הריון כאמצעי לגאולה

היום האחרון למחזור.
שניה לפני שהחודש המשמעותי הזה מתחיל.
החודש שבו ננסה את עניין השבחת הזרע וההזרעה.
בינתיים אני מרגישה טוב, אין דיכאון ואין כאבים בגוף, אבל עכשיו ערב וחזרתי הביתה מתוסכלת.
חזרתי מסיבוב עם שתי חברות, והרגשתי כאילו כל האנשים שפגשנו בדרך, וגם הן עצמן, עוסקים בדברים שהם אוהבים, דברים שמרגשים ומלהיבים אותם.
זה ממש חסר לי, ואני לא יודעת איך למצוא את זה.

העבודה שלי מתסכלת ומשעממת ומתישה אותי ברמות שאני לא יכולה בכלל לתאר.
אני מרגישה שהתדרדרתי מאוד מבחינת היכולת שלי לתקשר עם אנשים, אפילו עם חברים.
אני ממש כבויה.
והכי נורא זה שאני לא רואה שום מוצא. אני לא מצליחה לחשוב על עבודה שבה לא ארגיש ככה בסופו של דבר.
וכרגע המוצא היחיד שלי הוא ההריון הזה.
הריון שברגע שיגמר אני אצא לחופשי מהעבדות הפלורוסנטית המשרדית שלי.
אני אסירה שם, בלי אפשרות אמיתי אפילו לחשוב על להחליף עבודה, עד שההריון הזה יגיע ויגאל אותי.
זו מחשבה בעייתית אני יודעת.
ואני גם יודעת שילד לא יפתור את הבעיה הזאת.
במקום מסוים אני חושבת שאולי עם הילד תגיע ההארה שלי, לגבי תחום עיסוק שאני אוכל להיות יצירתית בו, להתפתח בו, ולא להרגיש שאני נרצחת בו.