איך מרגישה בטן הריון?

נותרו לי עוד ימים ספורים עד הטיסה ליפן, כבר עזבתי את העבודה ואני בעיקר מסיימת דברים בירוקרטיים אחרונים.
ממש בקרוב אני מגיעה לאמצע ההריון (זה מרגיש כמו נצח!) והבטן הופכת לדבר יותר ויותר גדול, נוכח ודורש תשומת לב בחיים שלי.
לפני שהייתי בהריון, תהיתי לפעמים איך מרגישה בטן הריון. דברים כמו האם היא קשיחה, מה מרגישים בפנים ולמה נשים בהריון כל הזמן מלטפות את הבטן. אז החלטתי לתאר את התחושות...

איך מרגישה בטן הריון?

• הבטן היא קשיחה ונפוחה. העור בבטן מתוח כבר מהאזור שמתחת לחזה.
• הגבלת תנועה - לא נוח להתמתח, להתכופף ולעשות תנועות פיתוליות, זה גורם לתחושת משיכה פנימית כזאת בבטן, כאילו אין מספיק עור כדי לבצע את ההתמתחות הנוספת וגם תחושה של שריר נתפס. כל קימה מישיבה או משכיבה הופכת למשימה קשה שדורשת להיעזר בידיים ולא להסתמך רק על שרירי הבטן - כי זה גורם לכאבים. גם להתכופף לנעליים יוצר תחושת מעיכה וכאב לא נעימה בכלל בבטן. מה יהיה בהמשך?!
• יש כל הזמן מלא סוגים של לחצים, כאבים ותחושות חדשות בבטן. התחושות יכולות להיות לחצים נקודתיים, הרגשת מתיחה, תחושות של בועות מקפצות קרוב לדופן הבטן, כאבים בבטן התחתונה ועוד.
• גם לצחוק זה כואב! גם זה גורם מיידית לתחושה של שריר תפוס בבטן
• ממש כמו כרס, גם בטן הריון גורמת להרגיש שמנה ומרושלת. זה הפתיע אותי תכלס, כי לא חשבתי שעד שאני אהיה בהריון אני אקשר את זה לשומנים, אבל כשמסתכלים בראי, ביחוד כשהבטן עוד לא במובהק בטן הריון, ככה זה נראה.
• הקטע של ללטף את הבטן כל הזמן - הייתי בטוחה שאני לא אעשה את זה בחיים, וחשבתי שזה קצת מעצבן ומושך תשומת לב להריון, אבל אני מוצאת שהסיבה לליטוף בטן האינסופי של נשים בהריון הוא שכל הזמן יש תחושות מוזרות ולא ידועות, והמגע מנסה להרגיע את הכאב / לזהות אותו / להבין אם זה עובר מקפץ. 
• עור יבש ומגרד - בגלל המתיחה של העור, הוא מעקצץ ומגרד כל הזמן. ציפיתי שהחלק הזה יגיע בשלב מתקדם יותר בהריון.. אבל בינתיים קניתי שמן למניעת סימני מתיחה של וולדה ואני ממש מרוצה ממנו ומהריח שלו ושמה אותו אחרי כל מקלחת ובשעת הצורך וזה מרגיע את העור
• מרכז כובד משתנה ומשפיעה על צורת ההליכה - הגודל של הבטן מושך את הגוף קדימה וצריך להתאמץ יותר כדי לשמור על יציבה נכונה ויפה ולא להתדרדר להליכת ברווז!
• לא נוח לישון - נראה לי שגם החלק הזה התחיל אצלי מוקדם יחסית. כבר עכשיו אני מוצאת את עצמי מתמרנת עם 3 כריות כדי למצוא זווית נוחה להניח בה את הבטן. 

נראה לי שזה מסכם את תחושותיי ואבחנותיי עד כה. לגבי ההמשך אני רק תוהה מה יעלה בגורלו של הפופיק??

חוץ מזה, מבחינת עדכון מצבי הכללי - עדיין נסתמות לי האזניים כל יום בצהריים, יש מלא פיפי ואני לא זוכרת מתי ישנתי לילה רצוף.

בקרוב עדכונים על איך זה לשרוד טיסה של 18 שעות בהריון וגם תאור ארוע סקירת מערכות שניה :) וגם איחוד עם בעל אחרי חודש קשה מנשוא :))

אילוסטרציה: אישה מלטפת בטן הריון באובסס

מה עושים אצל אחות ליווי הריון

היום הייתי לראשונה אצל אחות ליווי הריון.
עד עכשיו גם ככה הייתי במעקב מאוד צמוד של רופאים ובדיקות, וגם קראתי שזה די מיותר, אבל עכשיו, שבוע וחצי לפני הטיסה ליפן, החלטתי שכדאי לסמן על זה וי, לוודא שלא שכחתי כלום, ולראות במה בכלל מדובר.

הגעתי לאחות "הקבועה" שלי, זו שבזמן טיפולי הפוריות הדריכה אותנו לגבי הזריקות, וגם עשתה לי את הזריקה האחרונה בטוסיק לפני ההפריה האחרונה שהצליחה! היא זכרה אותי וזה היה נחמד לסגור מעגל.

מה שעושים אצל אחות ליווי הריון:

• מעבר מדוקדק על תוצאות הבדיקות האחרונות כפי שמעודכנות בתיק האישי שלי בקופה
• בדיקת לחץ דם
• שקילה (תוצאה איומה של עלייה ב 4 קילו תוך 4 ימים, נראה לי לא הגיוני בעליל ואני אשקל שוב אצל הרופא שלי בשבוע הבא כדי לוודא שזו טעות אומללה)
• בדיקת רעלת הריון בשתן - עושים פיפי בכוס, מכניסים לשנייה מקל לקמוס כזה עם הרבה פסים צבעוניים עליו, וחוזרים אל האחות עם המקלון. היא משווה את המקלון לקטלוג צבעים כזה שיש לה וקובעת האם יש בעיה.
• שופכת מלא מידע על דברים שצריך לדעת בהריון, למשל:
• משבוע 20 אמורים לעלות כחצי קילו בשבוע (2 קילו בחודש)
• איך מזהים בצקות בכפות הרגליים - לוחצים באמצע גב כף הרגל עם האצבע ורואים כמה מהר העור חוזר לעצמו. 
• מה אסור לאכול
• איזה עוד בדיקות צריך לעשות בהמשך ההריון
• איך סופרים תנועות עובר - רלוונטי משבוע 24 - שוכבים חצי שעה וסופרים שהעובר יעשה לפחות 5 תנועות. אם לא עושה - לפנות לטיפול!

חוץ מזה היא שלחה לי למייל מיליוני דפי הסבר על כל דבר שיכול להשתבש בהריון, ומלא דברים שהם טריוויאליים ואני כבר יודעת מזמן. האחות גם המליצה לעשות שוב בדיקות דם לפני הטיסה כדי לוודא שהכל בסדר וגם המליצה על איזו בדיקה נוספת שמוודאת שגוף האם לא תוקף את העובר. הכל מאוד אינטנס וכבר נמאס לי מבדיקות.

בעיקרון המעקב אצל האחות אמור להיות באופן קבוע אחת לחודש, אבל בגלל שאני נוסעת ניפגש בפעם הבאה (אם בכלל) רק בעוד כ- 4 חודשים. 

עדכון מצבי הכללי:ישנה גרוע ממש, הולכת לישון לפני 22:00 ומתעוררת 3-4 פעמים במהלך הלילה לפיפי ואז לא מצליחה לחזור לישון. 
לא נוח לי לשכב בשום זווית ואני מחבקת שתי כריות - אחת לתמיכה ברגליים ואחת לתמיכה בבטן. זה קצת מוזר כי הבטן עוד לא כ"כ גדולה אז זה גורם לתהות מה יהא. חוץ מזה אני ממשיכה להיות עצבנית מהרגיל וסובלת ממצבי רוח. לא הורגש עד כה הבדל בתאבון. אני מרגישה את העובר "עושה בועות" בבטן רק אחת לכמה ימים. היום בלילה באחת ההתעוררויות הרגשתי אותו מקפץ 4 פעמים.

התאוששות מבדיקת מי שפיר

עבר שבוע מאז בדיקת מי השפיר, והלחץ והחרדה שליוו את הזמן עד הבדיקה דעכו בהדרגה.
ההתאוששות שלי מהבדיקה נמשכה 4 ימים של רביצה במיטה ועל ספות - מיום ראשון עד רביעי, ורק ביום בחמישי חזרתי לעבוד.

כמה ימים אחרי הבדיקה הלכתי לגניקולוג שלי, כדי לוודא שהכל בסדר עם העובר ושעדיין יש לו דופק.
אין מה להגיד זה היה יום מדהים ותחושת הקלה שאין לתאר לראות את העובר ולשמוע אותו. הרופא מדד את הילוד, אמר שהגודל טוב ושיש לו מספיק נוזלים לשחות בהם.
צילמתי את הכל בוידאו ושלחתי לבעל שנמצא ביפן והמתין נרגש עד 2 בלילה :)

אמא שלי ואני החלטנו לנסוע לסופ"ש במלון כדי לחגוג את סיום הבדיקה המוצלח, אז שאלתי את הרופא גם האם מותר לי לשחות - תשובתו היא שמותר לטבול, אבל לא לבצע עדיין מאמץ פיזי של שחייה, ושטמפ' של עד 37 מעלות בערך היא סבבה.

הפעם הרופא גם שקל אותי (עדיין אותו משקל טפו טפו) וגם מדד לי לחץ דם.
בנוסף שאלתי אם כדאי לשמור את הדנא העוברי - תשובה שאני צריכה להחזיר למעבדה ממש בימים הקרובים. תשובתו היתה שלא נראה לו שיש צורך, אבל כרגיל הם לא אוהבים להתחייב ולענות תשובות חד משמעיות. החלטתי לא לשמור ולהסתפק בצ'יפ הגנטי.

תנועות עובר ראשונות - שבוע 18

אתמול בפעם הראשונה הרגשתי תנועות עובר!

אני עוד בבית בהתאוששות מבדיקת מי השפיר, אבל הרשיתי לעצמי בבוקר לסדר קצת דברים בבית, ופתאום הרגשתי משהו מוזר בבטן. החלטתי לשכב במיטה ולחכות שזה יעבור.

התחושות היו שונות לגמרי ממה שהרגשתי בבטן עד עכשיו, שהיה בעיקר כל מיני לחצים ממוקדים בכל מיני נקודות בבטן. עכשיו זה הרגיש כמו כוס סודה כזאת, שרואים את הבועות עולות בה כלפי מעלה. הרגשתי את הבועות כאילו מתפוצצות קרוב מאוד לפני העור.

בהתחלה דאגתי שאולי זה סיבוך שקשור למי שפיר, רק מאוחר יותר בדקתי באינטרנט תאורים של בנות אחרות וראיתי שתאור הבועות המתפוצצות / דגיגונים שוחים חוזרים על עצמם הרבה :)

ככה זה הרגיש כשהעוברון זז בפעם הראשונה 17+6

בדיקת מי שפיר- סיכום ארוע

ביום ראשון בבוקר, אחרי כחודשיים של לחץ ותהיות אם לעשות או לא לעשות, התייצבנו באסותא רמת החייל - אמא שלי, חמותי ואני (עם ליווי טלפוני מלא של בעל שנמצא ביפן) .

בבוקר די הצלחתי להדחיק את כל מה שהולך לקרות, אז הגעתי למשרד הקבלה די קול. התהליך הוא כזה: בהתחלה ממלאים טופס פרטים אישיים ומחכים למזכירה. המזכירה מכניסה את הפרטים למחשב ובודקת שיש את כל המסמכים הדרושים- תוצאות שקיפות, חלבון עוברי, והכי חשוב- טופס אישור סוג דם- שלמרות שביררתי לפני זה מול מכבי, מסתבר שהגעתי עם הטופס הלא נכון.

אח"כ נכנסים לרופא ליעוץ- הוא עבר על התוצאות המעולות שהשגתי בבדיקות ( 1:10,000) ואמר שאין שום הצדקה רפואית עבורי לעשות את הבדיקה, ושהגיל הוא לא פקטור. מצד שני היא אמר שאם מבצעים צ׳יפ גנטי, הוא יזהה תסמונות בעייתיות בסבירות של 1:200(!!), ומדובר בדברים כמו אוטיזם קשה וכו׳. אזרתי אומץ ואמרתי שבכל זאת אעשה את המי שפיר ואוסיף לכך את הצ'יפ. 

אחרי זה יצאתי וחזרתי לעמדת המזכירות כדי להסדיר את התשלום- המי שפיר בחינם עבורי בגלל שאני מעל 35, אבל שילמתי 121 ש״ח עבור הבחירה בד״ר מושונוב, והצ׳יפ הגנטי עלה בערך 2600 ש״ח! ( צריכה להגיש בקשה להחזר מהקופה).

בנוסף, כדי לשמור את הDNA העוברי עד סוף ההריון צריך להוסיף עוד 500 ש״ח- זה נועד למקרה שנרצה בהמשך ההריון לשלול תסמונות ספציפיות שלא יבדקו עכשיו ( כמו גן לגמדות).

בשלב הזה עדיין לא הצלחתי להשיג את אישור סוג הדם שלי - אתר מכבי קרס, הרופאים ענו לי לטלפון בקרירות ואמרו שאינם יכולים לעזור, ומרפאת האחיות השיבה שזה לא חוקי והן לא יכולות להיכנס לתיק שלי. הסיבה שאישור סוג הדם כל כך חשוב היא שאם מדובר בסוג דם נגטיב (-) אז צריך לעשות חיסון אחרי בדיקת מי השפיר. בסוף אמרו שאוכל לעשות את בדיקת הדם בעלות של 200 ש"ח בבנין אסותא עצמו.

זהו אחרי המתנה ממש קצרה האחות זימנה אותי לחדר הבדיקה. עשיתי שוב פיפי ונכנסתי עם אמא שלי ( מותר רק מלווה אחד בבדיקה). כל הזמן הזה שפחדתי מהבדיקה, פחדתי רק מהסיכון, ובכלל לא מהדקירה ששמעתי שהיא לא כואבת, ביחוד לנוכח הניסיון שצברתי בזריקות לבטן במהלך טיפולי ההפריה. מי שחוששת מתיאור מפורט של מה שקורה עכשיו כדאי שתדלג לסוף הפוסט..  

מרימים את החולצה ומפשילים קצת את המכנסיים ושוכבים על מיטה שטוחה. בהתחלה הרופא עשה אולטראסאונד וראינו קצת את העובר, ואז הגיע שלב חיטוי הבטן- קירצפו לי את כל הבטן בכמה סבונים (עם מעין מקל שבקצהו סקוצ׳ ) ואז באלכוהול. ואז שוב אולטרסאונד- הפעם סטרילי. בשלב הזה הסתכלתי לתקרה והחזקתי לאמא שלי את היד וויתרתי על לראות את העובר לטובת שלווה נפשית. ההחדרה של המחט היא בבום לא צפוי- זה מין מכשיר שיורה מתוכו את המחט. אחרי השוק הראשוני הרגשתי כאבים והתקשיתי להישאר רפויה. האחות אמרה שאסור לי לנשום חזק מדי ושאני חייבת להרפות. הרופא ביצע את הזריקה באזור הבטן התחתונה במרכז, וממש ממש נמוך, ואני הרגשתי כאילו שואבים לי את קרקעית שלפוחית השתן או משהו. תחושה לא נעימה של גירוי פנימי עמוק. אמא שלי הסתכלה בזמן הזה על במוניטור ואמרה שהילוד זז הרבה ונענע בידיים וברגליים. שאלתי כמה פעמים כמה זמן עוד נשאר ואז זה הסתיים בבת אחת ( כל זה נמשך אולי 3 דקות). חיטוי נוסף ושמו לי פלסטר. האחות ביקשה שאוודא שמדבקת הזיהוי על כל המבחנות אכן שלי ( היו 5 מבחנות!)

יצאתי משם חיוורת ורועדת וישבתי להתאושש. חמותי כיסתה אותי בסוודר והביאה לי מים. המתנה של חצי שעה שם וכבר היינו בדרך הביתה.

הרופא רמי מושונוב היה מקסים לאורך כל הדרך ואני שמחה שבחרתי בו ונשארתי איתו למרות כל ההמלצות של חברות לעבור לרופא האחד והיחיד שאצלו הן עשו את הבדיקה. (מושונוב גם אמר לי אח"כ שהוא נותן לי יומיים להשיג עבורם את אישור סוג הדם ואכן למחרת אתר מכבי עלה ומצאתי את האישור המבוקש)

אני כותבת את זה יומיים אחרי הבדיקה, בתקווה שעברתי את השלב הקריטי של הסיכון.
אלה היו יומיים משעממים בהם רק שכבתי או מקסימום ישבתי, קראתי ספר וצפיתי בסדרות. מדי פעם אני מרגישה לחצים בצידי הבטן, אבל אני לא יודעת אם הם קשורים לבדיקה או לתזוזות של העוברון. (אמרו לי לצפות להתכווצויות רחם וכאבים באזור הדקירה)

אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו שהלחץ מהבדיקה הזאת חלף, ואולי סופסוף אוכל להתחיל להירגע ולהנות ללא חשש מההריון הזה! :)

ימים של לחץ וחרדה

עבר די הרבה זמן מאז שעדכנתי את הבלוג, וזה בעיקר בגלל שעוברים עלי ימים של לחץ וחרדה שלא אפשרו לי להצליח להתרכז מספיק כדי לכתוב.
לפני שבוע בעל טס ליפן, ואני מצטרפת אליו רק בעוד 3 שבועות. בזמן הזה אני אמורה לעשות את בדיקת מי השפיר ואת הסקירה המורחבת בלעדיו.
חוץ מזה שזה ממש לא כיף להיות בלעדיו פתאום, והזמן נמתח כמו נצח, הדבר העיקרי שמדיר שינה מעיניי זה הפחד הנוראי שאני מרגישה בגלל בדיקת מי השפיר. בכל זמן נתון אני חושבת לוותר על זה, לבטל את הבדיקה ולטוס ליפן כבר עכשיו.

תוצאות הבדיקות שלי עד כה היו מצוינות - השקיפות העורפית ובדיקת הדם של השליש הראשון הראו תוצאה שאפילו לא דורשת ממני לעשות את החלבון העוברי. את תוצאת החלבון העוברי, שאני בטוחה שתהיה טובה גם, אני אמורה לקבל רק יומיים לאחר המועד המתוכנן של בדיקת מי השפיר.

אז למה בכל זאת לעשות מי שפיר?

• בגלל הגיל שלי - 37 - למרות שהרבה אומרים שהגיל זה שטויות, ואם הייתי בארץ אחרת ההמלצה היתה לעשות רק מגיל 40, ובכלל אני מרגישה כ"כ צעירה שאני באמת בטוחה שהגיל לא מהווה שום פקטור כאן. 

• בגלל הליך ההפריה בעזרת איקסי/ מיקרומניפולציה שעברנו - זו הסיבה ששלושה רופאים ויועצת גנטית בתל השומר המליצו לי לעשות מי שפיר. הרופא שלי, שבהתחלה ניסה דווקא לשכנע לא לעשות מי שפיר, שינה דעתו ברגע ששמע שהיה מעורב בזה איקסי. הרופא הפרטי שביצע את ההפריה המליץ לאורך כל הדרך על ביצוע הבדיקה. חבר של המשפחה שהוא גניקולוג בגרמניה המליץ גם הוא (למרות תקוותי שלא ימליץ על כך כי הוא בארץ פחות לחוצת בדיקות מישראל..) והיועצת בתל השומר הסבירה שיש עליה של כ 2% בסיכון למומים בעובר כאשר מתבצעת הפריית איקסי. 

יש לי לא מעט חברות שעשו את הבדיקה. כולן עברו אותה בקלות, בלי התלבטויות, ועשו אותה סתם ליתר בטחון, אפילו כשהיו לפני גיל 35. מצד שני הן לא עברו את המסע המפרך והנורא של טיפולי פוריות.

את התור לבדיקה שלי קבעתי כבר ממש מזמן, לפני כמה חודשים, כדי לשריין לעצמי ליתר בטחון. קבעתי את התור באסותא, אצל ד"ר רמי מושונוב, (מכוסה ע"י הקופה, יש להוסיף 121 ש"ח בלבד על הבחירה ברופא הספציפי הזה) עליו קראתי המלצה בבלוג המעולה של יעל קציר - מבשלת הריון.

כשהתייעצתי עם אחת החברות שלי שעברה כבר 2 דיקורי מי שפיר, היא טענה שמי שפיר "עושים רק אצל הגדול מכולם" - פרופ' שלמה ליפיץ. זה הכניס אותי להתלבטויות נוספות - בבדיקה כ"כ חשובה אולי עדיף באמת להשקיע וללכת לזה שנחשב המומחה הגדול ביותר? זה רופא שלא מכוסה על ידי הקופה, והבדיקה אצלו עולה 2000 ש"ח. ההמלצות עליו באינטרנט אכן מדהימות, אבל לאחר התייעצויות עם מלא אנשים, ובעיקר עם חמותי שאמרה שהרופא שלי טוב ואין סיבה להכניס את עצמי להתלבטויות, החלטתי להישאר עם מושונוב.

בינתיים כל לילה אני הולכת לישון בחרדות, חולמת סיוטים ומתעוררת בפחד שמשהו ישתבש בבדיקה וההריון היקר הזה יסתיים בלי שאזכה לפגוש את העוברון. הלוואי והייתי מצליחה להירגע או לקבל איזשהו סימן מהיקום מה לעשות :(