IVF מספר 7

הי לכולם!
השבועות עוברים מהר, אנחנו עוברים מטיפול לטיפול, ואיך שנגמר פרוטוקול אני כבר שוכחת מה היה בו, אז החלטתי הפעם לסכם בצורה מסודרת את כל מה שקורה.

הפוסט הזה נכתב במשך כמה שבועות, וכל פעם רציתי לעבור עליו עוד קצת ואז לפרסם, ובסוף מה שקרה זה שכבר כתבתי כאן את כל הפרוטוקול מתחילתו עד סופו, לפי הסדר בו הדברים התרחשו. מקווה שיהיה מובן ומעניין לקריאה.

ההתחלה: 
אני נמצאת עכשיו בעיצומו של פרוטוקול IVF מספר 7.

הפעם הלכנו על פרוטוקול שונה מהקבוע שלנו, אני זורמת עם היצירתיות של הרופא שלנו איתי בר-חוה, ובינתיים אחרי השאיבה נראה שיש הצלחה גדולה יותר לעומת הסבב הקודם. את השאיבה וההחזרה הכפולה ביצע ד"ר יוסי חסון, שהוא גם זה שעשה זאת בהפריה שהצליחה עם הילודה שלנו, וגם בדיוק באותם ימים כמו אז.

בעקרון הפרוטוקול כלל שבועיים של זריקות דקפפטיל, שבמהלכן קיבלתי מחזור סופסוף אחרי איחור גדול (בגלל סינרל בחודש שקדם לו), אחרי זה שבוע של גונאל, ואז שבוע של פרגובריס.

באולטרסאונד ראו רק 4 זקיקים - 3 בשמאל ואחד בימין, אבל הצליחו לשאוב 8 (התעוררתי ממש מוקדם מההרדמה, עוד על המיטה בחדר הניתוח, ושמעתי את הרופא אומר שהוא לא מבין מאיפה צצו פתאום 8 ביציות :))

מתוך 8 הביציות השיגו 6 הפריות. הפעם לא הלכנו למיון זרע אצל ברטוב כי הסבב הקודם די גמר אותנו כלכלית, אז מקווים לטוב. 

אז הפעם יש לנו 6 הפריות, אתמול הם אמרו שהעוברים קצת איטיים, אבל מסתבר שהיום הם הדביקו את הקצב, הרופא הסביר שבטח אתמול בדקו אותם בדיוק בזמן ההתחלקות ולכן הם נראו איטיים...

החזרה ראשונה: 
עשינו היום את ההחזרה הראשונה מבין 2 שיהיו בסבב הזה.
אנחנו חוזרים בדיוק על הסבב שהצליח לנו - שאיבה בשישי עם יוסי חסון והחזרה ביום השלישי גם עם ד"ר חסון.
ההחזרה עברה ממש בקלות, הרופא היה מקסים כרגיל ועושה הכל ממש בעדינות, כמעט לא מורגש.

הגענו למסקנה שאף פעם לא הצליח לנו עם מוקפאים, אז נשקול בהחזרה השניה אולי להחזיר 2 עוברים טריים.. בנוסף לעובר שהוחזר היום. ואז להקפיא את היתר. נחליט בעוד יומיים אם להחזיר אחד או שניים נוספים.

ביום של ההחזרה התחלתי להסניף סינרל, וב 21 בלילה היה לי דימום מהאף, שאצלי זה סימן טוב להריון.. בהמשך היו לי כאבי בטן ועוד קצת דימומים מהאף.

החזרה שניה: 
החזרה שניה עם ד"ר חסון. התלבטנו אם להחזיר אחד או שניים, אבל החלטנו שבגלל שיש לי תחושות טובות ביומיים האחרונים, אז נחזיר רק אחד ואת היתר יגדלו עוד קצת ויקפיאו כבלסטוציסטים.

בדיקת בטא: 
שבועיים של המתנה קשה הגיעו לסופם היום, עם בדיקת בטא שבשעה 14:18 הניבה את התוצאה 188!
מיד כתבתי למרפאה והתקשרתי לבעל ששמח והתרגש מאוד. השמחה גדולה אבל מיד נופלים על ראשי אחד אחרי השני כל החששות - מה יהיה בבדיקת ההכפלה עוד יומיים, מה יהיה באולטרסאונד? מה יהיה במי שפיר.. חייבת להצליח לשמוח מהרגע, לשמור על אופטימיות ולא לחשוב על מה יכול להיות.

בדיקת הכפלה:
כעבור יומיים שוב בדיקת דם, שוב לחץ ובדיקות אובססיביות באתר של מכבי אם כבר יש תוצאות, ואז הן הגיעו - 510! אצל בר חוה רוצים שאבדוק הכפלה שוב עוד יומיים, אבל כבר אין לי כוחות לזה. חושבת לוותר ולחכות לבדיקת הUS. ועדיין אין לי רופא בכלל...

תחושות /תופעות לוואי אחרי ההחזרות:
זה היה שונה הפעם, ולמרות שהרגשתי תחושות חיוביות מההתחלה, זה גם גרם לי לחששות. האוזניים לא נסתמו לי כמו בפעמיים הקודמות, והבטן כאבה לי, אבל לא ברמה שלא יכולתי לישון בלילה.
מה שכן היה זה דימום מהאף בערב של ההחזרה הראשונה ולמחרת בצהריים. אף די סתום ללא צינון, כאבי בטן ומדי פעם כמו היתפסויות של שריר ברחם. אני הרבה יותר רעבה, יש לי הרבה יותר פיפי, הולכת לאט יותר, ואחרי הליכה ממושכת יש כאבי בטן חזקים מאוד ומלחיצים .
תחושות שהבטן מתהפכת כמו בקלקול קיבה, בטן נפוחה מאוד.
כמעט כל השבועיים האלה קפצה לי עין ימין כל הזמן. נדמה לי שהפטמות התכהו, נראה לפעמים כאילו יש התחלה של הפרשת חלב מהפטמה..

ובעיקר התחושה שהכי גרמה לי לאופטימיות היא התחושה הפנימית שהבטן שלי לא ריקה, שיש שם משהו, שלשים את היד על הבטן זו לא מחווה ריקה (כמו שהרגשתי בפעמים שלא הצליחו)