עברה שנה מאז שהתחתנו, וזה אומר גם שנה מאז התחלנו את המסע הזה ליצירת ילוד.
היינו בחודש הפסקה אחרי ה- IVF הראשון שנכשל, והייתי מלאת תקווה שאולי נצליח לעשות את זה באופן טבעי ויהיה לנו נס חנוכה פרטי, אבל אחרי איחור של 3 ימים קיבלתי מחזור, ואיתו דעכה התקווה הזאת.
הימים שלפני קבלת המחזור הם הימים הכי מחרפנים שאפשר לתאר. כל הליכה לשירותים גורמת לחשש ממה שיתגלה בתחתונים, אם בכלל הצלחתי לחשוב על משהו אחר לפני. אני מדמיינת שאני בהריון, אומרת לעצמי שאני חולמת, מכריחה את עצמי להפסיק לחשוב על זה בכלל, ואז מפחדת שבגלל שאני חושבת על זה יותר מדי זה לא יצא כמו שאני רוצה, ואז מנסה לשכנע את עצמי שמה אכפת לי בכלל, בלי תינוק אני יכולה לטוס לחו"ל ולישון צהריים מתי שבא לי, ובכלל, האם אני באמת רוצה להתמודד עם אחריות על ילד כבוגר או שאני רק רוצה להרגיש איך זה להיות בהריון ואת התחושה שהצלחתי להביא תינוק.. ועוד ועוד מחשבות טרפת שכאלה.
בקיצור באותו יום בו קיבלתי מחזור הלכתי לקנות את הכמות הלא נתפסת של התרופות שלהן אזדקק בשבועיים הקרובים וכעבור יומיים הלכנו לאסף הרופא לתחילת התהליך.
היה יום שישי הומה אדם במחלקת IVF ובילינו שם יותר זמן ממה שחשבתי. זה כלל בדיקת דם (לא כואבת הפעם!) אולטסאונד כדי לוודא שאין ציסטות (כשאני בשיא המחזור! מביךךך) ושיחה עם האחות הראשית שהסבירה לנו איך להזריק את התרופות החדשות (פרגובריס). אבל כמו שהאחות הגדירה את זה - מי שלמד להזריק מנוגון יודע להזריק הכל :)
אז הפרוטוקול שלי לחודש דצמבר הוא כזה:
פרגובריס - 20 קופסאות
אורגלוטרן - 5 קופסאות
פרגניל - 3 קופסאות
סה"כ עלות - 1500 ש"ח
הפרגובריס גורם לגיוס יותר ביציות, באיזשהו שלב יגידו לי להזריק יחד איתו גם את האורגלוטרן - שגורם למניעת ביוץ טבעי, ובסוף בסוף, לפני השאיבה, אני אזריק פרגניל - תוך שרירי - במקום האוביטרל שהיה עד עכשיו.
בעוד 4 ימים אנחנו חוזרים לביקורת בבי"ח. מרגישה אופטימית לקראת 2016, ומקווה לראות מלא ביציות שיתגייסו למאמץ!
היינו בחודש הפסקה אחרי ה- IVF הראשון שנכשל, והייתי מלאת תקווה שאולי נצליח לעשות את זה באופן טבעי ויהיה לנו נס חנוכה פרטי, אבל אחרי איחור של 3 ימים קיבלתי מחזור, ואיתו דעכה התקווה הזאת.
הימים שלפני קבלת המחזור הם הימים הכי מחרפנים שאפשר לתאר. כל הליכה לשירותים גורמת לחשש ממה שיתגלה בתחתונים, אם בכלל הצלחתי לחשוב על משהו אחר לפני. אני מדמיינת שאני בהריון, אומרת לעצמי שאני חולמת, מכריחה את עצמי להפסיק לחשוב על זה בכלל, ואז מפחדת שבגלל שאני חושבת על זה יותר מדי זה לא יצא כמו שאני רוצה, ואז מנסה לשכנע את עצמי שמה אכפת לי בכלל, בלי תינוק אני יכולה לטוס לחו"ל ולישון צהריים מתי שבא לי, ובכלל, האם אני באמת רוצה להתמודד עם אחריות על ילד כבוגר או שאני רק רוצה להרגיש איך זה להיות בהריון ואת התחושה שהצלחתי להביא תינוק.. ועוד ועוד מחשבות טרפת שכאלה.
בקיצור באותו יום בו קיבלתי מחזור הלכתי לקנות את הכמות הלא נתפסת של התרופות שלהן אזדקק בשבועיים הקרובים וכעבור יומיים הלכנו לאסף הרופא לתחילת התהליך.
היה יום שישי הומה אדם במחלקת IVF ובילינו שם יותר זמן ממה שחשבתי. זה כלל בדיקת דם (לא כואבת הפעם!) אולטסאונד כדי לוודא שאין ציסטות (כשאני בשיא המחזור! מביךךך) ושיחה עם האחות הראשית שהסבירה לנו איך להזריק את התרופות החדשות (פרגובריס). אבל כמו שהאחות הגדירה את זה - מי שלמד להזריק מנוגון יודע להזריק הכל :)
אז הפרוטוקול שלי לחודש דצמבר הוא כזה:
פרגובריס - 20 קופסאות
אורגלוטרן - 5 קופסאות
פרגניל - 3 קופסאות
סה"כ עלות - 1500 ש"ח
הפרגובריס גורם לגיוס יותר ביציות, באיזשהו שלב יגידו לי להזריק יחד איתו גם את האורגלוטרן - שגורם למניעת ביוץ טבעי, ובסוף בסוף, לפני השאיבה, אני אזריק פרגניל - תוך שרירי - במקום האוביטרל שהיה עד עכשיו.
בעוד 4 ימים אנחנו חוזרים לביקורת בבי"ח. מרגישה אופטימית לקראת 2016, ומקווה לראות מלא ביציות שיתגייסו למאמץ!
 |
| כמות התרופות המפלצתית שתיכנס לתוכי בשבועיים הקרובים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה