בדיקת מי שפיר- סיכום ארוע

ביום ראשון בבוקר, אחרי כחודשיים של לחץ ותהיות אם לעשות או לא לעשות, התייצבנו באסותא רמת החייל - אמא שלי, חמותי ואני (עם ליווי טלפוני מלא של בעל שנמצא ביפן) .

בבוקר די הצלחתי להדחיק את כל מה שהולך לקרות, אז הגעתי למשרד הקבלה די קול. התהליך הוא כזה: בהתחלה ממלאים טופס פרטים אישיים ומחכים למזכירה. המזכירה מכניסה את הפרטים למחשב ובודקת שיש את כל המסמכים הדרושים- תוצאות שקיפות, חלבון עוברי, והכי חשוב- טופס אישור סוג דם- שלמרות שביררתי לפני זה מול מכבי, מסתבר שהגעתי עם הטופס הלא נכון.

אח"כ נכנסים לרופא ליעוץ- הוא עבר על התוצאות המעולות שהשגתי בבדיקות ( 1:10,000) ואמר שאין שום הצדקה רפואית עבורי לעשות את הבדיקה, ושהגיל הוא לא פקטור. מצד שני היא אמר שאם מבצעים צ׳יפ גנטי, הוא יזהה תסמונות בעייתיות בסבירות של 1:200(!!), ומדובר בדברים כמו אוטיזם קשה וכו׳. אזרתי אומץ ואמרתי שבכל זאת אעשה את המי שפיר ואוסיף לכך את הצ'יפ. 

אחרי זה יצאתי וחזרתי לעמדת המזכירות כדי להסדיר את התשלום- המי שפיר בחינם עבורי בגלל שאני מעל 35, אבל שילמתי 121 ש״ח עבור הבחירה בד״ר מושונוב, והצ׳יפ הגנטי עלה בערך 2600 ש״ח! ( צריכה להגיש בקשה להחזר מהקופה).

בנוסף, כדי לשמור את הDNA העוברי עד סוף ההריון צריך להוסיף עוד 500 ש״ח- זה נועד למקרה שנרצה בהמשך ההריון לשלול תסמונות ספציפיות שלא יבדקו עכשיו ( כמו גן לגמדות).

בשלב הזה עדיין לא הצלחתי להשיג את אישור סוג הדם שלי - אתר מכבי קרס, הרופאים ענו לי לטלפון בקרירות ואמרו שאינם יכולים לעזור, ומרפאת האחיות השיבה שזה לא חוקי והן לא יכולות להיכנס לתיק שלי. הסיבה שאישור סוג הדם כל כך חשוב היא שאם מדובר בסוג דם נגטיב (-) אז צריך לעשות חיסון אחרי בדיקת מי השפיר. בסוף אמרו שאוכל לעשות את בדיקת הדם בעלות של 200 ש"ח בבנין אסותא עצמו.

זהו אחרי המתנה ממש קצרה האחות זימנה אותי לחדר הבדיקה. עשיתי שוב פיפי ונכנסתי עם אמא שלי ( מותר רק מלווה אחד בבדיקה). כל הזמן הזה שפחדתי מהבדיקה, פחדתי רק מהסיכון, ובכלל לא מהדקירה ששמעתי שהיא לא כואבת, ביחוד לנוכח הניסיון שצברתי בזריקות לבטן במהלך טיפולי ההפריה. מי שחוששת מתיאור מפורט של מה שקורה עכשיו כדאי שתדלג לסוף הפוסט..  

מרימים את החולצה ומפשילים קצת את המכנסיים ושוכבים על מיטה שטוחה. בהתחלה הרופא עשה אולטראסאונד וראינו קצת את העובר, ואז הגיע שלב חיטוי הבטן- קירצפו לי את כל הבטן בכמה סבונים (עם מעין מקל שבקצהו סקוצ׳ ) ואז באלכוהול. ואז שוב אולטרסאונד- הפעם סטרילי. בשלב הזה הסתכלתי לתקרה והחזקתי לאמא שלי את היד וויתרתי על לראות את העובר לטובת שלווה נפשית. ההחדרה של המחט היא בבום לא צפוי- זה מין מכשיר שיורה מתוכו את המחט. אחרי השוק הראשוני הרגשתי כאבים והתקשיתי להישאר רפויה. האחות אמרה שאסור לי לנשום חזק מדי ושאני חייבת להרפות. הרופא ביצע את הזריקה באזור הבטן התחתונה במרכז, וממש ממש נמוך, ואני הרגשתי כאילו שואבים לי את קרקעית שלפוחית השתן או משהו. תחושה לא נעימה של גירוי פנימי עמוק. אמא שלי הסתכלה בזמן הזה על במוניטור ואמרה שהילוד זז הרבה ונענע בידיים וברגליים. שאלתי כמה פעמים כמה זמן עוד נשאר ואז זה הסתיים בבת אחת ( כל זה נמשך אולי 3 דקות). חיטוי נוסף ושמו לי פלסטר. האחות ביקשה שאוודא שמדבקת הזיהוי על כל המבחנות אכן שלי ( היו 5 מבחנות!)

יצאתי משם חיוורת ורועדת וישבתי להתאושש. חמותי כיסתה אותי בסוודר והביאה לי מים. המתנה של חצי שעה שם וכבר היינו בדרך הביתה.

הרופא רמי מושונוב היה מקסים לאורך כל הדרך ואני שמחה שבחרתי בו ונשארתי איתו למרות כל ההמלצות של חברות לעבור לרופא האחד והיחיד שאצלו הן עשו את הבדיקה. (מושונוב גם אמר לי אח"כ שהוא נותן לי יומיים להשיג עבורם את אישור סוג הדם ואכן למחרת אתר מכבי עלה ומצאתי את האישור המבוקש)

אני כותבת את זה יומיים אחרי הבדיקה, בתקווה שעברתי את השלב הקריטי של הסיכון.
אלה היו יומיים משעממים בהם רק שכבתי או מקסימום ישבתי, קראתי ספר וצפיתי בסדרות. מדי פעם אני מרגישה לחצים בצידי הבטן, אבל אני לא יודעת אם הם קשורים לבדיקה או לתזוזות של העוברון. (אמרו לי לצפות להתכווצויות רחם וכאבים באזור הדקירה)

אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו שהלחץ מהבדיקה הזאת חלף, ואולי סופסוף אוכל להתחיל להירגע ולהנות ללא חשש מההריון הזה! :)