית התלוננתי עליה ורופא אחר לקח לי דם. לצערי גם איתו לא היה שיפור מדהים.

בחילות

בשבוע האחרון יש לי תופעות לוואי שכוללות בחילות איומות, עם תחושות של חום, שלשול ורצון להקיא. עדכנתי את הרופא שלי בכך והוא טען שזה כנראה סתם וירוס, (למרות שאלה תופעות הלוואי שכתוב באריזת התרופה שמחייבות פנייה לרופא). זה מטריד, ומרגיש כאילו הוא לא הכי מתייחס לתלונות שלי, אבל אולי זה באמת סתם וירוס או תופעה טבעית של הזריקות ולא באמת חמור. בכל אופן יומיים יצאתי מוקדם מהעבודה בגלל זה, כי ממש עמדתי להקיא כל רגע.

חופשת מחלה
אני שונאת לצאת מהעבודה מוקדם, לא נעים לי מבוס, ואני תמיד מרגישה כאילו אולי אני יכולה בכל זאת להתגבר על עצמי ולהישאר. בנוסף לא סיפרתי לאף אחד מהעובדים, וכשאני אומרת שיש לי בחילה מיד כולם חושבים שאני בטח בהריון, ואף אחד לא יודע מה באמת עובר עלי. השבוע בגלל השאיבה לא אהיה בעבודה כמה ימים, ואני עוד לא יודעת איזה הסבר אספק לזה.

עד כאן סיכום התהליך עד כה. הפוסט הבא כבר יהיה על שאיבת ביציות והחזרה וכל הדברים המרגשים האלה, סופסוף הביצית והזרע יפגשו!!

היום אנחנו הולכים לאכול סושי, בתקווה שבקרוב כבר יהיה לי אסור :)