שבוע 35 - מסיימת חודש שמיני

שבוע 35! שבוע הבא מתחילה את התשיעי :)

אתמול הייתי בביקורת החודשית אצל הגניקולוג. הוא העריך שהמשקל של העוברית הוא כרגע 2700-2800 גרם וזה אומר שהיא באחוזון ה 60-70. חוץ מזה הוא הפנה אותי לבדיקות דם ושתן ואמר לי לחזור אליו עוד שבועיים - אם לא אלד עד אז!

ביקשתי לעשות גם בדיקת GBS - שהרבה מדברים עליה סביבי לאחרונה. לצערי הרופא אמר שהשכיחות של המחלה בישראל היא נמוכה מאוד ולכן משרד הבריאות כבר לא ממליץ על הבדיקה, ושאם אני רוצה לעשות את זה בפרטי אז אני יכולה.. סביבי יש נשים במכבי שכן קיבלו הפניה לבדיקה אז אני אנסה לברר על זה עוד בשבוע הבא עם האחיות ובסיור שקבענו בבי"ח מאיר.

חוץ מזה סיימנו השבוע 4 שיעורי הכנה ללידה שעשינו דרך מכבי. היה נחמד מאוד בעיניי, זה בעיקר חידש לי את נושא התרגילים והתנועתיות שאמורים לסייע לעובר להיוולד. מקווה להצליח לתרגל את זה עד התאריך המשוער.

התאריך המשוער אגב הוא עוד קצת פחות מחודש! זה ממש בלתי נתפס.. הבנתי שזה גנטי התאריך שבו יולדים ונראה שבמשפחה שלי כל הנשים ילדו בערך במועד המדויק..

מבחינת תחושות ותופעות אני שמחה להגיד שלא היו לי שום חשקים מיוחדים, או אכילה מופרזת, אין לי כאבי גב או אגן ואני מתפקדת בסדר. הדבר היחיד שמציק לי ממש זה הגירודים. הם התחילו בפטמות ועלו לחזה, ועכשיו מתמקדים בעיקר בבטן ובירכיים הפנימיות. ניסיתי ככל יכולתי להימנע מלמרוח את המשחה האנטיביוטית שרשמו לי - בטאקורטן ג'י, אבל הגעתי למצב של התחרפנות מוחלטת ומרחתי את זה - זה עזר בשניה..

חוץ מזה יש יותר פיפי, אני קמה 3 פעמים בלילה לשירותים, וכשאני אומרת קמה זה בעיקר מגלגלת את עצמי החוצה מהמיטה.

השינוי החיצוני העיקרי הוא הפופיק שנכנע למתיחה ועכשיו הוא אפילו בולט קצת החוצה. הזוי ביותר. תמיד לא אהבתי מגע בפופיק ועכשיו כשהוא על פני השטח הוא חשוף יותר למגע, ואפילו אתמול באולטרסאונד הרופא עבר ממש עליו עם המכשיר. מצמרר להיזכר!

עשינו השבוע גם צילומי הריון. אם לא היתה לי חברה צלמת כנראה לא היינו עושים את זה, אבל היה כיף ביותר ואני ממש ממליצה. זו גם חוויה זוגית כיפית וגם זו מזכרת שכיף להיזכר בה תמיד. כבר הדפסתי כמה תמונות ומסגרנו אחת מהן.

חודש שמיני!

אני בחודש שמיני! אני! בשמיני! לא מאמינה בכלל שהגעתי לכאן, וכל פעם שאני רואה את ההשתקפות שלי אני לא מאמינה שהגעתי למימדים כאלה :)

אז עכשיו זה שבוע 32, ממש ממש מתחיל להיות כבד וקשה, בדיוק מצאו לי מחליפה לחל"ד בעבודה ואני כבר מחכה לצאת לחופשה שלי, חושבת שאשרוד מקסימום עד שבוע 38..אבל נראה.

השבוע התחלנו קורס הכנה ללידה, אנחנו עושים את זה דרך מכבי, ומדובר ב- 4 מפגשים של שעתיים וחצי. השיעור הראשון עבר לדעתי בצורה נחמדה ומעניינת, בעל השתעמם קצת והרגיש שזה נמרח, אבל עדיין היה כיף. למדנו קצת נשימות, ומתי יוצאים לבי"ח כשמתחילים הצירים, והחשיבות של תרגול כיווץ רצפת האגן כבר מעכשיו.

חוץ מזה בשבועות האחרונים היו לי גירודים בלתי נסבלים בפטמות, ולפני כמה ימים הגרד התפשט גם לחזה, לבטן ולזרועות. ניסיתי למרוח על זה הכל - השמן של וולדה, קרם למניעת סימני מתיחה של תפוח, קרם למניעת גירודים של מאמי קר, שמן קוקוס, ביו אויל, וגם סתם קרם רב שימושי של ניוואה, כלום לא עזר והרגשתי שאני משתגעת. לא הצלחתי לישון בלילה מרוב גירודים, אז החלטתי ליתר בטחון ללכת למוקד נשים להיבדק.

מקריאה באינטרנט למדתי שיש 3 סיבות אפשריות לגרד:
- מתיחה של העור בגלל ההריון
- אלרגיה שנגרמת מהפרשות של העובר למחזור הדם שלי
- מחלת כבד שגורמת להצטברות מלחים בכלי הדם, וזה יכול להיות מסוכן לעובר.

מחלת הכבד בעקרון מתבטאת בגירודים בכל הגוף, אבל רציתי להיות בטוחה אז הגעתי להיבדק במוקד נשים. עשו לי כרגיל תשאול ואז מוניטור, ואז עברתי לרופא שנתן לי הפניה לבדיקות דם. עוד באותו יום הגיעו התוצאות והן תקינות.

לשמחתי מאז הגרד נחלש בהדרגה, וזה כבר כמעט לא מציק.. מנסה לא לחשוב על זה ולשכנע את עצמי שזו היתה תקופה, כנראה הפטמות התנפחו לקראת הלידה וזו היתה הסיבה לתופעה הזו.

גם סופית הפסקתי להתעמל בסטודיו סי והקפאתי את המנוי. מקווה להצליח לעשות קצת הליכות ותרגילים בבית. אתמול יצאתי להליכה קצרצרה לסופר שאחריה הייתי צריכה מלא זמן להתאושש, אז נראה איך זה יעבוד. הכי לא חשבתי שזה ישפיע עלי ככה!

חוץ מזה אני מנסה לראות סרטונים ולקרוא על הנקה כדי להקל על עצמי כשהרגע יגיע, ובינתיים זה נראה לי קונספט די מלחיץ ומשונה. היום ראיתי איך לסחוט שד ידנית וזה היה די מזעזע... מקווה שהתינוקת תדע לינוק טוב ואני לא אדרש לסחיטה כזאת.

בשבוע הבא - עדכון ממעקב אחות (כמה אעלה במשקל עד אז??) חיסון שעלת, שיעור 2 של הכנה ללידה וחתונה (מה יעלה עלי???)

על הספר bringing up Bebe

שבוע 31. אתמול היינו בביקורת החודשית אצל הרופא. מדד באולטרסאונד את הילודה וקבע שהיא כבר שוקלת 2 קילו! שזה משקל שמתאים לשבוע 32. שמנמנה :) חוץ מזה אמר שהגודל שלה תקין והיא באחוזון ה- 50. היא מונחת עם הראש למטה במקום הנכון, הטוסיק בצד שמאל והרגליים פונות לצד ימין שלי.
הוא הדפיס לי כרטיס מעקב הריון שאותו אני אראה בבי"ח כשיגיע הרגע ללידה, וגם ביקש שאעשה בהקדם חיסון שעלת.

עברתי עכשיו על הרשומות הקודמות שלי בבלוג ומצאתי טיוטא שכתבתי עוד בהריון הקודם, לפני שנה וחצי. קראתי אז ספר חמוד מאוד שנקרא Bringing up bebe שמדבר על אמריקאית שעברה לפריז, ונולדו לה שם ילדים. היא משווה בין גידול הילדים בשתי הארצות, ומתארת את החינוך הצרפתי כמועדף. החינוך האמריקאי דומה מאוד לישראלי, והצרפתי דומה לרוסי. הנה סיכום התובנות העיקריות מהספר:

הספר עוסק בתחומי שינה, הרגלי אכילה וחינוך למשמעת וסבלנות.
ההשפעות החזקות על ההורות הצרפתית הגיעו מז'אן ג'ק רוסו ומפרנסואז דולטו.

> מגיל 0 חשוב לדבר לתינוק ולהסביר לו מה עושים ומה קורה לו. הם מבינים הכל אינטואיטיבית.
> דוחים לימוד קרוא וכתוב לגיל 6, ובינתיים עובדים על שיפור הדיבור.
> הקפדה על תודה, סליחה ושלום - שצריך להיאמר על ידי הילד בביטחון - משום שמדובר בצעד ראשון במערכת יחסים עם אחרים. כשהילד נכנס לבית הוא צריך להגיד שלום לכולם כמו המבוגרים, לא מוותרים לו כי הוא ילד.

הצרפתיות פחות מתלוננות על בעלים שלא עוזרים להן. מראש התפיסה שם היא פחות שיוויונית. יש דגש רב על הזוגיות - הזוגיות באה לפני הילדים ויש חשיבות עצומה לזמן של המבוגרים בכל יום. יוצאים הרבה לחופשות ללא ילדים ויש פחות יסורי מצפון ואשמה על בילוי ללא ילדים.

הרגלי שינה:
תמיד לעצור ל- 5 דקות לפני שניגשים לילד, כבר מגיל לידה או מספר שבועות.
בשום פנים ואופן אסור לקשר הליכה לישון להרגעה על הידיים או לאכילה.
בלילה אם דורש הרגעה לנסות הכל מלבד האכלה. האכלה תהיה מוצא אחרון.
לפעמים תינוק עושה קולות כשהוא בין מחזורי שינה. לפני שניגשים אליו יש לוודא שאכן הוא ער לגמרי כדי לא להרוס לו את מחזור השינה.
מגיל 4 חודשים האכלה בשעות קבועות - 8, 12, 16, 20. כך מרגילים אותו לזמנים המקובלים במשפחה והוא הופך לחלק ממנה ולא לגורם משבש.

לימוד להתאפקות:
למשל לאפות עוגה יחד אך לאכול אותה רק בשעת הנשנוש המותרת - 16:00.
הפרדה בין פעילויות בהן צוחקים ומרעישים לעומת פעילויות שדורשות שקט.
לתת לילד לבצע פעולות כמו הכנת עוגה שלמה בלי לפקח על כל צעד.
מסגרת נוקשה שבתוכה חופש - לא מתפשרים על שעות שינה, אוכל, טלויזיה, לבישת בגדים מטופשים בחוץ. בבית יכול ללבוש מה שרוצה - בחוץ ההורה מחליט.

אכילה: 
בצרפת כמעט ואין ילדים שמנים. אין תפריטי ילדים במסעדות. התפיסה היא שחייבים ללמד ילד לאכול הכל כחלק מהחינוך. אין דבר כזה לאכול רק סוג אוכל אחד או רק מרקם מסוים. העצה היא להישאר רגועים ונייטרליים ולא להכריח, אבל גם לא להציע מזון חלופי, ולנסות שוב עם אותו אוכל אחרי כמה ימים.

הילד שותף להכנת האוכל. מדברים איתו על איזה טעם יש לאוכל, שומרים את זה קליל ומשחקי.
שוקולד הוא חלק מהתפריט. אוכלים אותו כקינוח לצהריים או לארוחת 4 (אבל לא בארוחת ערב) בניגוד לגישה שאומרת לא להרשות ממתקים בכלל ואז הילד מתנפל כשהוא רואה את זה.
במסיבות וימי הולדת, לפעמים שוקו, אבל הכל בכמות קטנה וללא הגזמה. יש בספר מתכון לשוקו ביתי: ליטר חלב דל שומן, 2 כפות קקאו - מרתיחים, מוזגים לילדים, והם שמים סוכר לבד כל אחד לפי טעמו.

השורה התחתונה היא שההורה הוא המחליט והקובע - אין שוויון בהיררכיה עם הילדים.
אין משא ומתן - ההורה קובע לילד מהי הדרך וזהו - הוא צריך לציית. ההורה צריך להיות בטוח בעצמו כשאומר לילד לא.

תחושות חודש שביעי

היייי
הנה אני כבר בסוף חודש שביעי, שבוע 31!
רציתי לכתוב על התחושות החדשות שהצטרפו בשבועות האחרונים.

לפני זה אעדכן שהתחדשנו עד כה במיטה ושידה, הזמנתי "מיטחברת" לחודשים הראשונים, קנינו עגלה באילת, ואפילו עשיתי הזמנה ראשונה של ביגוד לתינוק.

בשבוע שעבר היינו בסיור חדרי לידה באיכילוב, היה מעניין ומרגש, ואז התקשרתי להזמין לי את המלונית שלהם, חודשיים וחצי לפני המועד המשוער.. ו- אין מקום! אמרו שמנסים להכניס את כולם אבל אין מקום אפילו בסטנד ביי :(

בכל אופן, הנה התחושות החדשות של חודש שביעי:
1. קודם כל נהיה לי ממש חם. תמיד הייתי אדם שסובל מקור, תמיד מקפיאים אותי במשרד ולחדר שלי קוראים סאונה.. והנה עכשיו לכולם סביבי מתחיל להיות קר ורק אני עדיין עם בגדים קצרים וחם לי מאוד.

2. הפופיק נמתח עד קצה גבול היכולת ולא ברור לי מה יעלה בגורלו. הוא כבר כמעט עלה לפני השטח ותחושת המתיחה היא ממש חזקה ומכאיבה, ביחוד בערב.

3. כאבי גב תחתון שמתגברים במהלך היום וגורמים להליכה איטית וצולעת

4. גירוד בפטמות - לפני שבוע בערך נהיה לי גירוד מחריד ממש בפטמה ובעטרה. מרחתי על זה את הקרם סימני מתיחה וקרם מיוחד של לנסינו להנקה, וגם מקלחות עוזרות, אבל בכללי זה בא והולך ומגרד מאוד.

5. צרבות - ביחוד בערב, משהו שלא חוויתי מעולם בעבר וזה נורא ואיום

6. פצעים בירכיים. אני חושבת שזה קשור גם למתיחה של העור, אבל בינתיים המריחה של הקרמים לא עוזרת.

חוץ מזה אני נהנית מכל רגע! אוהבת לראות את התנועות שלה בבטן, אוהבת לתת לבעל לראות ולהרגיש, אוהבת לקום כל בוקר ולראות עוד שינויים בגוף שלי ואוהבת את ההתרגשות מהבאות.
עליתי עד כה 9 קילו, מחר יש לי את הבדיקה החודשית השגרתית אצל הרופא ואני מקווה לראות את הילוד ולראות כמה היא שוקלת עכשיו, והדבר המרגש הבא הוא תחילת קורס הכנה ללידה שיהיה בעוד שבוע בדיוק :)

אילת וסקר העגלות

חזרנו מאילת :)
היה ממש כיף וממש קצר מדי.

הלכנו המון, וכמעט ולא רבצנו סתם, שזה קצת מבאס אותי בדיעבד, אבל הלכנו לשילב ולמוצצים (כמה פעמים) ובדקנו את כל סוגי העגלות שהם מציעים עד שהגענו להחלטה.

זה מדהים כמה סוגים של עגלות יש, ושאף אחת מהן לא זוכה לקונצנזוס של חוות דעת חיוביות. לכל עגלה יש פלוסים ומינוסים.

בהתחלה חשבנו שהכי חשוב שהעגלה תהיה קומפקטית כדי שתצליח להיכנס לתא המטען הפצפון שלנו (יונדאי i10) אבל מסתבר שכל העגלות שניסינו מצליחות להידחס לתוכו.

הדבר השני החשוב ביותר היה נוחות הקיפול - שאפשר יהיה לקפל ולפתוח את העגלה ביד אחת, ושהעגלה תעמוד במצב מקופל, ודבר שלישי - הנוחות של הילוד באמבטיה ובטיולון.

אחרי שקלול כל הפרמטרים והניסיונות של בעל בקיפול ופתיחה של כל העגלות החלטנו לקנות את האינגלזינה טרילוג'י בגוון גרפיט (שני גוונים של אפור).
העגלות הנוספות שנבדקו: בוגבו, יויו, בייבי ג'וגר, פג פרגו, ג'ואי

הסיבות לפסילות:
בוגבו: אמבטיה קטנה מדי ועגלה נמוכה מאוד, מחיר גבוה
פג פרגו: עיצוב פחות יפה, קיפול פחות נוח, נראה בד לא הכי איכותי
ג'ואי: לא זוכרת תכלס אבל נפסלה ממש מהר, כנראה לא מתקפלת ביד אחת..
בייבי ג'וגר: אחת המומלצות והפייבוריטיות על חברות שלי, אבל האמבטיה שלה ממש קטנה, והטיולון נסגר בטיקטקים והיא נראתה לנו לא איכותית מספיק.
יויו: מתקפלת לגודל הכי קטן, אבל תכלס הקיפול פחות נוח, האמבטיה מאוד קטנה ונמוכה. כנראה שזה מאוד נוח בשלב הטיולון ולטיסות...

היתרונות שמצאנו באינגלזינה:
אמבטיה מרווחת גדולה ונוחה - סגורה ועוטפת, חשוב במיוחד לתינוקות שנולדים בחורף..
עגלה גבוהה ולא צריך להתכופף הרבה כדי להגיע לתינוק
עיצוב יפה
טיולון שניתן להרכיב לשני הכיוונים
קיפול ופתיחה נוחים ביד אחת
העגלה עומדת יציבה במצב מקופל
כל החלקים מתפרקים וניתנים לכיבוס ויש חורי אוורור בשלדה
מגיעה עם מקומות לשתי כוסות - לאם ולילוד (במצב טיולון)
נכנסת גם לבגאז' הקטן ביותר

חברות שלי אמרו שהחסרון העיקרי הוא גלגלים קטנים שגורמים להרגיש יותר מהמורות בדרך, וידית שמחולקת לשלושה חלקים (כי משם הקיפול לסגירה) וקצת רועדת בידיים כשהולכים.

העגלה נרכשה במסגרת מבצע בשילב - קונים ב 4000 ומקבלים 1000 ש"ח חזרה לקניות בחנות. בגלל שקנינו באילת העגלה עלתה לנו 3500 וקיבלנו 850 ש"ח לרכישות.

אז במתנה הזאת קנינו סלקל בגוון ג'ינס של מקסי קוזי, זוג חיתולי במבוק גדולים וסט מצעים למיטת תינוק שכולל סדין, שמיכה ומגן ראש, כולם עם דוגמא קסומה של ארנבונים שלא יכולתי להתאפק ולא לקנות. בחרתי בגוון תכלת למרות שאנחנו מצפים לבת, כי אהבתי את הצבע יותר. מעניין אם כשהילדה תגיע אני ארגיש צורך להקיף אותה בורוד...

מתרגשת!..

שבוע 28 - 200 יום בהריון - חודש שביעי - טרימסטר שלישי!

חיכיתי מלא זמן והנה אני כאן - הטרימסטר השלישי!
שבוע 28, חודש שביעי! והשבוע גם חגגתי 200 ימים להריון :)

החודש השביעי הגיע עם תופעות חדשות ומכבידות:
כאבי גב תחתון
כאבים בבטן בעיקר בסוף היום, כשהיא מרגישה כמו כדור ברזל ואני בקושי יכולה לסחוב את עצמי
עייפות עצומה
יותר פיפי
והנורא מכל - לחץ על הסרעפת שגורם לי לבחילה כל פעם שאני שוכבת או נשענת לאחור.
בהתעמלות זה עוד יותר מקשה עלי כי כל התרגילים של שכיבה על המזרן כבר לא רלוונטיים בשבילי. לא ברור כמה עוד אוכל להמשיך ללכת לשם עד שאקפיא את המנוי.

מבחינת שגרת בדיקות אני הולכת כל חודש לאחות לבדיקת מדדים וכל חודש לרופא שלי למעקב. זה יוצא שכל שבועיים יש לי בדיקה אצל מישהו אחר ומשהו לצפות לו שמעביר את זמן ההריון.

בפעם האחרונה שהייתי אצל הרופא הוא אמר שהבדיקות תקינות, שהברזל קצת נמוך אבל לא נורא (10.4), ואין מה לעשות מעבר ללהמשיך לקחת כדורי ברזל לבחירתי. הוא עשה אולטרסאונד קצר שבמהלכו מדד את ההיקפים של הילוד, ואבחן שהיא שוקלת קילו מאה, ומתאימה בדיוק לשבוע בו אני נמצאת :)

עכשיו אורזים לחופשה האחרונה שלנו (בע"ה!) כזוג ללא ילדים - נוסעים לאילת!
מתכננת לבדוק שם קצת מוצרי תינוקות ואולי אפילו להתחיל לקנות דברים.

*אגב, וידאתי עם הרופא שאין סכנה בכניסה למים קרים מאוד של ים או בריכה

חשש לדליפת מי שפיר והמוניטור הראשון

בהלה קטנה של שבוע 26

לקח לי קצת זמן לשים לב לזה, אבל מדי פעם הבחנתי ברטיבות מוגברת בתחתונים.
מין הפרשה שקופה וחסרת ריח, שגולשת מהתחתונית ומרטיבה קצת את התחתונים.

זה לא היה משהו דרסטי, אז בהתחלה התעלמתי, אבל אחרי כמה פעמים החלטתי לבדוק באינטרנט ומצאתי הודעות בכל מיני פורומים שאומרות שיכול להיות שמדובר בדליפת מי שפיר! ובמקרה הזה זה ממש מסוכן, אבל זה יכול להיות גם דליפת שתן לא מורגשת או סתם הפרשה.

החלטתי לכתוב לרופא שלי, סתם ליתר בטחון.. כבר הייתי באמצע יום עבודה. להפתעתי הוא ענה מיד, וכתב שאני צריכה לגשת למוקד נשים, לעשות מוניטור ולוודא שזה לא מי שפיר.

בשיא הדרמתיות יצאתי מהעבודה באמצע היום ונסעתי לראשונה למוקד נשים. (יותר נכון עד לפני חצי שנה הייתי מגיעה לשם בשביל מעקב זקיקים ולא ידעתי שחדר ליד זה מוקד נשים...)

אז איך עושים מוניטור?
מגיעים ויושבים עם אחות ששואלת מה סיבת ההגעה. אחרי זה שוכבים על כורסת לייזי בוי נוחה, עם הרגליים למעלה וחושפים את הבטן. האחות מחברת 2 עיגולים כאלה, שהיא שמה עליהם את הג'ל המוליך, וקושרת לבטן עם שתי רצועות.
עיגול אחד מודד את דופק העובר והעיגול השני מודד את ההתכווצויות ברחם.

אצלי הפעילות הרחמית היתה סביב ה-20 - שזה מראה שאין צירים והכל רגוע. שוכבים ככה 20 דקות.
אחרי זה עברתי לרופא שעשה לי אולטרסאונד. זכיתי לראות קצת את העוברית :) הרופא אמר שיש מלא מי שפיר מכל הכיוונים ושהכל נראה תקין.

אולי זו סתם דליפת שתן אחרי הכל. אגב, למי שפיר אמור להיות ריח חזק של זרע!

איך עושים העמסת סוכר

איך חיכיתי להעמיס סוכר!
זו הבדיקה הראשונה שעוד לא עשיתי בסיבוב הקודם :)

שאלתי נשים שכבר עברו את זה סביבי, והתגובות היו מעורבות - חלק אמרו שזה ממש קליל ושטויות, וחלק אמרו שזה נורא ואיום, גרם להם להתעלף ולהקיא וכו'.

אני הייתי קצת בלחץ לא מוסבר בלילה לפני ואכלתי מלא שטויות וחשבתי שאני הולכת להרוס לעצמי את הבדיקה וישנתי גרוע ממש. בכל אופן, להלן הפרוצדורה:

1. צריך הפניה מהגניקולוג, אין צורך לקבוע תור (לפחות במכבי)
2. הבדיקה מתבצעת במעבדה - איפה שעושים את בדיקות הדם
3. צריך לאכול ארוחת בוקר קלה לפני הבדיקה - זה חשוב גם כדי להקל על בחילות אפשריות אחרי שתיית הסוכר, וגם כי אחרי ששותים את התמיסה אסור לאכול עד לבדיקת הדם. אני שתיתי כהרגלי קפה עם כפית סוכר, ואכלתי סוג של פתית (ואסה ליתר דיוק) עם קוטג'.
4. מגיעים לאחיות ומבקשים העמסת סוכר. אני הגעתי עם לימון מהבית כדי להפוך את התערובת לטעימה יותר, אבל האחות הכינה לי לבד את התערובת, מראש עם תרכיז לימון ובכוס חד"פ של שתיה חמה (ציפיתי למשהו הרבה יותר גדול).
שתיתי את זה בקלות והיה לי די טעים אפילו..
5. מחכים שעה. בזמן הזה אפשר לשתות מים. אחרי שעה חוזרים למעבדה, עושים בדיקת דם ומקבלים את התוצאות כבר באותו יום!

התוצאה שלי - 95 (הגבול התקין העליון הוא 140)

חוץ מה באותו יום הלכתי גם למעקב הריון אצל האחיות וגיליתי שבלי לשים לב עליתי בחודש אחד 3 קילו!! ואני בכלל לא חושבת שאני אוכלת יותר... בקיצור, אני שבוע 26 ועליתי כבר 7 קילו מתחילת ההריון.

חוץ מזה אני מתחילה להרגיש ענקית, הולכת לאט ממש, עייפה בשעה מוקדמת אבל השינה לא רציפה. ממשיכה להתעמל וללכת ככל הניתן.
בשבוע הבא קבעתי ביקורת אצל הגינקולוג - הוא עוד לא ראה את תוצאות מי השפיר, וכעת יוכל לעבור גם על השתן והסוכר, ואולי אזכה לראות שוב את הילוד :)

הגיעו תוצאות מי שפיר!

ביום בו עברו 3 שבועות מאז בדיקת מי השפיר לא יכולתי לחכות יותר.
בדקתי תוך כמה זמן חזרו אלי בפעם הקודמת - וזה היה בדיוק ביום בו עברו 3 שבועות מהבדיקה.

אז התקשרתי לאסותא. בהתחלה המזכירה אמרה שהם יתקשרו אלי ברגע שיהיו תוצאות, אבל התעקשתי ואז היא בדקה במחשב ואמרה שהרגע הגיעו התוצאות של הצ'יפ הגנטי, שעדיין לא הגיעו תוצאות המי שפיר, אבל שהצ'יפ זה התוצאות החשובות יותר, ושב 99.9% הכל בסדר עם הילוד שלנו!

לא האמנתי! התרגשתי כ"כ! מיד התקשרתי לספר לבעל ושמחנו ממש וסיפרנו לאמהות. אבל משהו בתוכי המשיך לא להאמין למזלי הטוב, התחלתי לחשוב שאולי פספסתי משהו, ורציתי לוודא, אז למחרת בעל התקשר לאסותא שוב, והפעם אמרו שהגיעו גם תוצאות המי שפיר ושהכל בסדר!

רצינו שישלחו לנו את התוצאות במייל או משהו כדי שנוכל לראות את זה בעיניים, אבל אמרו שאין אפשרות ונקבל את זה בדואר עוד חודש בערך.. בכל אופן איזה אושר! כל הבדיקות מאחורי וטפו טפו הכל נראה בסדר :)

בתחילת השבוע חגגנו יומולדת לבעל, וכחלק מהארועים הלכנו גם לעשות את הסקירה המורחבת. גם שם הכל נראה תקין, הילודה שוקלת 550 גרם (שבוע 22+1) והיא בדיוק במרכז הגרף של הנורמה.

השבוע גם עברתי את המועד המתקדם ביותר של ההריון הקודם, ואני נכנסת לשטחים חדשים ולא ידועים!
גמר חתימה טובה לכולם ובשורות טובות :)

ראש השנה שמח בשבוע 21

היי כולן!
קפצתי לשניה לאחל לכולנו שנה טובה וחג שמח ומלא בשורות טובות.
אני כרגע בשבוע 21, עדיין מחכה לתוצאות מי השפיר שיגיעו כבר, אבל בינתיים ממש נהנית מהרגע.
הבטן שלי גדלה משמעותית, הילודה זזה המון, סיפרתי בעבודה וכולם שמחו ואמרו שחשדו ממזמן, וסיפרתי גם לדודים ולעוד כמה חברים.
כיף להרגיש שאני יוצרת משהו שמפיץ כ"כ הרבה שמחה וציפיה אצל כולם. שרק ימשיך ככה..

בדיקת מי שפיר שבוע 19+2

התחלתי שבוע 19 ואני שמחה לבשר שבדיקת מי השפיר מאחוריי!
לעשות את זה בפעם השניה היה הרבה פחות מלחיץ, ביחוד שהפעם בעל היה איתי.
עשיתי את זה באותו מקום ואצל אותו רופא - רמי מושונוב באסותא רמת החיל, ואני מרוצה. אני במכבי וההשתתפות על הבחירה במושונוב היא רק 125 ש"ח ולא כמה אלפים כמו אצל הרופאים שנחשבים למובילים בתחום, והוא מנהל המרפאה שם אז הרגשתי בטוחה.

מלבד קבלת התוצאות הכי פחדתי שמשהו ישתבש בבדיקה, אבל עכשיו אני יום אחרי, וטפו טפו מרגישה טוב. לקחתי 3 ימי חופש ואני נחה בבית.

הבדיקה מתחילה בפגישה עם הרופא שבה הוא מסביר על כל התהליך, הסיכונים וכו'. בפעם הקודמת, אחרי שראה שתוצאות הבדיקות שלי טובות הוא אמר שלמרות הגיל שלי אין הצדקה רפואית לביצוע הבדיקה. הפעם, לאחר שראה שבפעם הקודמת נמצא קליינפלטר בבדיקה, הוא מיד אמר שברור שההמלצה בשבילי היא לבצע את מי השפיר :(

הפעם הוא גם הסביר לנו על בדיקה נוספת שנקראת "פיש" שבודקת חלק מהכרומוזומים שבהם נמצאים רוב הפגמים הגנטיים, ואז אפשר לקבל תוצאה חלקית כבר כעבור כמה ימים. אבל אחרי התלבטות קצרה החלטנו לוותר על זה, כי גם ככה אם התוצאות בפיש יהיו טובות עדיין נצטרך לחכות ליתר התוצאות...

בבדיקה עצמה חששתי מהכאב שזכרתי מהפעם הקודמת, וניסיתי להישאר רפויה, אבל עדיין הרופא והאחות אמרו לי לשחרר את הבטן ושאני מאוד מכווצת. ראינו קצת מהעוברית שלנו, אבל היא שכבה הפוך, אז ראינו רק את אחורי הראש ואת הטוסיק..
חיטאו לי את הבטן והרופא נעץ את המחט. הדקירה היא באמת כלום, זו השאיבה שאחרי זה שלא נעימה. אבל הפעם זה הרגיש קצר בהרבה ולא כואב כמו בפעם הקודמת. אולי גם בזכות זה שהוא ביצע את הדיקור במקום גבוה יותר בבטן. אולי כי בפעם הקודמת הייתי בשבוע 17, ועכשיו העוברית הספיקה כבר לעלות למקום גבוה יותר בבטן.

בכניסה לאסותא פגשנו חברה רחוקה שלנו שעובדת שם, והיא ממש הסתכלה לי על הבטן, אבל לא אמרה כלום וגם אני לא. עדיין מוזר לי שכבר ממש רואים את הבטן שלי ושאני נראית בהריון. גם עוד לא סיפרנו כמעט לאף אחד אז בכלל. אבל אחרי זה בעל אמר לה והיא גם באה לברך אותי ולאחל תוצאות טובות.

היום הגיעו תוצאות החלבון העוברי, ומלחיץ לראות שהסיכון לבעיות גנטיות עלה בשנה וחצי שעברו מההריון הקודם. מנסה לא לחשוב על זה ולקוות לטוב.

מחרתיים אני חוזרת לעבודה וחושבת שכבר אפסיק להסתיר את ההריון, מה שיהיה יהיה. אלבש מה שבא לי ונראה מה יהיו התגובות. עדיין לא בטוחה איך להעלות את זה בעצמי :)

חוץ מזה לא זוכרת אם סיפרתי אבל מסוף שבוע 16 התחלתי להרגיש את תנועות העובר, ועכשיו זה ממש משהו יומיומי שאני מצפה לו. בעל חזר רק שלשום מסין, וכשהעוברית זזה הוא הניח יד על הבטן שלי והרגיש את התנועות שלה! בכלל לא חשבתי שזה יהיה מורגש מבחוץ :) זה היה מרגש מאוד ועכשיו אנחנו כל הזמן מחכים שזה יקרה שוב. בעיקר היא מתעוררת בבוקר כשאני שותה קפה (בתקופה זו אני מצליחה לסיים כוס קפה שלמה, אחרי שבשליש הראשון כמה לגימות היו מספיקות). זו תקופה כל כך מרגשת, ואני מרגישה טוב ושמחה ומקווה שכל זה לא יגמר עוד 3 שבועות...

לקריאה על בדיקת מי השפיר הקודמת

לקריאה על ההתלבטויות שלי לפני ביצוע בדיקת מי השפיר בפעם הקודמת

המלצה על מיון זרע אצל ברטוב

הבטחתי שאכתוב המלצה על מיון הזרע אצל ברטוב. אמנם זה קצת מוקדם, ויש לי עוד לעבור את בדיקת מי השפיר, אבל אני חושבת שעצם זה שההריון נקלט בניסיון ראשון אחרי מיון הזרע, אחרי אם אני לא טועה 6 החזרות בהן זה לא הצליח.. זה כבר מדהים וראוי לציון!

כל הרופאים שראינו מעולם לא המליצו לנו לעשות מיון זרע. תמיד עברו על תוצאות בדיקות הזרע ואמרו שאולי המורפולוגיה והתנועתיות לא מדהימים, אבל שהכמות מפצה על זה, ושנוצרים עוברים טובים במעבדה והכל בסדר. אין מה להאשים את הזרע.

בבדיקות הזרע של בעל תמיד היה ריכוז נחמד של זרע, אבל התנועתיות שלהם נמוכה יחסית ונמצאו המון פגמים בראש - באחת הבדיקות נמצאו 70% פגמים בראש ו-20% פגמים בזנב, בבדיקה אחרת נמצא רק 1% אחד של זרעונים תקינים מורפולוגית!

לנו זה נראה חשוד מההתחלה אבל כל הרופאים שראינו הקלו ראש בכך ואמרו שיש מספיק זרעונים, ושזה זרע ברמה בסדר שיכול להפרות, ושגם ככה עושים מיון זרע בהזרעה ובהפריה ושאין שום סיבה לדאוג לגבי זה.

אז במקום זה עברתי שנה וחצי במצטבר של כל בדיקה אפשרית, כשכל בדיקה יוצאת תקינה ושוב ושוב אומרים לנו שהמצב שלנו הוא "בלתי מוסבר".

בסופו של דבר עשיתי בעצמי תחקיר אינטרנטי ומצאתי את ברטוב והשיטה שלו, קראתי סיפורי הצלחה של זוגות, שאומנם אצל רובם היתה בעיה חמורה ממש של זרע ולא כמו אצלנו, אבל התקשרתי והם הסבירו לי את מה שהם עושים ושהם בהחלט יכולים לעזור במצב כמו שלנו..

חזרתי לבר חוה, שאלתי אותו ואת הרופאים שלו לדעתם. כולם אמרו שרק אם לא מצליחים ליצור עוברים יפים במעבדה אז כדאי לשקול דבר שכזה, ובר חוה אמר שזה לא דבר שמזיק אבל אין בכך צורך ושזה בעיקר עניין של יוקר הפרוצדורה (4800 ש"ח)

בסוף החלטנו לנסות את זה, לעשות סבב שבו אנחנו עושים את המקסימום האפשרי, מוציאים את הסכום הלא הגיוני הזה (מחזור טיפול שעלה לנו כ- 10,000 ש"ח) ויודעים שעשינו הכל כדי להצליח.

אחרי תהליך מיון של 5 שעות נמצאו בסך הכל 8 זרעונים באיכות מעולה, ו-12 ברמה בינונית. מיון הזרע אצל ברטוב כולל סינון ידני בהגדלה של פי 6000 שמסנן זרעונים לא רק לפי מהירות תנועה, אלא לפי מורפולוגיה, ובוחרים רק את הזרעונים המושלמים ביותר, ככל הנמצא..

הפעם, כל הביציות שנשאבו הופרו וזו גם היתה הפעם הראשונה שהציעו לי לגדל את העוברים לבלסטוציסטים, ו - 4 מהם אכן גודלו לבלסטו ושרדו את התהליך! וההריון כאמור נקלט בניסיון ראשון. (בלי קשר למיון זרע, בזכות בר חוה נשאבו הפעם יותר ביציות מהרגיל - 10, מתוכן 9 הופרו- וזו סיבה נוספת לכך שהציעו לנסות לגדל אותם לבלסטו)

אז אני באמת ממליצה לכל מי שנראה לה מוזר שהזרע לא מושלם והרופאים לא מתייחסים לזה, לנסות את ברטוב, ובאופן כללי לחקור ולהתעקש ולעשות את המקסימום כדי לקצר את הסבל ולהגיע לתוצאה המיוחלת.

חזרה מסין, ויטמין A ותנועות עובר

היייי
חזרתי מסין!
שמחה לדווח שהטיסות הארוכות עברו בשלום עלי ועל הילוד.
עכשיו אני בתחילת שבוע 18 ולפני שבוע התחלתי להרגיש דברים שחשדתי שהם תנועות עובר, ועכשיו זה כבר ממש ברור ואני מרגישה אותה בועטת כמה פעמים ביום :) גם בהריון הקודם התחלתי להרגיש בשבוע 17. חשבתי שבגלל שזה הריון שני אני ארגיש מוקדם יותר אבל לא..
חוץ מזה לפני כמה ימים סיפרתי לבוס שאני בהריון, והוא שמח וחיבק ושאל מתי זה צפוי לקרות וכל הדברים הרגילים, ואמר שלא יספר לאף אחד.
בשבוע הבא בעל יחזור סופסוף ומיד אח"כ נעשה את בדיקת מי השפיר האימתנית.. מרוב שאני מתגעגעת לבעל זה מסיח את דעתי מלחשוב על הבדיקה.

חוץ מזה, כהמשך לפוסט הקודם על החששות שלי מויטמין A, בעל עשה בירור מעמיק וקיבל תשובה מרוקחת בפורום רפואי:
"צריכה של ויטמין A עד רמה מסוימת היא תקינה. הרמה של ויטמין A שהיא טרטוגנית מתחילה ב- 6000 יחב"ל ליום בצריכה דרך הפה. ויטמין A מחומרים קוסמטיים בקושי נספג, וגם המינונים בו זעירים. כך שכל עוד האשה לא לוקחת תוסף ספציפי המכיל רק ויטמין A אז העובר בטוח.

מקווה שזה ירגיע מי מכן שבלחץ כמוני...
אני בכל אופן משתמשת כרגע בעיקר במוצרים של סבוקאלם שוידאתי שאין בהם ויטמין A.

שבוע 15 - סין ותופעות אחרות

שלום לכל העוקבות!
שבוע 15 הפציע על ההריון שלי ואני מרגישה מתקדמת מאוד :)

בעל נשלח במפתיע לסין מהעבודה שלו, וברגע האחרון הסתדר שאני אצטרף אליו. כל ההתרחשות הזאת התחילה רק לפני כמה ימים וכבר הלילה אנחנו טסים. לצורך העניין דחיתי את בדיקת מי השפיר בשבועיים ואני מקווה שהכל יעבור בשלום עם הטיסות והכל. מתרגשת מאוד!

אתמול הייתי אצל הרופא שלי, כדי לקבל הפניות לבדיקות העתידיות וכדי לבדוק איתו שכמה מתופעות ההריון שאני מרגישה נורמליות:

האזניים / אף / מערות הפנים נסתמות לי כל יום מתחילת ההריון, ועכשיו זה די נסתם לכל היום (ובעבודה שואלים איך יכול להיות שאני עדיין מצוננת) הרופא אמר שזו תופעה ידועה, שאין מה לעשות איתה.

שינויים בפטמות / הפרשת חלב?! תופעה מוזרה שיש לי ממש מתחילת ההריון, אני מתכוונת ממש מהימים הראשונים שאחרי ההחזרה, יש לי כמו קילופים כאלה בפטמות, ולקח לי זמן להבין שיש מין הפרשה מכמה מוקדים בפטמה (סליחה על התיאור). הרופא אמר שזה רגיל, לפעמים קשור למשקל הכבד של החזה, ושחזיה תומכת זה חשוב לנושא הזה. אני מסתובבת עם גוזיות שאני מרגישה שהן תומכות, אבל אולי אנסה חזיות ממש. בכל אופן זה לא ממש מפריע לי, זה סתם היה מוזר ולא מצאתי על זה חומר באינטרנט - לא משלב כ"כ מוקדם בהריון בכל אופן.

ויטמין A - מההתחלה כל הזמן צף אצלי הפחד מויטמין A, גם בתוספי המזון שאני לוקחת וגם בקוסמטיקה. הפרנטאל מכיל 1500 יחב"ל של ויטמין A, וכמעט בכל קרם שהסתכלתי עליו היה תוסף של זה. בהריון הקודם שאלתי את אותו רופא לגבי הגבלות קוסמטיות בהריון, ואני זוכרת את המענה המדויק שלו "יש הסכמה בעולם המדעי שחומרים קוסמטיים שנמרחים על העור לא מגיעים לעובר". הפעם שאלתי שוב, והוא אמר שזה ממש מסוכן! שאני לא אשתמש בשום קרם שיש בו ויטמין A כי זה יכול לגרום מומים בעובר ואין שום בדיקה שתדע להגיד לי את זה!!

הרגשתי כה רע, שבסוף עם שגרת הטיפוח שלי אני אגרום נזק לעובר היקר הזה.. הגעתי הביתה, בעל ואני חיפשנו המון באינטרנט, לא מצאנו תוצאות חד משמעיות, כתוב שקוסמטיקה עם ויטמין A מעלה סיכונים אבל לרוב נמצאת במינונים נמוכים מאוד בקוסמטיקה רגילה, ועד 5000 יחב"ל זה בסדר. אחרי זה עברנו על כל המוצרים שאני משתמשת בהם כדי לוודא שאין בהם ויטמין A וגם לא פרבנים, ולשמחתי אכן אין בהם. המוצרים שנבדקו הם - קרם לחות ליום של סבוקאלם אקטיב, קרם הגנה של סבוקאלם, קרם עיניים של חברה גרמנית (Balea) ומייקאפ של לוריאל.  נרגעתי קצת. (אבל לא בדקנו קרם לילה, אפסיק להשתמש בזה בכל מקרה ליתר בטחון)

זהו לבינתיים, חייבת ללכת לארוז.
כשאחזור מסין עוד שבוע וחצי אצטרך לפי החוק לספר לבוס!

שבוע 14 - סקירה ראשונה

קראתי עכשיו את הפוסט הקודם שלי ואני מרגישה שעברו שנים מאז :)

עכשיו אני בשבוע 14, רשמית שליש שני!

הבחילות עברו בשבוע 12, ורק התופעה המציקה של אזניים סתומות עדיין הולכת איתי.

אתמול עשיתי את הסקירה הראשונה. לא הייתי בלחץ לקראת הבדיקה מלבד ביום הבדיקה שהתחלתי להילחץ, ופתאום הבטן נראתה לי קטנה ממש, וכאילו לא השתנתה כבר מלא זמן..

הפעם עשיתי את הבדיקה בסניף של מכבי, אבל עם אותו רופא שטיפל בי בהריון הקודם וגם עשה לי את השקיפות העורפית - יגאל וקסמן. (שאף פעם לא זוכר אותי וכל פעם אני צריכה להציג את עצמי ואת הסיפור שלי מחדש :( )

תהיתי אם יהיה הבדל בביצוע הבדיקה בסניף, והמסקנה היא שהציוד הוא אותו ציוד, רק שהפעם נכחה בחדר אחות/פקידה שהזינה את התוצאות (כולל מגוון תמונות, גם תמונות רגילות וגם בתלת מימד!) ישירות לאפליקציה.

הבדיקה התבצעה בטנית. העוברון מונח ממש ממש נמוך אצלי, אז היה קצת קשה לראות את הראש, אבל היה סופר מרגש וכיף, וגם פחות כאב לי בבטן לעומת ההריון הקודם.

הרופא אישר שזו אכן בת כמו שהרגשתי וקיוויתי, היא מתאימה לגיל ההריון (אפילו מקדימה ביומיים!) ושוקלת 100 גרם בערך - שלפי האפליקציה היא ממש שמנמנה, אמורה לשקול רק 50 גרם כרגע :)

הפעם הרופא הציע לי להתחיל לקחת ברזל מסוג פולקס בנוסף לפרנטאל.

יצאנו משם שמחים ומאושרים, הלכנו לטייל קצת ולאכול חומוס תוך כדי ששלחנו מלא תמונות לאמהות, שטענו שהעוברונת מהממת והתרגשו ממש.

חוץ מזה כמעט לא סיפרנו לאף אחד עדיין, רק המשפחה הגרעינית והחברים הכי הכי קרובים יודעים, ולא בא לי לשתף בזה אף אחד. לעבודה אני הולכת בבגדים רחבים ואף אחד לא שואל שאלות, למרות שחמותי טוענת שממש רואים שאני בהריון ושאין מצב שהם לא מנחשים..

נראה מי ישבר ראשון, הם ישאלו או שאני אספר :)

הבדיקה הבאה - מי שפיר.. תחזיקו אצבעות בבקשה!

שבוע 11: בחילות, כאבים ושקיפות עורפית

החודש האחרון היה לי מאוד קשה פיזית. הבחילות שלי איומות ממש ומתחילות בהתעוררות ונמשכות עד הערב המאוחר.
האזניים נסתמות כל יום מהצהריים עד הלילה. וחוץ מזה יש לי כאבי בטן ממש חזקים. לא כמו של מחזור, אלא מן כאב כללי כזה בכל הבטן, כואב בעיקר כשאני שוכבת, וממש מפריע לישון מרוב כאבים.

מאז האולטרסאונד האחרון הייתי קצת בחששות, העובר לא תאם את גיל ההריון, וכל הזמן פחדתי שמשהו ישתבש, אבל החלטתי להתאפק ולא לבדוק, כי מה כבר יכולים להגיד לי.. מה שצריך לקרות יקרה.

אתמול התחלתי להרגיש ממש רע ברמה שלא יכולתי להזיז את עצמי מהמיטה, חולשה וכאבים ברמות חסרות תקדים. הלכתי למרפאה מתחת לבית וביקשתי הפניה למיון. הרופאה הייתה נחמדה ואמפתית, אבל כל הזמן אמרה דברים כמו - זה הריון מאוד צעיר, הרבה יכול להשתבש בשלב הזה.. ממש לא עוזר ולא נחוץ :|

בסוף לקחתי אקמול וויתרתי על המיון, אבל הקדמתי את התור שלי לשקיפות עורפית לאותו יום בערב.
בעל נמצא בחו"ל אז הלכתי עם חברה טובה. חיכינו שעה בתור. החולשה הבחילה והלחץ היו קשים..
אבל הבדיקה עברה בשלום!

הגעתי בשבוע 11+1. העובר מתאים לגיל 11+6 - עשה התקדמות נאה מאז הבדיקה הקודמת :)
השקיפות העורפית יצאה 0.9 שזה טוב מאוד לפי מה שהרופא אמר (מעל 3 הסיכון לתמונת דאון גבוה)
הוא אמר שבשקלול עם הגיל שלי זה מוריד סיכון ל 1:946.
האורך של העובר: 52 מ"מ. (לפי האפליקציה בגודל של לימון גדול!)

ולא זוכרת אם אמרתי כאן כמה אני רוצה בת הפעם, אחרי כל האירועים של ההריון הקודם, והסיכון הגבוה יותר לבעיות שיש בבנים, וממש מתחילת ההריון גם הרגשתי שיש לי בת. גם מבחינת הצורה של הבטן שאני מרגישה שהיא שונה ויותר רוחבית הפעם... והרופא אמר שהוא משער שזו אכן בת! כה שמחתי.

החברה שהיתה איתי צילמה את כל הבדיקה בוידאו, כולל הצליל הקסום של הדופק והתנועות הקטנות של העוברית. שלחתי לבעל שגם התרגש ושמח מאוד. (אצלו אמצע הלילה והוא חיכה וחשש עד שיצאנו מהרופא ושלחתי לו עדכון)

איזו הקלההההה יצאתי מהבדיקה אדם אחר, ממש חזרה לי האנרגיה ושמחת החיים :)
היום הולכת לבצע את בדיקת הדם הנלווית לשקיפות - סקר ביוכימי שליש ראשון ומחר כבר טסים לחופשה משפחתית קצרה.

אה וחוץ מזה שאלתי אותו לגבי כל התוספים שאני לוקחת: חומצה פולית, אומגה 3, ויטמין די, פרנטאל ופרוביוטיקה נשים.
הוא אמר שחומצה פולית כבר מיותר ושאני יכולה להמשיך עם פרנטאל בלבד. כל היתר איך שבא לי, בעקרון לא נחוצים.
(אצל בר חווה דווקא אמרו שאני צריכה להמשיך עם כל התוספים כל ההריון, ורק להחליף חומצה פולית בברזל וסידן..)

סימני הריון ראשונים - השוואה בין הריון ראשון לשני - שבועות 2 עד 9

בהריון הקודם כתבתי את אחת הרשומות הפופולריות ביותר שלי: סימני הריון ראשונים, שבוע 2-5. אז החלטתי לעשות השוואה ולראות אם יש הבדל בין ההריון הראשון לשני ומה אפשר ללמוד מכך :)

בפעם הקודמת חשבתי בדיעבד שהסממנים שלי היו בגלל גירוי היתר השחלתי שהיה לי, אבל עכשיו אני מבינה שזה כן היה לגמרי סימני הריון כי התסמינים ממש דומים:

הפעם היו לי 2 החזרות של עוברים טריים - אחד ביום השלישי, ואחד בלסטוציסט ביום החמישי.
מיד אחרי ההחזרה הראשונה התחלתי להרגיש כאבים ודקירות בבטן. למחרת כבר היו לי התופעות שאני מכירה מהריון - בחילה, כאבי בטן ונסתמו לי האזניים! (שזה הדבר שהכי מאפיין את ההריון שלי, ולא שמעתי שזה קורה לאחרות בכלל) הרגשתי שכל הרחם רוחשת פעילות.

לכן למחרת כשהציעו לי להחזיר עוד עובר קצת חששתי כי הרגשתי שזה כבר הצליח... אבל שכנעו אותי שזה לא יכול לפגוע בעובר שכבר בפנים. גם ביום ההחזרה השניה המשיכו התופעות של אזניים סתומות, וכאבי בטן ממש קשים, עד כדי שלא יכולתי לשכב על הצד.

בימים שלאחר מכן (ועד היום בעצם) המשיכו התופעות של אזניים סתומות, בחילה וכאבי בטן. כל פעם שהתעטשתי או שעשיתי תנועה מהירה, הרגשתי כאילו נתפס לי שריר ברחם.
בפעם הקודמת וגם בהריון הכימי היה לי דימום מהאף / מהחניכיים ביום השלישי שאחרי ההחזרה, הפעם זה לא קרה וזה היה קצת מלחיץ.

3 ימים אחרי ההחזרה השניה התחלתי להרגיש שהציצי נהיה רגיש ועברתי לגוזיות בלבד. נהייתי הרבה יותר עצבנית, עייפה, ועם כאבי בטן עמומים בלי הפסקה, וגם נתפס לי פתאום השריר בכף רגל בלילה, כאבים איומים! בר חוה אמר שזה בגלל ההורמונים והורה לי להפסיק את תמיכת האוביטרל והסינרל. חוץ מזה התחלתי לקום 3 פעמים בלילה לפיפי (עכשיו זה כבר הצטמצם לשתי קימות ליליות בלבד)

חוץ מזה הרגשתי בשבועות הראשונים יובש בעור, וכשגמרתי היו כאבים איומים ברחם אחר כך.
מבחינת קפה לא מסוגלת לשתות קפה בכלל - ירדתי מ 3 ביום בכיף לחצי כוס במקסימום בבוקר.
בשבוע 6 הרגשתי ממש חולשה ותחושה רעה של בחילה ובמשך 4 ימים היו לי הפרשות חומות ומלחיצות מאוד, כאמור, בר חוה אמר שזה טבעי ביותר וזה ברוך השם עבר מעצמו.

אז השוואה בין עכשיו לאז: 

> בחילה - בשני ההריונות הבחילה התחילה ממש ביום החזרת העוברים, בהריון הקודם זה היה בין השעות 15:00-18:00, ואילו הפעם הבחילה היא יותר כללית ומתפרסת על כל שעות היממה :|

> אזניים סתומות - בהריון הקודם האוזניים התחילו להיסתם כמה ימים אחרי ההחזרה, בצהריים, בד"כ בשעה 12:00/13:00, וזה נמשך כמה שעות. בהריון הנוכחי האזניים התחילו להיסתם יום לאחר ההחזרה, וזה פשוט נמשך לאורך כל היום, החל מלפני הצהריים ועד הערב. (זו תופעה שקשורה להתרחבות הריריות בכל הגוף ובמערות הפנים)

> דימום מהאף - בהריון הקודם זה קרה במשך 3 ימים רצופים, והתחיל 4 ימים אחרי ההחזרה. כנראה בימי ההשתרשות. זה היה הסימן שהכי עודד אותי, כי זכרתי שאחת החברות שלי סיפרה שעוד לפני שגילתה שהיא בהריון היה לה דימום מהאף. הפעם לא היה שום דימום. 

> שיער בריא - בהריון הקודם הרגשתי שהשיער הפך לזוהר וחלק יותר, הפעם אני חושבת שהוא נראה טוב אבל לא בטוחה שראיתי שיפור ממשי.

> חצ'קונים / פצעונים - תופעה שחזרה גם הפעם, אבל רק בשבוע הראשון אחרי ההחזרה. 

> פיפי כל שניה - בשני ההריונות - מיד לאחר ההחזרה, פיפי פעמיים בלילה באופן קבוע. 

> כאבים בבטן התחתונה - מגוון עצום של כאבים - דקירות, לחיצות בשחלות, כאבים בבטן התחתונה, כאבים שמקרינים לרגל, כאבים בהתיישבות, בהליכה ובקימה. כאבים קשים במיוחד בלילה, עם התכווצויות קטלניות, אבל לא כאבים כמו במחזור או בדלקת בדרכי השתן - אלא סוג של שילוב של שניהם, שמרגיש שהוא נובע ממקום שקרוב יותר לפני העור... הפעם אני אוסיף שזה גם כולל כאבים כשעושים תנועות חדות, כשקמים או מתיישבים מהר מדי, ובימים הראשונים אחרי ההחזרה ממש כאב לי לשכב על הצד ברמה שלקחתי משככי כאבים כדי לישון.

> עייפות - לא משהו קיצוני, אבל הרבה יותר מהרגיל, והתחלתי להיכנס לנמנם קצת מיד כשאני חוזרת מהעבודה.

> חוסר רצון לשתות קפה - ברגיל אני שותה 3 כוסות קפה ביום. בהריון הקודם את כוס הקפה השניה כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת לשתות, והפעם אפילו את כוס הקפה הראשונה אני לא מסוגלת לשתות - מקסימום 3 שלוקים וזהו. 

> חוסר דחף מיני - מעבר לזה שאני בכאבים כלליים ומרגישה נפוחה ומגושמת, אז כששוכבים זה מרגיש שהסיכוך הפנימי נעלם, והחדירה הרבה יותר כואבת. 

> גודש וכאבים בחזה - כל התקופה הזאת הציצי מרגיש נפוח וכואב מאוד למגע, הוא גדל מאוד (לשמחתו של בעל) ומרגיש כאילו הוא ממולא באבנים. לא יכולה ללבוש חזיה, רק גוזיות עם ריפוד פנימי שימנע מגע בין הפטמה לבד.

> בטן נפוחה - בשני ההריונות, מיד אחרי ההחזרה, הבטן היתה מאוד נפוחה, קשה ובולטת. ישר נראיתי בהריון כזה וצריכה ללבוש בגדים שיסתירו (מקווה שזה מצליח לי). בכל אופן עכשיו בשבוע 9 פתאום זה מרגיש שהבטן פחות בולטת. קצת חששתי אבל קראתי באינטרנט שזו תופעה נפוצה של שבוע 9..

זהו, זה היה התיעוד האובססיבי של תופעות ההריון שלי :) כמובן שאצל כל אחת זה אחרת והרוב טוענות שאין להן שום תסמינים מוקדמים אז אל תקחו את החוויה שלי כאינדיקציה!

בהצלחה!

אולטרסאונד שני עם הגינקולוג המאכזב

אחרי האולטרסאונד הראשון, הרופא שלנו ביקש שנחזור לביקורת בעוד שבועיים, בגלל שזה הריון מ IVF וכל זה.
החלטנו לנסות לעבור לרופא קרוב יותר לבית, ברעננה. חיפשתי המלצות בפורומים ובסוף מצאתי רופא מומלץ ביותר שגם מקבל קרוב לביתנו. קבעתי אליו תור, והגענו אליו לבדיקה בשבוע 8+3 בבוקר.

הגעתי בהתלהבות רבה רק כדי לגלות מרפאה מוזנחת ומלוכלכת, חדר הרופא היה חף מכל ציוד אולטרסאונד- עד שהבנו שהוא חולק אותו עם יתר הרופאים במרפאה! והם גוררים אותו מחדר לחדר לפי הצורך.

המכשיר עצמו היה מיושן ממש. בנוסף לזה שהוא עשה לי את זה דרך הבטן ולא וגינלית- פשוט לא ראו כלום בתצוגה - היה כתם מטושטש. הוא הראה לנו תנועה מסוימת שמייצגת את פעימות הלב, בלי להשמיע את הדופק, ועשה מדידה של העובר שאני ממש לא סומכת עליה לאור הטשטוש בתצוגה והציוד הגרוע.

יצא שהעובר באורך 1.45 ס"מ, ומתאים לגיל 7+6 במקום 8+3 כמו שהוא אמור להיות..
קצת מדאיג אבל אני ממש לא סומכת על המדידה שלו. בקיצור אני בטוח לא חוזרת אליו שוב וצריכה לשקול צעדיי לגבי גניקולוג חדש.

בינתיים קבעתי תורים לשקיפות וסקירה במכוני האולטרסאונד של הקופה, ותור למי שפיר אצל אותו רופא של הפעם הקודמת - רמי מושונוב.

מעניין איך מתבצעות הבדיקות במכונים ואם הציוד שם יהיה טוב יותר ממה שהכרתי עד עכשיו..
הבדיקה הבאה שלי תהיה בעוד כ-3 שבועות ואני ממש מקווה שהכל ילך כמו שצריך.

חוץ מזה הרופא שקל אותי - ואני נמצאת בדיוק באותו משקל שהייתי בתחילת ההריון הקודם :)
ממש מתגעגעת לבר חוה ולצוות שלו ולמרפאה המשוכללת...

יש דופק!

היייי

אז אני אחרי בדיקת דופק, ומצאו דופק בשבוע 6+2, זה היה סופר מרגש, והיה כיף לראות איך בעל שמח ואיזה הקלה זה נתן לו. העוברון בגודל 0.73 מ"מ וזה מתאים לפי הרופא לשבוע 6+4.

חזרתי לרופא מכבי שלי שטיפל בי בשנה שעברה - מדובר בד"ר יגאל וקסמן שעובד ברמת אביב. הוא קשוב ומקצועי, אבל לא ממש עדין עם האולטרסאונד הוגינלי..

עברו עלי 4 ימים מלחיצים של כתמים חומים בתחתונים, וכל שניה פחדתי שהכל יגמר.
גם היום התעוררתי בלילה מסיוט שבו אני מתחילה לדמם ממש, זה היה כ"כ מציאותי ונורא :(

הרופא שלח אותי לעשות בדיקות דם, וביקש שאחזור לביקורת עוד שבועיים. ממש לא בא לי על ביקורת שוב אז אולי אני אדחה את זה בכמה שבועות.

חוץ מזה עדיין נסתמות לי האזניים כל יום בצהריים, הבחילות התגברו ופשוט יש לי בחילה כל היום בלי הפסקה. אני מנסה לאכול דברים שונים שאנשים אומרים שעזרו להם בבחילות כמו - שקדים, לימון, מלפפון, סוכריות חמוצות. אבל כלום לא עוזר, הבחילה נעלמת רק כשאני אוכלת משהו.. וחוזרת מיד אח"כ!

הציצי שלי די הכפיל את גודלו, אני לובשת רק גוזיות וזה נראה לגמרי כמו עם חזיה מרופדת מרוב שהוא נפוח. הבטן שלי גם גדולה, אני לובשת בגדים מכוערים וענקיים וממש לא מצאתי עדיין את הביגוד הנכון לתקופת המעבר. למרות הבגדים הרחבים אנשים בעבודה מסתכלים לי על הבטן והיום המנקה של המשרד אמרה שאני נראית רעננה ושאני בטח בהריון!
הכחשתי..

כתמים חומים שבוע 6

שבוע 6, הולכת לעשות פיפי ופתאום כתם חום בתחתונים, ובניגוב גם. יוצאת משם מבועתת, התקף חרדה בכי לא יודעת מה לעשות, אם ללכת למיון.

זוכרת שבהריון הקודם זה גם היה, לקראת שבוע 10 או 11 כשהייתי חולה.

אבל החרדות הן קשות. שלחנו ביפר לבר חוה לראשונה מאז שמטופלים אצלו. וזה יום שישי בערב, והוא חזר אלינו תוך דקה! אמר שאין מה לדאוג בכלל ושזה טבעי לזמן זה בהריון. 

שאלנו גם לגבי זה שכשאנחנו שוכבים, ואני גומרת אז אחרי זה כואבת לי הרחם כמה דקות. הוא אמר שזה טבעי כי משהו עם כלי הדם שם ושאין מה לדאוג. לקח לי זמן להרגע מהלחץ, התקלחתי, לא היו יותר כתמים. 

למחרת בבוקר היה עוד קצת טיפיטיפ של כתם חום וקיוויתי שבזה זה נגמר. יצאנו לאכול עם חברים ואחרי זה התחילה לי חולשה נוראית. לא יכולתי ללכת, חיכיתי על ספסל בשדרה שבעל יביא את הרכב ונחזור הביתה. שכבתי כל היום עם כאבי בטן קשים, בחילה וחולשה ושוב כתמים בכל הליכה לשירותים. מנסה להישאר רגועה. 

בלילה חלמתי על תינוקת מושלמת שמביטה לי עמוק בעיניים. זה הרגיש חלום אמיתי ומבשר טובות.

היום עדיין לא מרגישה טוב ועם כאבי בטן וקצת כתמים. לקחתי חופש מהעבודה וממש מקווה שהבדיקה תגיע כבר והכל יצא טוב ותקין.

בדיקת הכפלה - בטא שניה ושלישית

הי קוראות יקרות!
כל הזמן רציתי לעדכן ולא יצא לי אז עכשיו אנסה לכתוב פוסט ארוך..

יומיים אחרי אותה בטא משמחת עשיתי שוב בדיקת דם, שוב לחץ אטומי והתוצאות הגיעו רק ב 15:10 שכבר הלכתי למות מהלחץ.

הבטא יצאה 929 לעומת 378 לפני יומיים!
שלחתי לבר-חו, בתקווה שכאן זה נגמר אבל הם ביקשו שאעשה עוד הכפלה יומיים אחרי. ואמרו שהם בודקים עד שזה עובר את רף ה-1000. החלטתי לא לעשות את הבדיקה אחרי יומיים, כי אמרתי לעצמי למה לי להילחץ שוב פעם, הרי זה לא שיהיה משהו לעשות אם משהו לא יצא תקין.. אני לא לוקחת שום תמיכה בכל מקרה.

אז בסוף בעל שכנע אותי כן לעשות את הבטא השלישית, ועשיתי אותה 5 ימים אחרי הבטא השניה. הפעם התוצאה היתה - 6034!!

מסרתי את התוצאות לבר-חו והם אמרו שיתאמו לי בדיקת תקינות הריון (איזה שם מלחיץ לעומת בדיקת דופק כמו שקוראים לזה בד"כ) ושהבדיקה נעשית בין שבוע 6 ל-8 ושעלות הבדיקה אצלם היא 600 ש"ח!

החלטתי לוותר על זה, למרות שממש בא לי לפגוש את בר-חווה, ואחרי התלבטות קבעתי לרופא הקופה שאצלו הייתי מטופלת בשנה שעברה.
קצת קשה ומוזר לחזור לאותו רופא שאצלו עשיתי את הסקירות של הילוד הראשון ושאצלו עשיתי את הבדיקה אחרי ההפלה לוודא שהרחם נקי.. אבל מצד שני פחות בא לי ללכת לרופאים חדשים שאני לא מכירה.

אז עכשיו המצב הוא שאני ממתינה לבדיקת הדופק שב"ה תעבור בשלום.
חוץ מזה חגגתי יומולדת והיה לי מדהים ושמח וזה היה היומולדת הראשון בחיים שחגגתי בהריון :)

מבחינת תופעות לוואי יש לי בדיוק את התופעות של ההריון הראשון, שזה כולל סתימה של מערות הפנים (אף, אזניים) כל יום בין 11-15, כאבי בטן כל הזמן, ביחוד בלילה, מלא פיפי ובעצם מאז ההחזרה לא ישנתי לילה אחד שלם. וכאב וגודש בחזה, אני כבר לא לובשת חזיות בכלל, רק גוזיות, והבטן ממש נפוחה ועברתי למלתחה אחרת לגמרי שכוללת בגדים רפויים ונעימים. בעבודה כל הזמן מסתכלים לי על הבטן וזה מרגיז, ואני מנסה להסתיר אותה ככל יכולתי.

אני כל הזמן חושבת אם כל הטיפולים ושברון לב היה יכולים להמנע אם מההתחלה היינו עושים מיון זרע אצל ברטוב, אני רוצה להמליץ על זה בכל מקום עכשיו וחושבת שאעשה על זה פוסט נפרד.

תודה לכולן על האיחולים, ומאחלת לכן בדיקות בטא מוצלחות והריונות תקינים וקלים :)

בדיקת בטא משמחת

עשיתי בבוקר השכם את בדיקת הדם.
האחות שאלה אם צריך בטא בכלל, אמרתי לה ברור שכן! הכי חשוב!!

ואז ברמות לחץ שלא נראו כמותן המשכתי לעבודה, לשמחתי היה יום לחוץ אבל עדיין התחלתי כבר ב 11:30 לבדוק את האתר של מכבי.
12:00 ואין תוצאות. איך זה תמיד קורה שאין תוצאות ב 12 דווקא בימים שאני הכי לחוצה על התוצאות!
13:00 אין תוצאות
מרגישה שבאמת לא שורדת את היום הזה.
13:35 - יש תוצאות!
בטא 378!!!!

מיד התקשרתי לבעל לספר לו! לא מאמינה שזה באמת קרה והצליח!
איך אפשר להמשיך לעבוד עכשיו?? למה אי אפשר להיות ביחד ולהתרגש מזה?

בעל שמח ומיד סיפר לאמא שלו. אני סיפרתי לאמא שלי רק בערב. רציתי לשמור את זה לעצמי קצת, וגם עדיין בלחץ שזה לא יצליח.

שלחתי את התוצאות לבר חוה. כעבור שעה קיבלתי הודעה של איזה יופי! ושאפשר להפסיק עם הסינרל אבל שאחזור על בדיקת הדם שוב עוד יומיים.
באסה.
למה צריך את זה. שוב משהו להילחץ לגביו?!

אבל אני חייבת להפסיק עם זה, ולהצליח לשמוח בלב שלם, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה אח"כ.
אני בהריון, ואני מאושרת, ועוד מעט יומולדת ואני אחגוג אותו בלי לחשוש מהבאות!

מחר בדיקת בטא

מחר בדיקת בטא.
החרדות מציפות אותי, וכמה שאני מנסה לחשוב חיובי / להיות עסוקה אני לא מצליחה להתנער מזה.
ממש חרדה גופנית.
כואבת לי הבטן כל הזמן בלי הפסקה. אני כבר לא יודעת מה לחשוב על הכאבים האלה. דופק לי הלב ואני לא רוצה לחשוב על אפשרות שזה לא יצליח.
גם יש לי תחושות דומות לאלת שהיו בהריון שהצליח...

אז בגדול הנה מה שעבר עלי מאז ההחזרה הכפולה לפני שבוע וחצי:
היו לי כמה ימים של כאבי בטן קשים ממש, ביחוד בלילה. אלה היו הימים של ההשרשה לכאורה. זה התחיל כבר אחרי ההחזרה הראשונה והתחזק אחרי ההחזרה השניה.
מההתחלה היה לי פיפי כמה פעמים בלילה ובטן ענקית. הרבה יותר גדולה מבסבבים הקודמים.
נהייתי עייפה יותר והלכתי לישון מוקדם יותר.
לא היה לי דימום מהחניכיים ביום השלישי כמו שהיה בהריון ובהריון הכימי, אבל כל יום מאז ההחזרה הראשונה התחילו להיסתם לי האוזניים כל יום בצהריים, כל יום בערך מ 10 עד 15. ממש נורא. מרגישה שכל הראש שלי נפוח ומלא בצמר גפן, למרות שהאף שלי פתוח.. קראתי שזה בגלל עיבוי ריריות בהריון, וזה מתבטא הרבה במערות הפנים.

אחרי כמה ימים ראשונים של כאבי בטן ממש חזקים המשיכה לכאוב לי הבטן אבל פחות. כואב לי לשכב על הצד, לא משנה איזה צד, ואני חייבת כרית שתרפד לי מתחת לבטן ובין הרגליים. לילות קשים.
לכאורה סימנים חיוביים ממש אבל אני כבר מפחדת.
אה והיום במקלחת ראיתי נקודות לבנות על הפטמות, אני חושבת שזה סוג של הפרשה קטנה של חלב! מוזר ממש ולא מצאתי שום אזכור למשהו כזה באינטרנט בתחילת הריון.

מנסה להמשיך במחשבות חיוביות ואעדכן בתוצאות.
אה והשבוע יש לי יומולדת אז זו באמת תהיה המתנה המושלמת אם זה יצליח :)

החזרה שניה- בלסטוציסט צעיר

*עדכון נוסף ל IVF5*

תקציר הפרקים הקודמים: הפעם עשינו מיון זרע, נוצרו יותר עוברים איכותיים, ואחרי החזרה של עובר אחד ביום 3, הזמינו אותנו להחזרה שניה, של עובר ביום 5.

ביקשו שנגיע ב 7:45. הפקקים היו קשים ואיחרנו, אבל עדיין חיכינו בערך חצי שעה בתור ונכנסנו רק ב 9:00.
הפעם הרופא המטפל היה עידו אלדר.

הוא נחמד מאוד, עדין ומסביר הכל. ממש בחנתי כבר את כל הנבחרת של מרכז הפוריות של בר-חוה וכולם מוצלחים.

הוא בחן את דו"ח העוברים ואמר שכולם שרדו, כלומר 8. אחד מהם הגיע לשלב בלסטוציסט צעיר- רמה GR1

כל היתר בשלב קומפקט (שאומר שצריך לגדל אותם עוד קצת כדי שיהיו בלסטוציסטים.

גם על העובר GR1 שהוחלט להחזיר הוא אמר שהיה אידאלי לגדל עוד קצת, ולהחזיר מאוחר יותר היום, אבל הם לא עובדים בצהריים! אז או שנחזיר אותו עכשיו או שנקפיא אותו עם היתר.

ממש מטריד שאנחנו משקיעים כ"כ הרבה כספים ומנסים לעשות תהליך שהדיוק הוא הכרחי בו, והסיבות לא לעשות את זה מדויק היא כי ביום מסוים הם פשוט לא עובדים בשעות הנכונות.

בכל אופן, וידאתי שוב שהעובר החדש לא יפגע בעובר מלפני יומיים, ועשינו את זה.
כרגיל התאוששות קצרה במחלקה, נסיעה בפקקים כל הדרך מראשון, ויומיים מנוחה והתאוששות בבית.

בינתיים כואב לי ממש, קשה לי לשכב, לא מצליחה לישון וממש יש לי צורך בלתי נשלט בבשר.

החזרה ביום השלישי ותקווה לבלסטוציסטים

ציפיתי שיזמנו אותנו להחזרה יומיים אחרי השאיבה כמו תמיד, אבל הפעם ביקשו שאגיע 3 ימים אחרי.
כך שהעובר שיש לי בבטן עכשיו הוא ה"בוגר" ביותר שהוחזר לי עד כה!

הגענו להחזרה בשעה 13. שעה נוחה, גם אין פקקים וגם אפשר להספיק לעשות סידורים בבוקר.
את ההחזרה כמו את השאיבה ביצע ד"ר יוסי חסון שאני יכולה לדווח עכשיו שהוא מאוד עדין, לא מכאיב ונחמד מאוד בכללי.

כשנכנסנו הוא אמר שצריך לקבל החלטות לגבי העוברים - כמה מחזירים ומתי.

9 עוברים שרדו

6 מהם טובי מראה

הוא הציע שנחזיר אחד, ואת היתר נמשיך לגדל בתקווה לבלסטוציסטים, ואז בלסטוציסט אחד נחזיר בעוד יומיים ואת היתר נקפיא.

פעם ראשונה שמציעים לי דבר כזה. עד עכשיו מעולם לא היו מספיק ביציות ואולי הפעם הם נראים יותר טוב בעקבות מיון הזרע. התלבטנו קצת יחד עם מנהל המעבדה, והחלטנו ללכת על זה. עוד יומיים בע"ה אם הם ימשיכו להתפתח טוב אני אעבור שוב החזרה.

קראתי קצת על נושא הבלסטוציסטים. בלסטוציסט הוא עובר בן 5-6 ימים שכבר התחלק לכ-100 תאים. 

במצב של הריון טבעי, זה השלב שבו העובר מגיע לרחם. כך שכשמחזירים בלסטוציסט הוא מיד יכול להתחבר לרירית הרחם ולא צריך לחכות שם להבשלה כמה ימים כמו במצב שבו מחזירים עובר צעיר יותר.

יתרונות התהליך: העובר מגיע בשל יותר להתחבר לרחם. זה שהוא שרד במעבדה עד יום חמישי אומר שהוא חזק ומעלה סיכויים שמדובר בעובר בריא. גם חבריו שיוקפאו הוכיחו את עצמם ויהיו להם סיכויים טובים יותר להריון כשיוחזרו.
חסרונות: פי 2-5 סיכון לתאומים זהים. השהיה בחומרי מעבדה 5 ימים יכולה להעלות סיכון למומים ולידות מוקדמות. יש סיכוי שהעוברים לא ישרדו עד היום החמישי ואז נשארים בלי עוברים להחזרה בכלל.

אגב אני חושבת שלא דיברתי עד עכשיו על החופשים שאני לוקחת עבור הטיפולים.

בדר״כ אחרי שאיבה אני לוקחת יומיים ואחרי החזרה יום אחד. הפעם אני בחופש שבוע שלם, כי זה שאיבה ו-2 החזרות. בוס מאוד מבין, ואני עובדת כל יום קצת מהבית ומנסה שחסרוני לא יהיה מורגש יותר מדי.

מיון זרע אצל ברטוב לקראת הניסיון החמישי

הי חברות!
לא עדכנתי זמן מה.. ממש לא היו לי כוחות.
עכשיו לא יאומן אני כבר בעיצומו של ה- IVF החמישי!

אבל תכלס זה רק השלישי מאז ההריון, ופעם שלישית זה גלידה פור שור.

אני חושבת שהפעם מסלול ההזרקות עבר עלי הכי בקלילות. פחות טרפת רגשית. הרגשתי יותר מוכנה להכל. כל ההזרקות נמשכו פחות משבועיים- מראשון עד רביעי בשבוע שאחרי, כלומר 11 ימים בלבד.

אבל כמעט כל יום הזרקתי אורגלוטרן בבוקר, אז בפועל היו יותר זריקות מהרגיל.

לבקשתנו חזרנו לפרוטוקול הראשון שהצליח - הזרקה של פרגובריס 2 מנות ו 3 מנות לסירוגין (זה בניגוד לכל הטיפולים שהיו לאחר מכן שבהם הזרקתי 3 מנות פרגובריס כל יום)

וזה עבד! גויסו יותר ביציות מאי פעם - 12 נמצאו באולטרסאונד האחרון לפני השאיבה (לעומת 5-7 בד"כ)

מה שהשתנה גם זה שלקחתי כל יום כדור אלארג'נין - משהו שמרחיב את כלי הדם ומשפר את הזרימה ומשמש לרוב לשיפור זיקפה בגברים. בר-חוה מצא שזה יכול לעזור לגיוס של יותר ביציות.
חוץ מזה מרחתי טסטומקס חודש שעבר ואולי היתה לו השפעה מתמשכת.. החודש מרחתי אותו רק יום אחד ולא עמדתי בתופעות לוואי שלו ובתחושה שאני מזיקה לעצמי ולכן הפסקתי.

נשברתי קצת רק בלילה האחרון של הזריקות, יומיים לפני השאיבה. קצת בכיתי והייתי היסטרית כתוצאה מההורמונים. בכל זאת היה מדובר ב 6 זריקות:
אורגלוטרן בבוקר
פרגובריס בערב
ובשעה הקסומה 2:40 בלילה: פרגניל בטוסיק, אוביטרל ו- 2 דקפפטיל.

יום השאיבה נקבע ליום שישי בשעה 14:40.
הפעם החלטנו לשפר את הסיכויים על ידי מיון זרע אצל ברטוב, ונסענו בבוקר למסור את הזרע במעבדה שלו בפתח תקוה.

יש שם את החדר הפקת זרע הכי גרוע שראינו. ממש לא מותאם למצב, נראה מוזנח, והמגזין היחיד שהיה שם היה מגזין מדעי באנגלית.
הנציגה שקיבלה אותנו היתה חמודה, מילאנו כמה שאלונים, מסרנו את הזרע ו- 4800 ש"ח, ואמרו שהן מתחילות לעבוד על זה ויעדכנו כשיסיימו - בערך 5 שעות לאחר מכן.

כשהגענו לאסוף את הזרע ביקשו שנישאר באוטו והם יורידו לנו את זה. הנציגה ירדה עם קופסת קרטון מרובעת כמו של עוגה, והיא הלכה איתה ממש לאט ובזהירות. הניחה לי את זה על הברכיים וביקשה שאחזיק את זה כל הדרך בשתי הידיים! זו היתה דרך מלחיצה מאוד לראשון. כל עצירה קטנה הרגשתי את כל התכולה משתקשקת בפנים וחששתי לגורל הזרעונים. מה שהופק במיון זה 8 זרעונים ברמה 1 ו- 14 זרעונים ברמה 2 שהיא קצת פחות טובה.

הגענו לשאיבה באסותא ראשל"צ. הרופא המטפל היה יוסי חסון, והוא היה מקסים!
מסרנו לו את הזרע הממוין וקופסה של זריקת פרגניל שהתבקשנו להביא איתנו - אמרו לנו שמחקרים חדשים הוכיחו שנוכחות של פרגניל ברחם לאחר השאיבה משפרת סיכויים להריון, ולכן בזמן שהייתי תחת הרדמה עשו לי הזרקה של פרגניל לרחם - כמו בהזרעה.

כרגיל השאיבה היא החלק הנחמד מבחינתי בתהליך. מתה על ההרדמה :) הפעם גם נתנו לי טשטוש לפני ההרדמה הסופית וזה הרגיש קסום ופסיכדלי במיוחד.
הצליחו לשאוב 10 ביציות. עכשיו אנחנו מחכים בדריכות לעדכון כמה הפריות יצאו ומתי להגיע להחזרה..

תחזיקו לנו אצבעות!!

אגב, תודה לכל מי שכותבת לי, מתנצלת שלא הייתי זמינה לאחרונה.
מקווה שהיו לכן תוצאות חיוביות בחודשים האחרונים ושאתן בדרך לתינוק :*

למה בכלל להביא ילד

רק היום, שבוע וחמישה ימים אחרי המועד המשוער של המחזור קיבלתי מחזור.
הכל בגלל הסינרל המנוול!

לפי החישוב שלי אם הטיפול הבא יצליח, אני אקבל את הבשורה המרגשת בדיוק ביומולדת 39 שלי. אין דבר שאני רוצה יותר.

אני חושבת הרבה על למה אני בכלל רוצה ילדים.
אף פעם לא הייתי טובה עם ילדים. האם זה יהיה כ"כ שווה את זה כשבסוף נצליח?
בעל אומר שהוא יהיה מסופק גם אם לא יהיו לנו ילדים. כל עוד יש לנו אחד את השני ונוכל לבלות מלא ביחד ולא צריך להתמודד עם הקשיים של ההורות.

אני חושבת שאני רוצה ילדים כדי לא להיות לבד. כי אני בת יחידה ורוצה שתהיה המשכיות למשפחה שלי. כדי להרגיש את החוויה האנושית הזאת של הריון ולידה והורות שכולם מתארים כמדהימה. כדי לחוות מחדש את הילדות שלי ואת כל שלבי החיים ולהרגיש שאני יוצרת שינוי גם בעצמי וגם בילד. וליצור ילד שיהיה חצי אני וחצי בעל נראה לי הדבר הכי מרגש בעולם ואני מאוד מאוד רוצה להכיר אותם.
אבל בעיקר זו המועקה והריקנות, שאני יודעת ששום דבר אחר לא יוכל למלא.

כל פעם שעוד מישהי סביבנו בהריון זה צובט. הנה הם כבר בהריון שני ואנחנו עדיין בנסיונות..
מצד שני, למזלנו אנחנו נמצאים בסביבה של אנשים שגם מתחתנים מאוחר, והרבה מהם בכלל לא רוצים ילדים אף פעם, אז אנחנו מרגישים פחות חריגים ועוד יש לנו אנשים לבלות איתם בזוגות.. זה בטח קשה פי מיליון לחוות את זה כשמוקפים בסביבה מעודדת ילודה יותר.

אולי בכל זאת זה לא יהיה נורא כ"כ להיות רק אני ובעל וטיולים מסביב לעולם, ארוחות יוקרה, ומלא מלא חיות מחמד?

הטיפולים ימשיכו אחרי פסח - בינתיים מחקר פוריות חדש

עבר כבר שבוע מאז שהייתי אמורה לקבל מחזור. אצל בר חוה אמרו שזה כנראה השפעה מתמשכת מהסינרל של לפני חודשיים... מתוך תקווה תמימה עשיתי בדיקה ביתית וגם בדיקת דם. שלילי כמובן.

המשכתי למרוח טסטומקס שבועיים. זה גרם לשיער שלי להיות שמנוני ומגרד, ומלא חצ'קונים בפנים. ואולי קצת יותר עצבנית... אבל אני חושבת שבזה הסתכמו תופעות הלוואי של המוצר הזה מבחינתי.

ממש לא רציתי להפסיד חודש טיפולים, ביחוד כי אנחנו כבר אחרי חודש הפסקה, אז שאלתי במרפאה מה אפשר לעשות. הם ייעצו לי להתחיל להזריק למרות שלא קיבלתי מחזור, ושנעשה פרוטוקול מקוצר של 10 ימים ובתקווה נספיק ממש לפני החג.

אחרי חשיבה על הנושא החלטנו בעל ואני לא לקחת את הסיכון שלא נספיק וסתם נעבור את הסיוט הנפשי- פיזי- כלכלי הזה לריק. ביחוד כי אני יודעת שאהיה לחוצה לאורך כל הדרך, וגם כי אנחנו רוצים הפעם לפנות למיון זרע שזה גם ככה תהליך מורכב יותר.

באסה גדולה אבל מקווה שזה לטובה. אני אוכל להרגיש טוב גופנית בפסח ובחתונה הקרבה, ומיד אחרי זה נחזור לזה בכל הכח! הפעם אל הניצחון!!!

חוץ מזה בעל מצא כתבה מעניינת בנושא פוריות ורציתי לשתף גם אתכן, זה נראה ממש מרתק ופורץ דרך.

מרפאת פוריות ביוון טוענת שפיתחה שיטה שגורמת לגוף לייצר ביציות חדשות גם לאחר גיל הבלות והפסקת הווסת!
הם טוענים שהאקסיומה הרווחת בעולם הרפואה מאז שנות ה- 50, שטוענת שנשים נולדות עם כמות ביציות מסוימת שהולכת ופוחתת כל חודש עד שנגמרת - היא שגויה. ושבעצם הגוף יכול להמשיך לייצר ביציות - זה רק תלוי בהורמונים בשחלות.

החוקרים טוענים שהצליחו להוכיח את הטענה שלהם על מספר נשים שכבר היו אחרי גיל וסת, אחת מהן כבר ילדה תינוק בריא, וכעת עומדים להתחיל מחקר רחב היקף בארה"ב.

>>> לינק לכתבה <<<

מעבדת GENESIS שהיא מרפאת הפוריות הגדולה ביוון טוענת שפיתחה שיטה לחידוש יצור ביציות בשחלות שנקראת PRP. החוקרים טוענים שמתוך 60 נשים שנבדקו ביותר מ 75% מהמקרים הם הצליחו להחזיר את מדדי ה AMH, FSH ו LH למדדים של אישה צעירה.

לפי השיטה לוקחים דגימת דם של המטופלת, מורידים את הפלזמה מהדם ומעשירים אותו ואז מזריקים חזרה לשחלות. הרעיון הוא שתאי הגזע בשחלות אינם "זקנים מדי" כדי לייצר ביציות טובות אלא הסביבה בה הם נמצאים מדכאת אותם. הטיפול ב PRP שולח מסרים חדשים לתאי הגזע בשחלות וגורמים להם לחדש את ייצור הביציות.

הכתבה ממש ארוכה, סיכמתי בקצרה :). זה נראה מעניין ותכלס נשמע יותר הגיוני שאפשר לגרום לגוף לייצר שוב ביציות מאשר לחשוב שיש מאגר ביציות ענק איפשהו והוא פשוט נגמר יום אחד.. לא?

מיון זרע בברטוב

אני גולשת מדי פעם בפורום פוריות בתפוז, וכבר לפני הרבה זמן ראיתי שמדי פעם מוזכר שם נושא מיון הזרע אצל ברטוב. זה היה לי בראש כמשהו שצריך לבדוק מתישהו. שאלתי מספר פעמים את הגניקולוגים שטיפלו בי אם כדאי לנסות את זה, ותמיד אמרו לי שהזרע בסה"כ בסדר, ויוצאות ביציות מופרות טובות, ולכן אין צורך בכך. בפעם האחרונה שאלתי את בר חוה והוא לא שלל את זה, אמר שההחלטה היא עניין כספי בעיקר כי זה מאוד יקר.

החלטתי שהפעם, בגלל שגם ככה זמני בעולם הטיפולים קצר, צריך לנסות את הכל, גם אם זה יעלה מלא כספים. התקשרתי לברר. נתנו לי המון אינפורמציה, על כך שגניקולוגים לרוב לא ממליצים על זה, גם כי הם מתעסקים בפוריות האישה ופחות מבינים בזרע, גם כי המדינה מממנת את הטיפולים וזה טוב להם שטיפולים לא יצליחו כי כך הם ממשיכים להרוויח וגם כי הם חושבים שהשבחת הזרע שמתבצעת במעבדות הרגילות היא מספיק טובה. אמרו גם שבאירופה ובארה"ב - שם משתמשים בשיטה זו, אחוזי ההצלחה בטיפולים גבוהים בהרבה מאשר בישראל.

שלחנו להם את תוצאות בדיקות הזרע שהצטברו אצלנו, והם אמרו שמורפולוגית הזרע של בעל, עם 80% פגמים בראש יכולה בהחלט להיות בעייתית, כי הראש מכיל את כל המידע הגנטי. זו יכולה להיות סיבה לכך שהעוברים לא מתמידים ונשארים. אני כ"כ רוצה למצוא סיבה שתסביר למה אנחנו לא מצליחים..

התהליך הוא כזה: ביום השאיבה מגיעים למעבדה שלהם בפ"ת ומוסרים זרע. תהליך המיון נמשך כ 5 שעות ובמהלכן הם שולפים את הזרעונים המובחרים ביותר, ומנסים להגיע למצב שלכל ביצית יהיו להם 2 זרעונים - כדי שיהיה גיבוי. ואז קוראים לבעל לחזור לשם, לקחת את הזרע ולחזור למקום שבו אני עוברת את השאיבה - במקרה שלנו אסותא ראשל"צ. זה יום של נסיעות ממש קשות ובאסה שבעל לא יהיה איתי בשאיבה.

המחיר הוא 4800 ש"ח!! וזה לא מכוסה על ידי קופות החולים אבל כן מכוסה ע"י ביטוחי בריאות פרטיים.

אמרנו להם שנחשוב על זה כמה ימים.
זה סכום עצום בשבילנו, ובנוסף לתרופות ולפרוצדורה נגיע למעל 10,000 ש"ח החודש :(

אם אתן מכירות את הנושא, שמעתן על סיפורי הצלחה וכו' אשמח אם תכתבו לי!

טסטומקס לשיפור הפוריות

אז התחלתי למרוח טסטומקס :|

אחרי היעדרות של כמה שבועות של התאוששות והרבה שאלות ששאלתי את עצמי לגבי העתיד, הגענו לפגישת יעוץ לילית עם בר חוה- יצאנו משם רק ב- 00:30!!

בעל סידר את כל מיליוני המסמכים שאספנו בשנתיים האחרונות וארגן את כל המידע של הפרוטוקולים והטיפולים שעברתי כדי להגיע לתובנות ומסקנות משלנו.

הגענו עם כמה שאלות: איך זה שלא מתייחסים למורפולוגית הזרע הנמוכה, למשל- זה שיש 80% פגמים בראש ועוד דברים בסגנון. לכך הוא התייחס בביטול וטען שעדיין הזרע סבבה.
שאלנו בכל זאת אם אופציה של מיון זרע אצל ברטוב יכולה לעזור. הוא ענה שזה לא יזיק, אבל זו רק שאלה של כסף כי זה יקר (כ- 4000 ש"ח אם אני לא טועה) ושהפרוצדורה מאוד פשוטה- ביום השאיבה בעל הולך אליהם והם מעבירים את הזרע המסונן לבית החולים.

אני שאלתי למה אני יכולה לצפות בעתיד לאור ההיסטוריה המשפחתית של סיום מחזור בגילי- הוא אמר שזה לא מרגיש ככה מהטיפולים שלי,  כי כן מצליחים לגייס ביציות וזה נראה בסדר, אבל אמר שברגע שנגמר מחזור אין דרך לשאוב יותר ביציות- ואז האופציה היחידה היא תרומת ביצית :(.

שאלנו על משמעות הטיפול האחרון שהניב בטא 21 וסיפרתי לו שהיו לי את כל תחושות ההריון שזכרתי מהפעם שהצליחה. הוא אמר שזה היה הריון כימי ושכנראה העובר לא היה טוב ולכן סיים את דרכו (ניסוח שלי).

החלטנו בהחלטה משותפת ללכת שוב על הפרוטוקול עם פרגובריס ולחקות בדיוק את הטיפול הראשון שהסתיים בהריון. היה לי חשוב לברר בדיוק את כל התרופות והזמנים שבהם יש לקחת אותם כבר עכשיו, כדי שאח"כ לא יהיה לי את הלחץ וההיסטריה להשיג את המרפאה ברגע האחרון. 

כששאלנו לגבי הטסטומקס- שכבר קניתי מזמן וסירבתי להשתמש בו - הוא המליץ שאתחיל למרוח אותו כבר עכשיו - שבועיים לפני המחזור המשוער ואמר שזה יכול להועיל. אם אראה שיש לי תופעות לוואי לא נעימות אני אוכל להפסיק בכל עת.

בנוסף התבקשתי להתחיל לקחת כדורי ל-ארגנין- תוסף חומצת אמינו שמשפר זרימת דם בגוף והוא סוג של הורמון גדילה. ממש יקר, 250 שקל. וממה שקראתי משמש לרוב לשיפור אונות אצל גברים וגם אצל ספורטאים. בכל אופן אנחנו הולכים לקראת חודש מרושש ביותר. בתקווה האחרון!!

חוץ מזה מסתבר שאני צריכה לקוות לקבל את המחזור כמה שיותר מהר, כי בפסח הם לא עובדים! ואני עלולה לפספס עוד חודש. ובגלל הסינרל יכול להיות שיהיה עיכוב במחזור.. בכל אופן שתדעו שהשאיבה האחרונה תהיה ב 6/4 וההחזרה האחרונה ב 10/4. 

בינתיים מרחתי את הטסטומקס המלחיץ כבר יומיים, מורחת על ירך ימין האחורית לפני השינה. יש מלא ג'ל בשקית הזאת ולוקח לזה זמן להיספג. אחרי זה הירך מרגישה מחוספסת. מקווה שלא יהיו תופעות לוואי, חודש הבא אנחנו מוזמנים לחתונה וקיוויתי להיות יפה ורזה. בינתיים לא הרגשתי תופעות מיוחדות חוץ מהעצבות והעצבנות, שיכולה לנבוע מעוד סיבות.

זה חג פורים עצוב.. חברים שלנו שהיו בהריון ראשון, עשו לפני שבועיים בדיקת מי שפיר שמאוד חששו ממנה ואז לפני כמה ימים העובר מת, ואשפזו אותם לביצוע גרידה. כל כך עצוב ומחזיר את כל התחושות מסיום ההריון שלי. מהצד אני קולטת עוד יותר כמה זה נורא. בשנה שעברה בפורים הייתי בהריון ומלאת תקוות לעתיד. כ"כ רוצה לחזור למצב הזה.

מקווה בשביל כולנו לסיים כבר עם השטות הזאת ולהסניף תינוק משלנו לפני ש 2017 תיגמר.

כישלון

לא הצליח גם הפעם.
חיכיתי 3 ימים במקום יומיים לפני שחזרתי על הבטא כדי לא להשאיר מקום לאיזשהו ספק.

יצאה בטא 5

גם קיבלתי מחזור מיד כשסיימתי את בדיקת הדם.

מרגישה מגוחך ונמאס לי מהכל. לא בא לי לעשות כלום ולא רוצה לצאת מהמיטה לעולם.
החלטנו שנעשה חודש הפסקה מהטיפולים, וקבענו עם בר חוה פגישת יעוץ.

אני רוצה להבין ממנו בדיוק מה האפשרויות שלי ומה העתיד צופן לי.
המחזור במשפחה שלי מסתיים אצל כולן בדיוק בגילי. בת דודה שלי שגדולה ממני בחצי שנה בלבד כבר שנה ללא מחזור. אבל היא גם החליטה שהיא לא רוצה ילדים...

כ"כ לא רוצה לוותר על החלום להיות עם ילדים משלי.
איך יכול להיות שכל הבדיקות יוצאות טובות, תמיד מחמיאים לרירית שלי ולאיכות העוברים, ולמדדים בבדיקות ההורמונליות, ועדיין זה לא נקלט :(

בטא 21

- בדיקת בטא-

הימים האחרונים היו ימים של המתנה בלי סוף. יום לפני הבדיקה היה עוד יותר קשה, וביום של הבטא הזמן פשוט נעצר.
באמת שהפעם היתה לי הרגשה אחרת. הייתי ממש בטוחה שזה מצליח.
היו לי הרבה מהתופעות של ההריון הקודם -
גודש בחזה, הרבה קימות לפיפי בלילה, כאבי בטן מסוג שונה, עצבים מסוג שונה...

הייתי כל כך אופטימית.
כבר דמיינתי את כל השנה הקרובה תחת המצב החדש ומלא האושר של הריון.

אבל הבטא יצאה 21.
שזה נמוך מדי, אם כי גבוה יותר מכל הפעמים שלא הצליחו :)

שלחתי את התוצאה לפקידות של בר חוה ב 13:00 בצהריים. כל 10 דקות רפרשתי את תיבת המייל, אבל הן חזרו אלי רק ב- 20:00!
באמת הרגשתי שאני משתגעת כבר. הייתי באמצע קורס, לא מרוכזת בכלל, יצאתי והתחלתי לבכות מהסטרס. לא שחשבתי שיהיה להן משהו אופטימי מדי להגיד, אבל בכל זאת איזשהי התייחסות, אם להמשיך עם הסינרל, אם לעשות משהו אחר.. אם התוצאה קשורה להזרקת האוביטרל לפני כמה ימים...

בקיצור. הן אמרו שאי אפשר לדעת, שאני צריכה לחזור על הבטא עוד יומיים. אולי זה כימי, אולי זה משהו אחר. אבל גם אמרו שרמות הפרוגסטרון והאסטרדיול גבוהות, וזה סימן טוב, וזה אומר שזה לא קשור להזרקת האוביטרל.

מלכתחילה לא הבנתי למה שלחו אותי לעשות את הבטא 12 ימים אחרי ההחזרה ולא 14 יום כמו תמיד. ממש כועסת על היום הנורא שהיה לי, ולא בא לי לעשות שום בטא נוספת. שפשוט יגיע המחזור או שהעובר הנחמד יחליט להישאר בכל זאת ולעשות נס.

בינתיים הגוף שלי ממשיך להתנהג אותו דבר, אין סימן למחזור ועדיין מתעוררת בלילה כמה פעמים לפיפי.

זה היה הסוף של 5 החזרות ו- 2 שאיבות מאז ספטמבר.

ערב תמיכה במטופלות פוריות, מריבה והמשך המתנה

הי עוקבות נחמדות,
תדעו שאני ממש נהנית לקבל מכם תגובות ומיילים, זה מרגש אותי ומחזק אותי מאוד מאוד!

אתמול היינו בערב התמיכה "כוכבים נוצצים" במדיטק בחולון, שהזכרתי בפוסט הקודם שלי.
הערב התחיל בהרצאה של פרופ' יעקב פרחי - הוא עושה רושם של איש נחמד מאוד, והוא קיבל הרבה המלצות ותשבחות, אז אם מישהי מחפשת גניקולוג חדש...
הוא הציג מצגת שמקיפה את כל הליך הפריון והטיפול בו. בהתחלה זה הרגיש מאוד משעמם, כי זה היה ממש מהדברים הכי בסיסיים של איך נראה מחזור ביוץ רגיל, איך עושים החזרה וכאלה, וכלל גם תמונות שלא היה לי נעים בכלל להסתכל בהן, של פרוצדורות מסוימות ואיך עושים אותן.
אבל לקראת הסוף נהיה מאוד מעניין, הוא דיבר על ההתפתחויות בתחום ומה שצופן העתיד.
בין הדברים שהיה לי מעניין לראות זה למשל איך עושים איקסי - מיקרומניפולציה - ממש תופסים זרעון יחיד בזנב! עם פינצטה, ואז מחדירים אותו לביצית.
היה גם מעניין לראות את האינקובטורים שאליהם מכניסים את הביציות המופרות - בעבר זה היה מעין תנור עם חזית שקופה, והאמבריולוג היה צריך כל כמה שעות לפתוח אותו, להוציא את הצלוחית ולבדוק אותה תחת מיקרוסקופ. עכשיו האינקובטורים הם ממוחשבים לחלוטין - והם מפיקים כל כמה שעות צילומים בהגדלה של כל עובר, וגם מדרגים את איכותו - ללא צורך במגע יד אדם!
בנוסף הוא דיבר על העתיד בתחום, שכולל השתלות רחם, השתלת ביצית חדשה בישנה ועוד דברים שנותנים הרבה אופטימיות.

אחריו עלתה לדבר שרונה אריאל רוזנצוויג, שהיה לה סיפור מרגש מאוד של תהליך ארוך וקשה של טיפולי פוריות, עם שפע דברים מאוד נדירים, ובסוף היא הצליחה להיכנס להריון עם תאומים כנגד כל הסיכויים. אחרי זה הוקרן הסרט "כוכבים נוצצים" שאותו לא נשארנו לראות כי היינו צריכים להספיק להזריק אוביטרל בבית. אבל אני מתכננת לראות את הסרט מתישהו.

כשהגענו הביתה התחיל החלק המבאס של הערב. נגמר לי הסינרל במפתיע - זה הלחיץ אותי כי אני פוחדת לפגוע בתהליך ולא היה לי מרשם חדש (בסוף הצלחתי להסניף שארית קטנה) ואז בעל הזריק לי את האוביטרל והתעצבנתי עליו על שטויות והרגשתי שאני קורסת נפשית, בכיתי בטירוף, בלי סיבה בכלל, ואז כעסתי עליו כי הוא התעצבן עלי ולא היה תומך מספיק בעיני וזה הלך והתדרדר.

הרגשתי שאני לא יודעת מי זה האדם הזה שהוא כל כך קרוב אלי תמיד ופתאום אני לא מבינה אותו בכלל וגם לא מצליחה להסביר את עצמי ולגרום לו להבין.
הוא אפילו אמר שהוא לא רוצה להמשיך את הטיפולים בחודש הבא כי לא יכול לסבול את ההתנהגות שלי עם ההורמונים.
פשוט הרגשתי שהוא שובר אותי. שהוא נוגע בפחד כל כך עמוק, שהקשר שלנו לא ישרוד, ושלא יהיה לנו ילד.. שבתוך המצב הזה שאני נמצאת בו, במקום לקבל תמיכה והבנה, אני צריכה גם לעבוד על לשמור את הזוגיות שלנו ולהלחם על הטיפולים. וכל הסטרס הזה, וגם ככה אני פוחדת לגרום נזק לעובר...

בסוף השלמנו. אבל בלילה חלמתי שאנחנו שוכבים ובאמצע יורד לי מלא דם. מחזור קטלני ואין הריון. זה היה כ"כ מוחשי ונורא. בבוקר שכבנו. פחדתי ממה שאראה בסוף. אבל נשארתי נקיה :)

חוץ מזה הגעתי לשלב בתקופת ההמתנה שבכל הליכה לשירותים אני חוששת ממה שאראה בתחתונים! נורא ואיום.
מנסה להישאר רגועה ואופטימית ולדמיין ילוד עתידי שמח ובריא!

תמיכה אחרי החזרה - IVF4

עדכונים מההמתנה לבטא:

לאחר ההחזרה וההזרעה התמיכה שאני מקבלת היא הסנפות של סינרל בבוקר ובערב וזריקת פרגניל אחת שעשיתי יומיים אחרי ההחזרה. תוצאות בדיקות הדם יצאו תקינות ולפי בר חוה אין צורך בתמיכה נוספת.

בגלל התחושה שאולי משהו גורם לעוברים לא להחזיק מעמד ברחם, בדקתי בבלוג איזה תמיכה קיבלתי בהחזרה שכן הצליחה לפני שנה, ומצאתי שאז הזרקתי כל 3 ימים חצי אוביטרל עד הבטא..
כתבתי למזכירות של בר חוה וביקשתי שיבדקו אם אולי כדאי כן להוסיף תמיכה שכזאת.

ההתנהלות עם המזכירות שלו קצת מרגיזה לפעמים, מסתבר שהרבה פעמים הן עונות לי לפי הידע שלהן, ובלי להתייעץ עם הרופא בכלל!
אז הפעם הם כתבו לי שזה לבחירתי ואני יכולה פשוט להתחיל להזריק אוביטרלים ושרק איידע אותם אם אני עושה את זה!
כתבתי שוב שזה לא העניין, שאני רוצה חוות דעת מקצועית האם זה יכול להועיל וכו'.
רק אז בדקו איתו וחזרו אלי טלפונית!
אמרו שזה לא יכול להזיק, ושאם עבד בפעם הקודמת אז אני יכולה לנסות את זה.
אז אתמול בלילה הזרקתי חצי אוביטרל - זה יצא 3 ימים אחרי הפרגניל.. ואני אמשיך להזריק את זה כל 3 ימים עד הבטא.
כה מקווה שזה יצליח!!

לשמור את הטיפולים בסוד

שלום עוקבות יקרות!

הפרוטוקול של החודש הגיע לסיומו - או לפחות לסיום הפרוצדורות - ועכשיו שוב תקופת המתנה.
החודש הפרוטוקול היה טבעי ללא הורמונים, וכלל שילוב של הזרעה, החזרה ויחסי מין.
בסה"כ עבר בקלות. (וגם הביופסיה מההיסטרוסקופיה יצאה תקינה)

להחזרה הפעם מלבד בעל הצטרפה גם חברה טובה שלי, וכשבעל הלך לאוניברסיטה היא נשארה איתי. הלכנו לאכול ארוחת בוקר ואז חזרנו אלי וראינו מרתון של העונה הראשונה של הסדרה "בנות". (הרופא המליץ לראות קומדיות בימים הקרובים)
עד עכשיו אחרי ההחזרות רק שכבתי כל היום כדי שהעוברים לא יברחו... אז הפעם זה היה הכי הרבה הסתובבות שעשיתי. לא שזה היה הרבה הסתובבות ללכת לשבת בבית קפה, אבל אולי דווקא השינוי הזה יהיה לטובה ויעשה את ההבדל החודש :)

בינתיים ביונסה הודיעה שהיא בהריון עם תאומים, וזה יצר דיבורים רבים על זה שזה בטח תוצאה של טיפולי IVF.
זה גרם לי לחשוב קצת על הסודיות של הטיפולים. זה שאני לא מספרת לאנשים, מלבד הקרובים אלי ביותר, את מה שעובר עלי. וכמובן כותבת את הבלוג תחת שם בדוי ותמונת חתול.

זה קשור בזה שאני אדם מאוד פרטי באופן כללי.
אבל גם כי אני לא רוצה ליצור מצבים שלא יהיו נעימים לי בעתיד - למשל שבעבודה ישאלו אותי כל הזמן איך הולך, וזה יכול לבוא בזמנים ממש לא מתאימים.. כרגע אף אחד לא שואל אותי על זה כלום, כי כולם מבינים שזה רגיש.
או שכל שיחת טלפון עם חברות רחוקות הן ירצו להתעדכן מה קורה עם הטיפולים..
בעיקרון אין לי בעיה לדבר על זה, אבל אני תמיד היוזמת, ולא בא לי שיציקו לי בקשר לזה מבחוץ.
וברגע שאני מפרסמת את זה - אין משם דרך חזרה..

מצד שני, הרבה פעמים אני מרגישה מאוד לבד בתהליך. והיה עוזר לי עם הייתי יודעת על עוד אנשים בסביבה שלי שעוברים את מה שאני עוברת. שאולי הייתי יכולה לדבר איתם. אני בטוחה שיש הרבה מקרב חברים או חברים של חברים שעוברים את זה. אבל עדיין המוסכמה היא משום מה שכל אחד צריך לשמור את זה לעצמו ולהתמודד לבד..

בקיצור אני לא בטוחה מה הגישה הנכונה בקשר לזה, אבל במסגרת החיפושים שלי אחרי איזשהי קבוצת תמיכה, ראיתי בפורום פוריות בתפוז פרסום של ערב תמיכה במטופלות פוריות שיהיה החודש בחולון - ואני הולכת! למי שמעוניינת גם -  הפרטים בלינק <<<

היסטרוסקופיה, פיפל ותקוות חדשות

שבוע חדש.
תקוות חדשות צומחות!
התחלתי את השבוע בבדיקת דם ו US כרגיל.
דיווחתי למרפאה על התוצאות, וקבעו לי בדיקת היסטרוסקופיה +פיפל ליום שלישי - היום - לקחתי חופש.

בהתחלה חשבתי שצילום רחם והיסטרוסקופיה זה אותו דבר, אבל מסתבר שכלל לא.
צילום רחם זו הפרוצדורה הוותיקה יותר, והיא כוללת הזרקת יוד לחלל הרחם. זו בדיקה שעושים כדי לוודא שהשחלות לא חסומות, זה פחות רלוונטי כשעוברים ל IVF. זו גם הבדיקה שסירבתי לעבור כשעוד היינו בשלב ההזרעות, כי פחדתי מהכאבים.

ההיסטרוסקופיה זה תהליך שעושים עם מין קטטר מצלמה. זה משהו שהוא דור חדש יותר, ומאפשר לבדוק שאין בעיות במבנה הרחם, הידבקויות וכו'.

כרגיל לפני בדיקות כאלה הייתי מפוחדת מאוד. אפילו שאלתי במרפאה אם יש אפשרות לעשות את זה בהרדמה, הם אמרו שכן, צריך לשלם עוד 1500 ש"ח למרדים, אבל זה לא כזה מומלץ שאעבור כ"כ הרבה הרדמות וגם הם אמרו שזה לא אמור להיות מאוד כואב, רק לא נעים, ושיש לי מבנה צוואר רחם "קל" וזה לא אמור להיות קשה להחדיר את המכשיר.

ביקשו שאגיע עם שלפוחית מלאה ושאפשר לקחת חצי שעה לפני משכך כאבים מסוג אופטלגין/ נקסין/ אדוויל.
כשעשיתי את ההפלה הרופאה שלי רשמה לי כדור משכך חזק במיוחד, נגזרת של אופיום, שנקרא זלדיאר. וידאתי שזה גם בסדר ואישרו לי במרפאה להשתמש בו.

אז הגעתי לבדיקה עם שלפוחית עולה על גדותיה! ולקחתי 2 כדורי זלדיאר ונכנסתי לחדר הבדיקות.
אמרו שטוב שהשלפוחית מלאה כי זה מיישר את הנרתיק ויאפשר להכניס את המכשיר בקלות רבה יותר.

התהליך כולו לקח פחות מ-10 דקות. הרופא הכניס מפסק וגינלי, ואז דרכו מוחדר הצינור שנקרא "היסטרוסקופ". רואים את חלל הרחם בצבעוני וממש עוברים על כל החלל, כולל הפתחים של החצוצרות! אני פחדתי להסתכל אבל בעל התרשם מאוד :)
זה היה לי כואב ולא נעים, אבל באמת שבשנייה שזה נגמר הרגשתי כל כך שמחה שזה מאחורי שכל הכאב נשכח.
הממצאים היו תקינים לחלוטין, אבל הרופא לקח ביופסיה כדי לוודא שאין שם חיידקים שלא אמורים להיות שם, וגם עשה פיפל.

מחיר ההיסטרוסקופיה+פיפל אצל בר חוה - 1250 ש"ח

שתי הפרוצדורות האלה סטטיסטית מעודדות את הרחם לקלוט עוברים.
מקווה ומאמינה שהחודש זה יקרה!!

אחרי שיצאתי משם הלכתי לזארה, מדדתי את כל החנות וקניתי לי כמה דברים נחמדים :)

אין לי כוחות

לדעתי הגעתי לתחתית.
כלומר מקווה שזה לא יכול להרגיש יותר גרוע..
אבל בהחלט עבר עלי שבוע קשה. למרות שכל יום נפגשתי עם חברים וניסיתי לא להיות לבד בכלל.
גם הסתפרתי ועשיתי שופינג וקבעתי תור לרפלקסולוגיה כדי שזה יעזור לי להירגע.

קיבלתי אתמול מייל מאוד ארוך ומפורט מד"ר בר חוה. זה היה מייל יפה, הוא גם השתתף בצערי, גם הביע אכזבה שזה לא הצליח וגם כתב את המלצותיו להמשך התהליך.
אבל המייל הזה גרם לי להרגיש כ"כ רע. זה כאילו החזיר אותי למציאות שלי, חייב אותי לצאת מההדחקה היחסית שבה אני נמצאת, ומהאופטימיות שהכל בסדר ושזה יצליח מעצמו בפעם הבאה.
לא הצלחתי אפילו לקרוא עד הסוף מרוב הסטרס.
הוא רוצה שאעשה היסטרוסקופיה, הבדיקה היחידה שהתנגדתי לעבור כל הזמן הזה :(
הוא חושש שאולי בגלל ההפלה בכל זאת משהו נפגע ברחם, כי חוץ מזה כל המדדים תמיד טובים והעוברים ברמה גבוהה :(

אני מפחדת, אבל יודעת שאני אעשה כל מה שצריך.
ואז נעשה שוב פיפל.
ואז נעשה שוב החזרה.

אין לי כוחות.

עוד מחזור לא רצוי לאוסף

אולי השבוע המגעיל הזה הכין אותי למחזור שקיבלתי הבוקר.
אחרי לילה של כאבי בטן לא מבשרי טובות, התעוררתי לפיפי ראשון ומדמם :(
לפחות נחסכו ממני עוד 3 ימים של המתנה מורטת עצבים.

נפגשתי עם חברה, עשיתי קצת שופינג, ובינתיים אני מצליחה לא להתפרק, אבל זה כל הזמן מרגיש כאילו זה ממש מעבר לפינה, ולא בא לי בכלל שזה יגיע.

מנסה להיות חזקה ולהמשיך להאמין שזה שזה לא קרה עד עכשיו, לא אומר שזה גם לא יקרה. מנסה לא לחשוב על חיי בדידות אומללים שיהיו מנת חלקי אם זה לא יצליח.

בדיוק היה אתמול פרק בקרדשיאנז, שבו קים סיפרה על טיפולי הפוריות שהיא עוברת ושהיא כבר גמורה מזה ולא יכולה לחכות להיכנס להריון ואז היא דיברה עם איזה חבר רוחני שעוסק בתקשור או משהו כזה והוא אמר לה שהיא צריכה לשחרר מהלחץ ולהבין שהנשמה המדויקת של התינוק יכולה להגיע רק במועד הנכון מבחינת הנשמה שלה ושל קניה, ומבחינת המזלות ועוד כל מיני דברים ושבקיצור אי אפשר לזרז את זה כי זה יקרה כשיגיע הזמן הקוסמי הנכון. חחח רציתי לכתוב את זה כמשהו אופטימי ועכשיו כשכתבתי את זה זה נראה הכי מפגר בעולם.
לא משנה.

עכשיו צריכה לכתוב לפקידות של בר חוה, והן יגידו לי שזה שיש דם עדיין לא אומר שאבדה תקוה, ולא להתייאש ולעשות את הבדיקה ביום ראשון ובהצלחה. יאללה שיתחיל כבר הפרוטוקול החדש. בינתיים - כמה שיותר סושי ודברים אסורים.

2017 ציפיתי ממך להיות נחמדה יותר.

חירפון סוף תקופת המתנה לבטא

מכירות את זה שאתן כבר לקראת סוף השבועיים של אחרי ההחזרה, ופשוט כבר לא עומדות יותר בלחץ של ההמתנה לבטא??
השבוע הזה היה קשה בצורה קיצונית. כל כאב בטן גורם לי לתהות האם זה כאב טוב או שזה כאב מחזור.
המצבי רוח שלי נהיו סופר מוגזמים ואני בוכה ומתרגזת כל היום והלילה. הייתי אמורה להיות עכשיו בחופשת לידה עם תינוק בן 4 חודשים, ובמקום זה אני בלימבו הגרוטסקי הזה.

כולם סביבי בהריון וגם החברים של החברים שלהם בהריון, וכדי לא להילחץ מזה המצאתי לי את הפזמון: "כולם בהריון כי גם אני בהריון!" ואני מזמזמת את זה כל פעם שהלחץ מגיע.

היום נשארתי לעבוד מהבית. מרגישה ממש שמנה ומכוערת ולא בא לי לראות אנשים בכלל. יש שמש בחלון, ויצאתי לקצת סיבוב בשכונה וזה גרם לי להרגיש יותר טוב.

אני חושבת שלא היה מזיק לי למצוא איזו קבוצת תמיכה או משהו אחר שיעזור לי להירגע, ואני לא בקטע של שיאצו או רפלקסולוגיה.. אז אם אתן מכירות משהו כזה ויכולות להמליץ - אשמח מאוד.

אבחון שגוי בטיפול פוריות

עבר שבוע מההמתנההה האינסופית הזאת לבטא. מנסה להישאר אופטימית וזה אבל מרגישה עצבנית מתמיד, הבטן שלי ענקית מההורמונים וגם מזה שאני רעבה ללא הפסקה..
וגם מזה שגיליתי שהרופא שלי נתן לי טיפול מיותר לבלוטת התריס :|

כפי שחלקכן אולי יודעות, לפני פגישה עם בר חוה צריך להכין תיק עצום של מסמכים, בדיקות דם ותיעוד של כל הטיפולים שעברתן עד לאותה נקודה. זה לקח לי מלא זמן אבל ביצעתי את הכל. הפקידות במרפאה מזינות את הנתונים לתיק שלי, והוחלט שאני צריכה לקחת כדורים לטיפול בבלוטת התריס - למרות שהתוצאות שקיבלתי היו בטווח הנורמה - כי לטענתם זה נורמלי לכלל האוכלוסיה, אבל לנשים שמנסות להיכנס להריון כדאי להוריד את הערכים, ולכן רשמו לי כדורי יוטירקס - 3 פעמים בשבוע, וביקשו שאפנה להמשך טיפול אצל אנדוקרינולוג.

התור המוקדם ביותר שמצאתי היה לאחרי חודש (הם הציעו לי לקבוע תור לאנדוקרינולוגית הפרטית של המרפאה, אבל זה 600 ש"ח לפגישה). אז השבוע הייתי אצל האנדוקרינולוג שעיין בתוצאות, היה מופתע מאוד ואמר שאין שום הצדקה שאני אקח תרופות כי הבלוטה שלי לחלוטין מאוזנת.

שלחתי את הנתונים האלה למזכירות של בר חוה (כל התקשורת עם המרפאה נעשית במייל למזכירות) וקיבלתי שלל תשובות מבולבלות ולא ברורות. אחרי שדרשתי תשובה רצינית קיבלתי מייל מבר-חוה עצמו! הוא כתב שהיתה להם טעות אנוש - שהם רשמו ערך לא נכון בתיק שלי! ושבאמת אני לא צריכה לקחת את התרופות ושבלוטת התריס שלי סבבה, אבל כדי שלא תהיה קפיצה הורמונלית שעלולה להזיק לתהליך הקליטה של העובר - שאמשיך לקחת את זה עוד כמה שבועות.

זה כל כך מרגיז שבתהליך כזה, שכולו קשה ומלחיץ, והכי חשוב לי בעולם, ושאני מנסה לעשות הכל מושלם ולמלא את כל ההנחיות שאני מקבלת בדייקנות, ושהלכתי לרופא הכי מהולל ושחיכיתי לפגישה איתו הרבה זמן, ובסוף הם מאפשרים מצב של טעות כזאת. ממש מבאס

ההמתנה הגדולה לבטא

זה קשה, כואב ומייאש כשהדרך מתארכת. קשה לשמור על אופטימיות בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה.
אבל זה כמו בדייטים - יכול לקחת מיליוני דייטים, את יכולה להרגיש שאין שום מכסה שמתאים בדיוק לסיר שלך, ובסוף, אם רק מתמידים בזה ומצליחים לשמור על אופטימיות, ולא מתעסקים בזה יותר מדי - זה קורה.

זה חייב לקרות, ועכשיו כשאני בתקופה הקשה של שבועיים המתנה לבטא, אני פשוט אצטרך להעסיק את עצמי, לפגוש מלא חברים ולהנות מהתקופה הקסומה נטולת הזריקות :)

ביום חמישי היתה השאיבה - הצליחו לשאוב 7 ביציות כמו שראו באולטרסאונד, וזה הכי הרבה שהיה לי אי פעם.
התעוררתי מהשאיבה עם כאבים, כמו בפעם ההיא שהצליחה ואני מנסה לראות בזה סימן חיובי. הפעם הכאבים לא נגרמו מסיבוב שחלות אלא כנראה מכמות הדקירות שהיתה רבה ממה שאני רגילה בדר"כ.

את הסופ"ש כולו ביליתי בבית מתפתלת מכאבים שהרגישו כמו אגן מתפרק+גזים. קראתי שזה משהו שכיח שקורה.
רק בשבת בערב עדכנו אותי שהצליחו ליצור 4 הפריות (קצת התאכזבתי) וההחזרה נקבעה ליום ראשון.

התהליך הפעם היה ממש רגוע ונעים, לא כאב לי בכלל ויצאתי משם שמחה ואופטימית. הכאבים נמשכו אבל כבר למחרת חזרתי לעבודה.

ועכשיו ההמתנה הגדולה. אני פוחדת להתאכזב שוב.. מאוד לא רוצה להגיע ל IVF5, ובכל פעם שאני נשברת קשה יותר לקום ולחזור למחשבות החיוביות.

אני מנסה לדמיין את התינוק קיים. לדמיין אותנו משחקים ביחד או ישנים ביחד, להפוך את הנוכחות שלו למציאותית. אבל לפעמים כשאני נשברת אני מדמיינת את הקשיים שבגידול תינוק, וחושבת על היתרונות של חיים ללא ילדים (אבל לא באמת משתכנעת).

אה חוץ מזה במסגרת הטיפולים המשונים אצל בר חוה אמרו לי שערכי בלוטת התריס שלי תקינים, אבל כדי להגביר סיכויים להריון צריך להוריד אותם עוד - ונתנו לי תרופה לקחת - יוטירקס, וגם ביקשו שאפנה לאנדוקרינולוג להמשך השגחה וטיפול, אז היום הייתי אצלו והוא טען שאין שום הצדקה בשבילי לתרופות כאלה כי הערכים שלי תקינים לגמרי, אבל גם אמר שהמינון שאני לוקחת לא אמור לגרום נזק.. מוזר מאוד אבל בינתיים אני אצטרך לשים מבטחי בבר חוה.