סקירת מערכות מוקדמת - רופא קופה

סקירת מערכות - זו הבדיקה שכולם אמרו לי שתהיה המרגשת ביותר, אבל בסוף זה בכלל לא היה מה שציפיתי.

בקושי הצלחתי להבין מה אני רואה באולטראסאונד, הילוד לא הסתובב בכלל עם הפנים או הפרופיל, אלא רק הציג לנו איברי גוף נפרדים, כך שמדי פעם צצו על המסך כף רגל / ברך / אונות המוח וכאלה.

הרופא בדק את אורך האיברים השונים, וידא שהלב מחולק לחדרים וש 3 הורידים מזרימים דם כמו שצריך, אישר שמדובר בילוד זכר ואמר שהוא שוקל כרגע 110 גרם (בערך)

הבדיקה נמשכה 25 דקות, והתבצעה בהתחלה באולטראסאונד בגישה בטנית, אחרי זה וגינלית, שוב בטנית ושוב וגינלית! כל זה כאב, היה לי לא נוח ורק רציתי שיסיים כבר.

התוצרים היו 4 תמונות והפנייה לביצוע בדיקת חלבון עוברי (בדיקת דם)
לא קיבלנו וידאו או תמונות ברורות של הילוד ודי התבאסתי זה, אני לא יודעת אם זה בגלל שהתינוק סרב להסתובב בצורה פוטוגנית כמו שהרופא הגדיר את זה, או בגלל שבחרנו ברופא קופה ולא ברופא פרטי.

אחרי זה התייעצתי עם חברות אם כדאי לעשות את הסקירה השניה אצל רופא פרטי.. כמו בכל דבר שקשור בהריון הדעות חלוקות. חיפשתי ברשת ומצאתי 2 רופאים פרטיים סופר מומלצים לסקירות (פרופ' יגאל וולמן וד"ר מיקי לוריאן) והתקשרתי לברר פרטים - הם לוקחים 2000 ש"ח ומעלה לבדיקה, מבטיחים מופע 4 מימדי וסקירה סופר קפדנית, אבל שניהם מבצעים את הסקירה החל משבוע 23.. כשאני כבר אהיה ביפן. אז בסופו של דבר החלטתי להישאר עם הרופא קופה הצנוע שלי, שמוכן לעשות לי אותה ביום הראשון של שבוע 20, יום לפני הטיסה שלי.

המחשה לאפרוח ששוחה אצלי בבטן ואין לי מושג איך הוא נראה עכשיו

יעוץ גנטי בתל השומר - כן או לא מי שפיר

למרות שהתקופה הזו אמורה להיות תקופה מאוד מאושרת בחיי, אני מרגישה יותר ויותר לחוצה עם כל יום שעובר.
אפשר להאשים את השינויים הגדולים שאני עוברת - עזבנו את הדירה, חזרנו לגור עם אמא שלי, התפטרתי מהעבודה, וכל התקופה ביפן נראית ממש רחוקה ולא ידועה.. אבל בפועל החלומות שלי מתגשמים - חיכיתי כל כך הרבה זמן להיות בהריון, רציתי כל כך מזמן כבר לעזוב את העבודה, ויפן תמיד היתה חלום שרציתי להגשים!

אני יודעת שאני חייבת למצוא שיטות להירגע כי אני מוצאת את עצמי מדוכדכת במהלך היום, מתעוררת מסיוטים באמצע הלילה ומתעצבנת בקלות מכל דבר קטן, אבל אני מקווה שברגע שהחודש הזה עם כל הבדיקות (מי שפיר, סקירות, ניתוח של אמא) יהיה מאחוריי וכבר אגיע ליפן אני אוכל להירגע ולהתחיל להנות באמת.

בדרך אל השקט הנפשי המיוחל, הגענו היום לפגישת יעוץ גנטי בבית חולים תל השומר.
קבעתי את התור בהמלצת הגניקולוג שלי, כדי לקבל חוות דעת נוספת לגבי החשיבות של בדיקת מי השפיר ולגבי הסיכונים הנוספים שיש לי כמי שעברה הפריה עם איקסי/מיקרומניפולציה.

לפני המפגש חשבתי שזה בטח יהיה בזבוז זמן, ושהמסקנה הסופית תהיה שכדאי לעשות מי שפיר, אבל בכל זאת הלכנו, ואי אפשר להגיד שהייתי רחוקה מהאמת, אבל הפגישה התנהלה במקצועיות והיתה די מעניינת.

ישבנו עם יועצת חביבה, שהתחילה את הפגישה בלהכין לנו עץ שורשים גנטי של מחלות קשות במשפחה (עד רמת סבים, דודים ואחים). אחרי הכנת העץ היא עברה על תוצאות הבדיקות הגנטיות שביצעתי עוד לפני שנה בתחילת התהליך, ואמרה שיש עוד כמה בדיקות שכדאי שנעשה ליתר בטחון.
מדובר בבדיקות שהן מחוץ לסל התרופות, ובגלל ששנינו אשכנזים יש הרבה מאוד בדיקות כאלה. היא אמרה שגם בעל יכול לעשות אותן, וכך כשסיימנו את הפגישה הזאת הלכנו למעבדה בבי"ח, לקחו לו דם ואמרו שהתוצאות יגיעו בדואר בתוך 3 שבועות. עלות הבדיקות 1590 ש"ח.

אחרי בניית העץ המשפחתי היא עברה על תוצאות בדיקת השקיפות עורפית והסקר הגנטי הנלווה אליה ואמרה שהתוצאות מצוינות - הסיכון שלי לפי התוצאה המשוקללת של גיל+שקיפות+בדיקת דם הפך ל 1:10,000.

כעת הגענו לדבר על הסיכונים של ביצוע הפריית איקסי. באופן כללי ביצוע הפריית מבחנה מעלה סיכון למומים בעובר ל - 3-4% לעומת לידות רגילות בהן הסיכון עומד על 1-2%, והסיכון שמתווסף כשמדובר בהפריית איקסי מגיע ל 5-6% בערך (אבל אין עדיין בסיס נתונים רחב כי הפרוצדורה היא עדיין די חדשה)

הבעיות שיכול לגרום תהליך האיקסי לא ברורות עד הסוף, וכאן היא התחילה בהסבר על הרצפים של ה- DNA שאני לא זוכרת בדיוק, אבל ההמלצה היתה שאם עושים מי שפיר כדאי מאוד ללוות אותו בצ'יפ גנטי - משהו שנמצא מחוץ לסל התרופות אבל יאפשר בחינה מעמיקה יותר של ה- DNA העוברי.

שאלתי גם לגבי האפשרות לבצע את בדיקת מי השפיר במועד מאוחר יותר - בשבוע 32 כשאני חוזרת מיפן.
מסתבר שזה אפשרי, והיתרון בביצוע הבדיקה במועד מתקדם כ"כ בהריון הוא שאם תהיה בעיה בבדיקה ניתן יהיה להציל את העובר. החסרון הוא שרק במקרים של מומים קשים ביותר תאשר הוועדה את הפסקת ההריון אם נרצה בכך.

לגבי הסיכונים בבדיקת מי השפיר, היועצת אמרה שלמרות שחותמים על טופס שאומר שהסיכון הוא 1:200, הסיכון האמיתי קרוב יותר ל 1:1000, זאת משום שהטופס משקף את הנתונים שנאספו בשנות ה- 70 ובעיקר נועד לכסות את הרופאים משפטית.

בקיצור, נראה שאני הולכת בכל זאת על בדיקת מי השפיר המוקדמת שקבעתי כבר לפני זמן רב. הלוואי וזה יפסיק להלחיץ אותי כל כך.

רצף DNA בזכר

בגדי הריון - איך להפוך מכנסיים רגילים למכנסי הריון, מה לקנות ואיך לשדרג

בערך מאז שעברתי את תהליך השאיבה והחזרת העוברים, וחוויתי את סיפור השחלות המוגדלות והנוזלים בבטן, הבטן שלי הייתה נפוחה וכואבת וכל המכנסיים והחצאיות לחצו לי.
למרות שכל הבגדים הכאיבו לי, ומאוד רציתי כבר לעבור לשלב הכיפי והמרגש של קניית בגדי הריון, בכל זאת ניסיתי להתאפק ככל האפשר. השליש הראשון להריון ידוע כמסוכן, היו לי הרבה חרדות ולא רציתי להקדים את המאוחר.

לפני מספר שבועות רכשתי את מכנסי ההריון הראשונים שלי - מכנסיים שחורות סופר סטרצ'יות ונעימות מ h&m. התלבטתי מאוד לגבי המידות - כי אני רוצה לקנות רק בגדי הריון שישרתו אותי עד סופו. התלבטתי אם לקנות מידה אחת מעל למידה שלי או שתי מידות מעל (ההמלצה היא מידה אחת יותר לשליש שני, ומידה אחת או שתיים יותר לשליש האחרון). בסוף בחרתי במידה הגדולה יותר, ובינתיים לפחות אני מתחרטת על זה, כי המכנסיים נופלים ממני ממש.. (אבל לפחות שום דבר לא לוחץ)

בגלל שיש לי המון שמלות וחולצות ארוכות שיכולות לשמש להריון, החלטתי שכל ביגוד ההריון שאזדקק לו הם מכנסיים שחורים, מכנסי ג'ינס וחזיות הריון.

אז אחרי זה התחלתי את החיפוש אחרי מכנסי ג'ינס להריון ושום דבר לא ישב טוב (חיפשתי רק בh&mׂׂ אבל מדדתי את כל הדגמים שלהם) הג'ינס גם פחות נמתח ולוחץ קצת בבטן התחתונה, ולבסוף אחרי שביקרתי בכמה סניפים ועשיתי מלא מדידות התייאשתי מזה, והחלטתי לנסות לשדרג את ג'ינסים שיש לי בבית!

בסה"כ זה לא אמור להיות מסובך - גוזרים את החלק העליון של הג'ינס עד לאזור הבטן התחתונה ותופרים תוספת מבד טריקו נמתח דו שכבתי. מצרפת לינק למדריך מצולם ופשוט שמצאתי שמסביר איך להפוך ג'ינס רגיל למכנסי הריון:

http://www.instructables.com/id/How-to-Make-Maternity-Jeans-Using-Regular-Jeans-an/?ALLSTEPS

מצאתי ג'ינס אפור שלא לבשתי כבר זמן רב, ביחוד בגלל שהוא בגזרה מאוד נמוכה שכבר פחות אופנתית. גזרתי את חלקו העליון וחיברתי אליו גופייה אפורה מבד טריקו חזק ונמתח. צריכה עוד לבדוק שהטריקו אכן יחזיק את המכנסיים למעלה, אבל בכללי מרוצה.

בנוסף נזכרתי שיש לי ג'ינס ששמרתי עוד ממתישהו בשנות ה- 2000 למאורע המשמח שאני סופסוף אהיה בהריון! מדובר בג'ינס נמתח מאוד, בגזרת סאן טרופז רחבה במיוחד, שיש לו חגורת בטן צבעונית - ממש כמו בבגדי הריון, אלא שאז האופנה היתה לקפל את זה, כדי שזה יציץ מתחת לחולצה... (מחרוד בדיעבד) בקיצור, מדדתי את הג'ינס, הוא אפילו קצת רחב עלי, הוצאתי את מכונת התפירה והפכתי אותו לסקיני! כל בעיותי נפתרו :)

עכשיו רק נותר עניין החזיות! החזה שלי גדל מאוד בחודשים האחרונים, הוא כבד וכואב, וכשאני מורידה חזיה בסוף יום זה מרגיש כאילו אני מקלפת מעצמי תחבושת.. זו היתה הקניה הדחופה ביותר! קניתי 2 חזיות רכות מ H&M, ללא ריפוד או ברזלים, ועם קליפס להנקה עתידית (גם כאן יש את סוגיית המידה, כי לא ברור כמה הציצי עוד מתכנן לגדול, אבל בחרתי בחזיות נמתחות במיוחד שנמכרות לפי מידות S-L). היום לבשתי אחת מהן לראשונה. זה בהחלט פחות לוחץ וכואב, אבל התחושה המשוחררת מוזרה לי עדיין, אני מרגישה את הפטמות שלי כנגד הבד, והתזוזה הקלה של הציצים מציקה קצת, אבל בכללי יש שיפור משמעותי, והן גם מחזיקות היטב ולא נראה הבדל מבעד לבגדים.



עדכון מצבי הכללי:
השבוע שוב הייתי חולה (ועברו רק 3 שבועות מאז המחלה הנוראה הקודמת), אבל לפחות הפעם כל עיטוש לא גרם לי לפחדים שמא התינוק יצנח אל מותו :)
הבחילות והאזניים הסתומות חלפו סופית כבר לפני שבועיים וחצי
אין בינתיים שינוי בתיאבון (טפו טפו טפו)
יש לי מצבי רוח איומים ואני מרגישה עצבנית בלי סיבה ימים שלמים
בעקבות המלצות של 3 רופאים החלטתי לעשות את בדיקת מי השפיר וזה מלחיץ אותי מאוד בכל פעם שאני חושבת על זה

בשבוע הבא - עדכון מהיעוץ הגנטי ומסקירת המערכות הראשונה!

פוסט אורח - התהליך מנקודת מבטו של בעל!

שלום!

עד כה הכרתם אותי כאן כ"בעל". כעת התבקשתי (וגם רציתי) לכתוב פוסט אורח, והנה הוא לפניכם.

בשנה האחרונה עברנו כברת דרך, שלתקצר אותה בכמה משפטים או פסקאות זה לא קל, אבל לפחות עכשיו החלק הקשה מאחורינו. כלומר, חוץ מהחלק שבו יש צירים ולאחר מכן צריך לדאוג לכל צרכי הילדים לכל המשך חייהם וחיינו. אבל כמו כל שלב בחיים, עוד נתמודד עם זה בגבורה כשנגיע לכך, ואז כמובן נפיק לקחים לקראת הילד השני לכשיבוא.

אז, מההתחלה. ההתחלה היתה בכלל לא קלה. אהובתי היתה צריכה לעבור מגוון בדיקות וזריקות, בזמן שאני הייתי צריך לשמור על דיוק מירבי בביצוע הזריקות - לא לגמרי שוויון בנטל, חייב להודות. אבל אם אתם חושבים שזה נורא, אז דעו לכם שפעם אחת גם הייתי צריך לעבור שעה שלמה של טקסים ספק-יהודיים ספק-מזרח-אסייתים בביתה של ספק-רבנית ספק-שאמאנית. כי אם כבר רוצים ללכת על הצד הבטוח, אז למה לא להסיר עין-הרע תוך כדי שפותחים את הצ'אקרות גם יחד?

אם לדבר קצת יותר ברצינות, מדהים איך המחקר המדעי והתעשיה סביב כל עניין הילודה כל כך התקדמו במהלך שנות חיינו (שהרי ילדי המבחנה הראשונים היו אי שם בסוף שנות השבעים), ויחד עם זאת חלק מהאמצעים נותרו כל כך פרימיטיביים: הבדיקות השגרתיות והנפוצות ביותר נעשות באמצעות החדרת מקל לא קטן בכלל ובלתי גמיש בעליל. הוסיפו לכך רופאים גברים שמעולם לא חוו את הבדיקה על בשרם, ואז בכלל תקבלו כיף חיים בכל ביקור שני לגניקולוג. מעבר לכך, יש כמה סוגים של פרוטוקולי הכנה לקראת הפריה, ולאף אחד (אחיות או רופאים) לא ממש ברור איזה מהם עדיף או כיצד כל אפשרות תשפיע על כל אישה אחרת - בכלל, לא תמיד אפשר לדעת האם הטיפול היה יעיל, לפחות בפרוטוקולים הפשוטים יותר (שאינם כוללים שאיבת ביציות). אני בטוח שאם זה היה תהליך שעובר גם על גברים, כבר מזמן היו אמצעים הרבה יותר משוכללים ונעימים לבדיקה ולטיפול.

אבל כאמור, כל זה מאחורינו עכשיו. האתגר הנוכחי הוא התמודדות מול בדיקות תקופתיות ותופעות ביולוגיות שכל אישה בהריון עוברת, החל מבחילות ועד למצבי רוח קיצוניים שמשתנים ללא אזהרה מוקדמת. זה לא תמיד כיף גדול, אבל כשהיא אומרת על מאכלים פשוטים כמו חמאה או בצל ירוק שהם "הדבר הכי טעים שאכלתי בחיי, ואוו זה לא יאומן" אז יש גם לא מעט רגעי שעשוע.

ומה צופן העתיד (ביפן)? זאת נדע בפוסטים הבאים :)

שקיפות עורפית

היום אני חוגגת רשמית את סופו של הטרימסטר הראשון, ומה טוב יותר מלחגוג את זה במפגש עם הילוד המתפתח!

הגענו בשעה 9 לביצוע בדיקת השקיפות העורפית, מלאי חששות ומתרגשים.
הרופא ביצע את הבדיקה בצורה חיצונית, דרך הבטן - ושמחתי שסופסוף הגעתי לשלב הזה.

העניין הוא שזה לא כזה סבבה ומגניב אולטרסאונד בגישה בטנית- הבדיקה נעשית עם הפעלת לחץ רב על הבטן התחתונה וזה היה לא נעים בכלל. בשלב מסוים הרופא אמר לי שאני חייבת להפסיק להתכווץ כי אני מזיזה את העובר ומפריעה לבדיקה.

בקיצור, הבדיקה נמשכה כ- 5 דקות, במהלכן שמענו את דופק העובר פעמיים, ראינו אותו מתהפך מצד לצד ומניף ידיים לכיוון הראש. מאוד מרשים, מרתק ומרגש!

הרופא מדד את הנוזלים בעורף והדגים את גשר האף מה שנקרא וכל התוצאות יצאו משביעות רצון ביותר (אורך עובר מתאים לגילו - 5.41 ס"מ, נוזלים בעורף 0.9 (תוצאה לא טובה היא 3).

תוצאת הסיכון לתסמונת דאון לפי הגיל שלי היתה 1.174, ואחרי הבדיקה המוצלחת הסיכון ירד ל 1:1338. (תוצאה חריגה היא מעל 1:380)

כשסיימנו ישבנו לדבר איתו על המשך הדרך, ביחוד בגלל הנסיעה המתקרבת ליפן.
הוא עבר על הרקע שלי ואמר שלמרות שבפעם הקודמת המליץ לוותר על בדיקת מי השפיר בגלל הסיכון הקיים בה, כעת הוא חושב שבגלל שעברתי הפריה עם מיקרומניפולציה - שגורמת לדבריו לשברים ב DNA, אולי עדיף לשקול בכל זאת לעשות מי שפיר.

הוא אמר שבדיקת הדם היוקרתית (NIPT) ששולחים למעבדה בחו"ל אומנם מספקת תוצאות ברמת דיוק של 99.9% לאבחון תסמונת דאון, אבל את כל יתר התסמונות והבעיות היא מכסה ברמת דיוק של 80-85% בלבד.

כדי שאוכל לקבל חוות דעת שניה הוא הפנה אותי ליעוץ גנטי (כשהתקשרתי אמרו לי שהתור הפנוי הראשון הוא עוד חודשיים וחצי...)

אה וגם נשקלתי פעם ראשונה מאז ההריון - הוא אפילו לא ביקש פשוט עשיתי את זה על דעת עצמי ויצא שאני שוקלת 65. בפעם האחרונה שנשקלתי אצל רופאת המשפחה, אי שם בתחילת טיפולי הפוריות שקלתי 66 (עם בגדים אחרי אכילה ושתיה כן??). אז בינתיים אני מרוצה.

משם הלכתי לקופת החולים לעשות את בדיקת הדם של הסקר הגנטי שמשלימה את תוצאות בדיקת מי השפיר- התוצאות אמורות להתקבל בתוך 10 ימים.

ואת הכי טוב שמרתי לסוף - הרופא אמר שבסבירות גדולה העוברון שלנו הוא בן זכר, כמו שהרגשתי כל הזמן :)

עוברון מכורבל עם הפנים כלפי מטה בשבוע 11+6, אורך 5.41 ס"מ