קראתי עכשיו את הפוסט האחרון שלי, שנכתב אחרי כשלון השאיבה הראשונה, ואני מופתעת מעצמי מכמה אדישה אני נשמעת.
כי האמת היא שעבר עלי שבוע נורא, של עצב ושברון לב, של התפכחות מהמחשבה האופטימית שברגע שנגיע ל IVF הכל יסתדר. שברגע שישאבו את הביציות ברור שהן יהיו מושלמות, וברגע שהן יפגשו עם הזרע אין שום דבר שיכול לא להצליח.. .
היום חזרתי לעבודה אחרי שבוע חופש (3 ימים לשאיבה ועוד כמה לפני השאיבה כי הייתי עם בחילות). כולם מאוד דאגו ושאלו מה היה לי, המצאתי משהו על צינון וקלקול קיבה. אולי מתישהו בקרוב אתחיל לספר את האמת כי נמאס לי להסתיר, ובשביל מה.
בעלי המדהים מכל דאג לי בימים האלה יותר מתמיד, הקים אותי מהמיטה בבקרים לטיולי גינה וקניית קפה, והוציא אותי בערבים לסיבובי גלידה וטיולים בעיר, ששיפרו את ההרגשה שלי מאוד ומנעו ממני לשקוע בדכדוך.
ההתמודדות עם אמא שלי וההרגשה שאני שוב מאכזבת אותה, והרצון של אמא של בעל לדבר על זה, לא היו לי פשוטות והעדפתי להסתגר ולא לדבר על זה איתן. אני חושבת שיהיה קל יותר אם בפעמים הבאות לא נעדכן אותן בתאריכים המדויקים של הפרוצדורות.
בימים האחרונים אני נכנסת הרבה לפורום פוריות בתפוז, ומוצאת שזה עוזר לי לקרוא סיפורים של בנות כמוני.
מצאתי כמה ספרים שאני רוצה לקרוא על פוריות, ונכנסתי לקרוא קצת גם בפורום "הריון אחרי טיפולים" סתם כדי לראות איך זה מרגיש שם :) ושם גם מצאתי בלוג של מישהי בטיפולי פוריות שממש התחברתי אליו. היא אמנם כתבה לפני שנתיים, אבל היתה אז בדיוק בגילי, ובשאיבה הראשונה שלה קרה בדיוק מה שקרה לי - תגובה שחלתית נמוכה, 3 ביציות שנשאבו ובסוף אף אחת מהן לא היתה בשלה. תוכלו לקרוא אותו כאן<<<
והנה כמה מילים מהבלוג שלה שניחמו אותי היום:
"אז אחרי שהייתי מבואסת בגלל התגובה השחלתית הנמוכה שלי, הייתי חייבת לאסוף את עצמי ולהתעודד. ניהלתי כמה שיחות טלפון עם חברות ועם בנות בטיפולים, קיבלתי כמה תגובות בקומונה ובפורומים, וחזרתי והתחברתי לעצמי. התעודדתי כי התחברתי לאמון שלי בתוכי שאני אהיה אמא. הבנתי שזה פרוטוקול ראשון ואי אפשר לדעת איך הגוף יגיב.. הבנתי שבמידה והטיפול לא יצליח (מה לא יצליח, בטוח שיצליח!) הפרוטוקול הראשון יהיה כדי ללמוד אותי ואת הגוף שלי ואת התגובות שלי, כדי להתכוונן לטיפול מוצלח ומנצח, לכוונן אותי לטיפולים הבאים בצורה מדויק ולא לירות באוויר עם עיניים מכוסות".
חוץ מזה החלטתי לקבוע תור למכבי טבעי כדי להתחיל בדיקור או רפלקסולוגיה, ושריינתי לי תור לרופא הנערץ על בנות הפורום - בר-חוה. התור נקבע לעוד 4 חודשים, ואני מקווה שעד שהתור יגיע הוא לא יהיה נחוץ בכלל, ואם לא אז יש למה לצפות.
בהקשר הזה חשוב לציין שמזל שבעל מבוטח בכללית ולא עבר למכבי עדיין, כי דרכו נוכל להגיע לבר חוה ולשלם 120 ש"ח בלבד לעומת מחיר מלא של 1400 ש"ח שהוא גובה ושמכבי לא מספקים עליו החזר כלל!
אז בינתיים אני צריכה להיות בהפסקה של חודש מטיפולים, מותר לי לשתות ולעשן אם יבוא לי, וזה מעולה כי אנחנו מוזמנים לשתי חתונות בקרובקבעתי עם הרופא הקבוע שלי פגישת קביעת פרוטוקול חדש בשבוע הבא, ובינתיים אני מתעמלת, אוכלת בריא, ומשקיעה שוב במחשבות חיוביות ובזה שב 2016 נהפוך למשפחה!
כי האמת היא שעבר עלי שבוע נורא, של עצב ושברון לב, של התפכחות מהמחשבה האופטימית שברגע שנגיע ל IVF הכל יסתדר. שברגע שישאבו את הביציות ברור שהן יהיו מושלמות, וברגע שהן יפגשו עם הזרע אין שום דבר שיכול לא להצליח.. .
היום חזרתי לעבודה אחרי שבוע חופש (3 ימים לשאיבה ועוד כמה לפני השאיבה כי הייתי עם בחילות). כולם מאוד דאגו ושאלו מה היה לי, המצאתי משהו על צינון וקלקול קיבה. אולי מתישהו בקרוב אתחיל לספר את האמת כי נמאס לי להסתיר, ובשביל מה.
בעלי המדהים מכל דאג לי בימים האלה יותר מתמיד, הקים אותי מהמיטה בבקרים לטיולי גינה וקניית קפה, והוציא אותי בערבים לסיבובי גלידה וטיולים בעיר, ששיפרו את ההרגשה שלי מאוד ומנעו ממני לשקוע בדכדוך.
ההתמודדות עם אמא שלי וההרגשה שאני שוב מאכזבת אותה, והרצון של אמא של בעל לדבר על זה, לא היו לי פשוטות והעדפתי להסתגר ולא לדבר על זה איתן. אני חושבת שיהיה קל יותר אם בפעמים הבאות לא נעדכן אותן בתאריכים המדויקים של הפרוצדורות.
בימים האחרונים אני נכנסת הרבה לפורום פוריות בתפוז, ומוצאת שזה עוזר לי לקרוא סיפורים של בנות כמוני.
מצאתי כמה ספרים שאני רוצה לקרוא על פוריות, ונכנסתי לקרוא קצת גם בפורום "הריון אחרי טיפולים" סתם כדי לראות איך זה מרגיש שם :) ושם גם מצאתי בלוג של מישהי בטיפולי פוריות שממש התחברתי אליו. היא אמנם כתבה לפני שנתיים, אבל היתה אז בדיוק בגילי, ובשאיבה הראשונה שלה קרה בדיוק מה שקרה לי - תגובה שחלתית נמוכה, 3 ביציות שנשאבו ובסוף אף אחת מהן לא היתה בשלה. תוכלו לקרוא אותו כאן<<<
והנה כמה מילים מהבלוג שלה שניחמו אותי היום:
"אז אחרי שהייתי מבואסת בגלל התגובה השחלתית הנמוכה שלי, הייתי חייבת לאסוף את עצמי ולהתעודד. ניהלתי כמה שיחות טלפון עם חברות ועם בנות בטיפולים, קיבלתי כמה תגובות בקומונה ובפורומים, וחזרתי והתחברתי לעצמי. התעודדתי כי התחברתי לאמון שלי בתוכי שאני אהיה אמא. הבנתי שזה פרוטוקול ראשון ואי אפשר לדעת איך הגוף יגיב.. הבנתי שבמידה והטיפול לא יצליח (מה לא יצליח, בטוח שיצליח!) הפרוטוקול הראשון יהיה כדי ללמוד אותי ואת הגוף שלי ואת התגובות שלי, כדי להתכוונן לטיפול מוצלח ומנצח, לכוונן אותי לטיפולים הבאים בצורה מדויק ולא לירות באוויר עם עיניים מכוסות".
חוץ מזה החלטתי לקבוע תור למכבי טבעי כדי להתחיל בדיקור או רפלקסולוגיה, ושריינתי לי תור לרופא הנערץ על בנות הפורום - בר-חוה. התור נקבע לעוד 4 חודשים, ואני מקווה שעד שהתור יגיע הוא לא יהיה נחוץ בכלל, ואם לא אז יש למה לצפות.
בהקשר הזה חשוב לציין שמזל שבעל מבוטח בכללית ולא עבר למכבי עדיין, כי דרכו נוכל להגיע לבר חוה ולשלם 120 ש"ח בלבד לעומת מחיר מלא של 1400 ש"ח שהוא גובה ושמכבי לא מספקים עליו החזר כלל!
אז בינתיים אני צריכה להיות בהפסקה של חודש מטיפולים, מותר לי לשתות ולעשן אם יבוא לי, וזה מעולה כי אנחנו מוזמנים לשתי חתונות בקרובקבעתי עם הרופא הקבוע שלי פגישת קביעת פרוטוקול חדש בשבוע הבא, ובינתיים אני מתעמלת, אוכלת בריא, ומשקיעה שוב במחשבות חיוביות ובזה שב 2016 נהפוך למשפחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה