בדיקת הריון בסוף המחזור

יש את הקטע המעצבן הזה, שכשעושים את הטיפולים דרך קופת החולים, אז מחייבים לבצע בדיקת הריון. גם אם מאוד מאוד ברור לך שאת לחלוטין לא בהריון.

אני כבר בטראומה מכל הדקירות ולא התחשק לי כלל. דחיתי את זה כל השבוע, עד שהיום, היום האחרון למחזור, סופסוף ניגשתי לבצע את זה. לשמחתי לא נפלתי על האחות הקצבית, אלא על מישהי נחמדה ביותר, אבל זה עדיין כאב ( היא אמרה שזה בגלל שלא שתיתי מספיק בבוקר והעור יבש. ) 

בסדר. חודש חדש מתחיל. אני מרגישה לא אופטימית, עצבנית וחסרת אנרגיות לתהליך. ברור לי שזה חייב להשתנות כדי שנצליח. מקווה שהסופש יביא איתו אנרגיות חדשות

דכדוך וחוסר חשק

נגמר הסופש ואיתו חגיגות יום ההולדת וחג השבועות. יחד עם העצבות של החזרה לשגרה נפל עלי גם הדכדוך של ההריון ששוב נכשל.

אני מרגישה שאיבדתי אנרגיות ושאין לי חשק להתעסק בזה בכלל.

היום התקשרו האחיות מהקופה להזכיר שלמרות שברור לי שקיבלתי מחזור ושאין הריון אני עדיין מחויבת לעשות את בדיקת הדם לבדיקת הריון, אחרת אי אפשר להמשיך בטיפולים. 

:(

קיוויתי שזה יקרה ביום הולדת

עבר שבוע וחצי מאז ההזרעה.
כל הזמן הזה הייתי קשובה לגוף שלי, מנסה לפענח את הכאבים המשונים ברחם ובשחלות, את מצבי הרוח והתיאבון. ומנסה לחשוב מחשבות אופטימיות ומשמחות על העוברון המתפתח.

ביומיים האחרונים בקושי הצלחתי להירדם, ואתמול גם לא היה לי תאבון בכלל, וכל הזמן חם לי (שזה מאוד לא אופייני לי) ועם סחרחורות ובחילה, ועייפות ורציתי להאמין שזה קרה.

אבל אתמול אחרי ששכבנו פתאום היתה לי הפרשה חומה. פחדתי לשכב איתו בגלל זה. תמיד כשאנחנו עושים את זה כמה ימים לפני שאמור להגיע המחזור אז יורדות פתאום כמה טיפות דם, הוא כאילו "מביא את המחזור", ואני רציתי לדחות את הקץ ככל האפשר.

בסופ"ש שעבר היינו בצימר, וחוויתי שם כמה רגעים של חשש לגורל העוברון - נכנסתי לזמן קצר לבריכה קפואה ולא נקייה במיוחד, ואז שכבתי בשמש בניסיון להתייבש ולהתחמם אבל נותרה לי שם תחושה קרה.. אה וגם עשינו סקס קצת פרוע.. אבל אני מקווה מאוד שזה לא מה שהרג את העוברון.

עוד יומיים יש לי יומולדת.
בשנה שעברה קיוויתי שהוא יציע לי נישואין בתאריך הזה. השנה קיוויתי שאני לא אקבל מחזור. 2 המשאלות האלה לא התגשמו.
אבל הוא כן הציע לי בספטמבר! שזה גם הדד ליין שלי לגבי לא להיות לחוצה ולקבל את זה שההריון יגיע, וזה יקרה בזמן הכי נכון מבחינת הילוד.

אז בינתיים התוכניות שלי לסופש הקרוב הן לחגוג יומולדת כמו שצריך, כולל אלכוהול וסיגריות ומה שיבוא לי.
מזל טוב לי!

השלב האחרון בלכידת הביצית - אוביטרל לתמיכה

היום הרביעי לנסיונות ללכידת הביצית.
אחרי יומיים של הזרעות הגיע יומה של זריקת האוביטרל השניה שהתבקשתי להזריק בשעות הבוקר.
את הזריקה שקניתי בסופר פארם יש להחזיק בקירור, ולכן כבר שם היא נמסרה לי עם גוש קרח שישמור עליה.
אנשים רגילים, כך נאמר לי, אמורים להזריק את זה בעצמם בבית, אבל אני לא הייתי מסוגלת להתמודד עם המחשבה.
אז בבוקר מיד כשהתעוררתי התארגנו ונסענו לקופת החולים בשוסטר, וחיכינו לאחיות שיעשו את הפעולה (שדורשת הפניה)

כבר בדרך לשם התחלתי לפתח התקף חרדה נאה, כולל קוצר נשימה, לחץ ודמעות.
בתור כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ובדיעבד זה מצחיק כי זה בכלל לא כואב, האחות היתה מקסימה וזה באמת הרבה פחות גרוע מכשלוקחים דם.

אחרי התאוששות קלה ואופוריה מוחלטת שכל השבוע הזה מאחורי, נסעתי לעבודה.
הגיע הזמן לספר לבוס, והוא קיבל את זה בהבנה והבטיח את מלוא תמיכתו בכל דבר שאצטרך. לפעמים הוא מקסים!

יושבת בעבודה עם מכנסיים פתוחים, שכלום לא ילחץ, יש כאבי בטן משונים, בעיקר בשחלות, וכולי תפילה שהביצית נתפסה, ושהיא מתמקמת ברגעים אלה בנוחיות בריפוד המחוזק בהורמונים של הרחם.

חודש שני לניסיונות הזרעה - הזרעה שלישית, רופא של הקופה

תקציר: חודש שני לניסיונות עם הזרעה, הזרעה שלישית ( הזרעה שניה למחזור זה), ההזרעה הראשונה לחודש זה בוצעה אתמול, והפעם אנחנו מנסים את זה דרך קופת החולים, ובשילוב אוביטרל

הגענו לקופה שוב באיחור, כשהזרע איתנו בתיק כבר שעה ואני בלחץ שלא ימות. הפעם יש תור בכניסה לחדר השבחת הזרע. אחרי 10 דקות נכנסים, ובפנים פוגש אותנו בחור צעיר ומשונה שהחליף את הצרפתיה הסקסית מאתמול. הוא נראה בן 20 וקצת, לא עושה רושם של מישהו מסודר ואחראי בכלל, ולא ברור לי מה לומדים בשביל לעסוק בזה ומי מפקח שם שהוא לא מבלבל את הזרעים. הבחור המוזר שאחראי לעתיד ילדינו אמר שהתהליך יקח שעה וחצי (אתמול זה היה 50 דקות בלבד) ושלח אותנו לדרכנו. יצאתי עם חששות ובתחושת חוסר בטחון ואמרתי לבעל שאם יצא ילד שחור שידע שזה כי הוא ניסה לחסוך!

הלכנו לבית קפה לארוחת בוקר ואז לסיבוב בשינקין. כל הזמן הזה נבנה הלחץ יותר ויותר. מאתמול אני לא מרגישה טוב, יש לי גלי חום ותחושות של קלקול קיבה ואני בלחץ ומתחילה לבכות בלי שליטה.

אנחנו חוזרים לקופה, אוספים את הזרע ויורדים לקומת הרופאים לחכות. גם כאן יש יותר אנשים מאתמול. נכנסים לרופא ואז זה כבר ממש בכי היסטרי, הרופא שואל אם אני רוצה לחכות רגע בחוץ ולהרגע אבל אני מעדיפה לגמור עם זה. סיפרתי לו על תופעות הלוואי והדימום החום שנמשך גם היום. הוא לא מתרגש ואומר שזה נורמלי.

בעל מחזיק לי את היד ומספר לי סיפורים מצחיקים. הבדיקה הפעם ארוכה וכואבת יותר מתמיד. אני יוצאת משם ולא יכולה להפסיק לבכות. האחיות חביבות ושואלות אותי מה קרה ונותנות לי אישור מחלה או כדבריהן: "תעשי יום כיף, תטיילי בקניון, תקני לעצמך משהו" אבל כולי מתפתלת בכאבים ורק רוצה להיכנס למיטה ולישון. 

סיכום רשמים מהזרעה בקופת חולים בשילוב אוביטרל ותופעות לוואי

שלב: חודש שני להזרעות- הזרעה ראשונה מתוך שתיים רצופות (יום אחרי יום)

אתמול בערב קיבלתי את זריקת האוביטרל, ששרפה וקצת הקרינה לרגל. עם או בלי קשר לאוביטרל, או אולי בגלל הלחץ, לא הצלחתי לישון כל הלילה. התהפכתי מצד לצד חסרת מנוח עד הבוקר כמעט.

בבוקר קמנו בקושי, עשינו את מה שצריך כדי להכניס את הזרע לקופסה הסטרילית, ונסענו לקופ"ח בבלפור.
חששתי מאוד מהתהליך דרך הקופה - אבל אני חייבת להודות שהיה מעולה, שירות כמעט כמו אצל רופא פרטי!
הגענו תחילה למסור את הזרע להשבחה. הנערה שמטפלת בו נראתה כמו צרפתיה סקסית בחצאית מיני, ולא בדיוק מה שציפיתי, אבל היתה חביבה ושירותית. בזמן שלקח לה להשביח את הצאצאים העתידיים קפצנו לארוחת בוקר באורנה ואלה. כעבור שעה חזרנו לאסוף את הבדיקה, הצרפתיה אמרה שהזרע "ממש בסדר" ונתנה לי לשמור אותו בחזיה בזמן שיורדים קומה לרופא.

בקומת הגניקולוגיה מיד הוכנסנו לרופא הזר, שראה שאני לחוצה והיה עדין וחביב. החזקתי לבעל את הידיים חזק חזק והסתכלתי לתקרה. בסה"כ היה זריז ולא ממש מכאיב, רק טיפה לוחץ בסוף. לא מאמינה שצריכה לעבור את זה שוב מחר ובטח אהיה שוב בלחץ אטומי כמו חתול בדרך לוטרינר :(

כשיצאנו נשארנו לשבת שם קצת בכיסאות ההמתנה להירגע ולעסוק בחשיבה חיובית ועידוד הזרעים לשחות מהר ולהגיע לביצית ולהצליח להיכנס. אפילו קראתי ברכות מיוחדות להפריה שחברה שלחה לי, כולל משפטים כמו "...שתתן לי זרע חדש, רצוי והגון וטוב ויפה מתוקן ומקובל..." וכו.

הלכתי לעבודה. בעבודה התחילו להיות לי הפרשות חומות, שנמשכו כל היום, מניחה שבבדיקה הרופא קצת שרט את צוואר הרחם.

התחלתי להרגיש ממש גרוע. כאב ראש, בחילה, חוסר מנוחה, גלי חום, חוסר תאבון וכאבי בטן שונים ובשילוב עם העייפות המצטברת מהלילה, אז החלטתי לצאת מוקדם. ניסיתי לישון. שכבתי 3 שעות במיטה ללא הצלחה. מרגישה כמו סמרטוט מעוך. וחם לי ממש כל הזמן.

אולי התחושות קשורות גם למזג האויר המוזר שהיה היום- חם ואביך בשילוב עם גשם.. ואני באמת מנסה לשכנע את עצמי שזה פסיכולוגי, אבל לא מצליחה לתפקד.

זריקת אוביטרל- סיכום אירוע

חזרנו עכשיו מביצוע זריקת אוביטרל ראשונה.

הדרך עברה בסופר פארם שם היתה להם רק יחידה אחת מהעסק הזה, אצטרך לחזור שנית.

המוצר מוחזק במקרר אצלם ולדרך שמו לי אותו בשקית עם קרחון.

הגענו למוקד מכבי השלום, שם קיבלו אותי במהירות ואחות חמודה רצתה ללמד אותי להזריק לעצמי. סרבתי בתוקף והסתכלתי לצד השני. בעל מוזמן ללמוד איך לעשות.

עושים את זה בבטן, מרחק 2 אצבעות לפחות מהפופיק, וכל יום במיקום אחר, לפי צורה של חצי עיגול בתחתית הבטן ( תחשבו קונטור תחתון של כרס) בכל אופן הזריקה עצמה באמת לא כואבת, אבל כשהחומר נכנס הוא קצת שורף, והשורף מתגבר עם הזמן ולי זה קצת הקרין לרגל, אבל באמת לא נורא כלל.

רופא קופה לעומת רופא פרטי, הזרעות ואוביטרל

חזרנו מפגישה עם הגניקולוג של קופת החולים
הפגישה נקבעה כבר מזמן כי רופאי הקופה הם קשים להשגה, ובכל אופן רצינו לבדוק גם את האופציה של לשלם עשירית מחיר על הזרעה (60 ש"ח לעומת 600 בפרטי!)

הרופא, שהוא מאוד נחמד באופן כללי, בדק את כל תוצאות הבדיקות שעשינו עד כה, כולל תעודת הנישואין שלנו שבלעדיה הוא לא יכול להמשיך את הטיפול! ואמר שלמרות שנתוני הביוץ שלי מאוד טובים, הוא רוצה שכבר עכשיו אתחיל בהזרקת הורמונים - אוביטרל.
בהתחלה הייתי מזועזעת ובשוק ומפוחדת והיסטרית מה שיצר את בכי מספר 2 להיום.

הוא אמר שלמרות מצב הזרע, הגיל שלי הוא בעיה יותר חמורה מאשר נושא הזרע, ושבלי ההורמונים זה לא יקרה.
זה די מטריד אותי, איך הוא קובע את זה בביטחון כזה. אני מרגישה שהגוף שלי מתפקד מצוין. ולמה ישר לפנות לכיוון של הורמונים בכלל.

בנוסף לזה הוא אמר שיבוצעו 2 הזרעות - יום אחרי יום! הרופא הפרטי אפילו לא הציע את זה..

מבחינת התהליך בקופת החולים שעד כה לא ידעתי איך הוא מתנהל -
אחרי שהרופא קבע שאני מתחילה טיפול הורמונלי בנוסף להזרעות, הוא שלח אותי לחדרה של האחות שתסביר לי את כל הפרטים.

האחות נתנה לי הפניות רבות, כולל מרשם לאוביטרל - 2 זריקות, שאותן אני צריכה לרכוש בעצמי. הפניה לקופת חולים להיום ב 22 בערב כדי שהאחיות שם יזריקו לי לבטן את המנה הראשונה.
ההזרעה תתבצע ביומיים רצופים, ויבצע אותה הרופא שנמצא באותו זמן, כלומר כל פעם רופא אחר, שאני לא מכירה, ויכולה רק לקוות שיהיה עדין כמו הרופא הפרטי.
נקבע שמחר בבוקר אנחנו צריכים להתייצב ב 8 בבוקר כדי לתת זרע, ובערך ב 10 יכניסו אותי לרופא התורן, בין מטופלות, כדי שיבצע את ההזרעה. אותו דבר גם מחרתיים, ויום אחרי מחרתיים (רביעי) זריקת אוביטרל נוספת כדי לתמוך בתהליך.
קיבלתי אפילו הפנייה לבדיקת דם להריון לעוד שבועיים!

זה אומר שביומיים הבאים אני אגיע לעבודה מאוד מאוחר (אמרו לי להצטייד בסבלנות כשאני מגיעה) וזה אומר שהגיע הזמן להגיד לבוס שאני עוברת תהליכי פוריות. לא בא לי כלל ומביך אותי לשתף אותו בדבר כזה אבל אין מה לעשות.

כרגיל, בדקתי במחשבון הלידה מה יהיה מזלו של התינוק אם אכן החודש זה יצליח - יצא שיוולד ב 2/2, במזל דלי, שזה מזל אוויר ולא מים כמו שחשבתי עד עכשיו!

בינתיים התייעצתי עם חברות שעברו את התהליך, קצת בפורומים, וקצת עם גניקולוג גרמני שאמר שההזרעה יום אחרי יום רק תגדיל את הסיכויים, ותמך גם בטיפול ההורמונלי. נרגעתי. בקרוב יוצאים לקנות את האוביטרל ומשם להזרקה במכבי השלום.

מעקב זקיקים ואולטרסאונד וגינלי - החודש השני

מחזור שני של הכנות להזרעה התחיל היום.
חזרתי עכשיו מקופת החולים, אחרי אולטרסאונד וגינלי ובדיקות דם.
בגלל שזה החודש השני שאני עושה את זה הכל כבר היה הרבה יותר ברור ופחות מלחיץ.

בגלל ניסיון החודש הקודם, ובגלל שהמחזור שלי סדיר מאוד, ובגלל שגם היתה שבת באמצע, ניגשתי לעשות את הבדיקות ביום ה- 13 למחזור (בפעם הקודמת ההזרעה בוצעה ביום ה 14) ואולי זה יחסוך לי כמה בדיקות דם מיותרות.

יצאתי מהבית ב 7:20, ב 7:30 כבר הייתי בקופת החולים, ועד 8:10 כבר סיימתי הכל והלכתי לשתות קפה.
הפעם הלכתי לבד (בעל נשאר לישון), וזה היה הרבה יותר עצוב ומדכדך לבד. לכאורה למה להעיר ולהטריח אותו בשביל שרק ישב במסדרונות, ימתין וישחק בטלפון, אבל תכלס יש לנוכחות שלו השפעה סופר חיובית.

בכל אופן, טכנאית האולטראונד היא אותה אחת מהחודש הקודם. החדר חשוך והבדיקה היתה מהירה ולא נוראית כלל.
היא ראתה שיש לי קצת זקיקים בצד ימין, זקיק של 18 מ"מ בצד שמאל (חודש שעבר זה היה בצד ימין) ורירית בעובי 9.
עדיין לא היה ביוץ וכנראה שרק מחר נעשה את ההזרעה. (אה והפעם בדקתי את נושא הסטריליות, והטכנאית מלבישה על המיטמר מעין קונדום ניילון לפני ביצוע הפעולה)

אח"כ ירדתי קומה לבצע את בדיקות הדם. בתור התפללתי שלא אפול שוב על האחות שהרגה לי את הוריד בחודש שעבר. כל האזור עדיין כחול ונפוח חודש אחרי. אבל יצא שמתוך 6+ האחיות שיש שם נפלתי דווקא עליה. תגובתה לכך שהאיזור נשאר נפוח מחודש שעבר היתה - "ככה זה כשדוקרים הרבה".
היה כואב גם הפעם.

יצאתי משם, קניתי קפה, נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות.
הרגשתי סוג של מחוללת, שמתעללים בגוף שלי וחודרים אליו כל הזמן, מתוסכלת ומדוכאת.

החודש בגלל שאני יודעת שהבעיה היא ככל הנראה לא אצלי, זה עוזר לי להיות פחות בלחץ - אני אוכלת מה שבא לי ולא מבלה זמן בניסיונות לחשיבה חיובית ודמיון מודרך שיגרמו לרחם שלי להיות מסבירת פנים. אני מאמינה בה שהיא מוכנה ותהיה הכי מסבירת פנים לכל ביצית מופרית שתגיע אליה! אז מהבחינה הזאת זה מקל עלי ומרגיע, אבל מצד שני אני מרגישה שזה לא פייר, ולמה זה חייב להיות ככה, ולמה אני צריכה לחכות עוד.

ניתוח תוצאות בדיקת זרע שניה, והקשר בין קרוהן, אימורן ומורפולוגיה

מספר ימים עם מצבי רוח ירודים.
מצבי הרוח שלי התהפכו - זה כבר לא תסמונת ה - שבוע לפני מחזור מצבי רוח וזלילות - עכשיו מצבי הרוח מתחילים יחד עם המחזור, והזלילות, לפחות החודש, התחילו בשבוע שאחרי המחזור, ואני מרגישה שלחלוטין איבדתי שליטה.

אולי זו הפגישה עם הדיאטנית והניסיון להיכנס לשגרה חדשה של אכילה שהוציאו אותי מאיזון, או אולי זה לחץ מודחק ממה שיקרה בשבוע הבא. בכל אופן, אני מרגישה רע עם עצמי, לא מאוזנת, לא בריאה, לא בנוח בגוף שלי.

אתמול התקבלו תוצאות בדיקת הזרע השניה שעשינו, הפעם במכון אחר לבקשת הרופא.
התוצאות זהות.
הזרע תקין מלבד סעיף המורפולוגיה - הצורניות של הזרע - שלפי התוצאות הוא פגום במיוחד, ביחוד אזור הראש של הזרעונים, וסה"כ רק 1% ממנו תקין.

לפי אחד האתרים: מורפולוגיה מתארת את אחוז הזירעונים שצורתם תקינה בבדיקה מיקרוסקופית ומשמשת מדד חשוב ביותר ליכולת הזירעונים להפרות את הביצית. ככל שיש פחות צורות תקינות כך קטן הסיכוי להפריה. כאשר יש פחות מ-4% צורות תקינות קיים חשש שהזִרמה אינה פורייה. הפגיעות בתאי הזרע נחלקות לפי חלקי התא, לראש, צוואר וזנב.

לבעלי יש קרוהן. חיפשתי באינטרנט על קשר אפשרי בין קרוהן למורפולוגיה נמוכה, ואכן כתוב שיש קשר. חלופות הטיפול המוצעות הן תרופות שמכילות אנטי אסטרוגנים, או ביצוע הפרייה.

היום הוא עשה בדיקת קולונוסקופיה כדי לבדוק את מצב המחלה מבפנים. התוצאות המשמחות הן שהכל תקין ואין חלקים דלקתיים במעי והרופא המליץ להפסיק את התרופות שהוא לוקח, שנקראות אימורן.

מה שקצת פחות מעודד הוא שניסיתי לחפש אם יתכן שהתרופה  היא זו שמשפיעה על מורפולוגית הזרע, אבל לא מצאתי שום תוצאות כאלה. הדבר היחיד שנאמר הוא שנמצא קשר בין קרוהן למורפולוגית זרע בעייתית, ושהתרופה עצמה יכולה במקרים מועטים ליצור מומים בעובר, אבל בעיקר במקרה שמדובר באישה שממשיכה ליטול את התרופה בזמן הריון.

מקווה שבכל זאת אם נחזור על בדיקת הזרע בעוד חודש נראה שיפור כלשהו. ואם לא אז כנראה הפריה היא הדרך שנצטרך לקחת.

נותנת לזמן לעשות את שלו

מאז שהחלטתי לא להיכנע לטרור הדיכאון הימים עברו עלי בנעימים ובאנרגיות מחודשות.
ביליתי כל יום עם חברים, בשתייה ועישונים, והיה לי כיף.

יש לי כמה חברות טובות שאני משתפת בתהליך והן תומכות בי ומעודדות אותי וברור לכולנו שאני אצליח ממש בקרוב וגם לנו יהיה תינוק. (אני מתלבטת אם להתנסח ביחיד או בזוג, כי כמובן שהתינוק הוא משהו ששנינו רוצים וכשנצליח זה יהיה בזכות שנינו, אבל בגלל שזה בכל זאת בלוג אישי אני כותבת הרבה בלשון יחיד )

החלטתי שלא משנה מה אני לא נלחצת. מחליטה שעד ספטמבר אני נותנת לעצמי זמן, ומה שיהיה יהיה.
זה כמו בימים שחיכיתי שבעלי יציע לי כבר נישואין. הייתי בלחץ נוראי ופחדתי שזה יתחיל להשפיע לרעה על היחסים בינינו. ואז אחת מחברותיי החכמות אמרה לי להחליט על תאריך מסוים, ועד אליו פשוט לא לחשוב על זה ולא לצפות לזה. ואם הדדליין יחלוף - רק אז להתחיל לחשוב על המשך צעדים :)

אז אותו הדבר עכשיו.

בסופ"ש קראתי ראיון שפורסם ב-7 ימים עם אלון נוימן, בו סיפר על התהליך הארוך שעבר עליו ועל עלמה זק עד שזכו לתינוק. בסה"כ 19 הפריות! אבל היום הם הורים ל 2 בנות וזה שווה את הכל, ומכניס את הכל בפרופורציה. אני בטוחה שזה לא יקח לנו הרבה זמן, אבל בכל מקרה זה יקרה בדיוק בזמן הנכון והכי חשוב - בטוח שזה יקרה!

יש לי בדיוק שבוע עד היום המשוער של הביוץ. יום שיתחיל בבדיקה וגינלית לאיתור הזקיק, בדיקת דם, בצהריים תור לגניקולוג של מכבי (שאולי כבר נעשה אצלו את הטיפול) ובערב או ביום למחרת הזרעה שניה - אצל הפרטי או דרך הקופה, עוד לא ברור לי איך זה עובד דרך הקופה ומה הזמינות שלהם, אז בקרוב אגלה ואעדכן...