יום שלישי, 5 במאי 2015

נותנת לזמן לעשות את שלו

מאז שהחלטתי לא להיכנע לטרור הדיכאון הימים עברו עלי בנעימים ובאנרגיות מחודשות.
ביליתי כל יום עם חברים, בשתייה ועישונים, והיה לי כיף.

יש לי כמה חברות טובות שאני משתפת בתהליך והן תומכות בי ומעודדות אותי וברור לכולנו שאני אצליח ממש בקרוב וגם לנו יהיה תינוק. (אני מתלבטת אם להתנסח ביחיד או בזוג, כי כמובן שהתינוק הוא משהו ששנינו רוצים וכשנצליח זה יהיה בזכות שנינו, אבל בגלל שזה בכל זאת בלוג אישי אני כותבת הרבה בלשון יחיד )

החלטתי שלא משנה מה אני לא נלחצת. מחליטה שעד ספטמבר אני נותנת לעצמי זמן, ומה שיהיה יהיה.
זה כמו בימים שחיכיתי שבעלי יציע לי כבר נישואין. הייתי בלחץ נוראי ופחדתי שזה יתחיל להשפיע לרעה על היחסים בינינו. ואז אחת מחברותיי החכמות אמרה לי להחליט על תאריך מסוים, ועד אליו פשוט לא לחשוב על זה ולא לצפות לזה. ואם הדדליין יחלוף - רק אז להתחיל לחשוב על המשך צעדים :)

אז אותו הדבר עכשיו.

בסופ"ש קראתי ראיון שפורסם ב-7 ימים עם אלון נוימן, בו סיפר על התהליך הארוך שעבר עליו ועל עלמה זק עד שזכו לתינוק. בסה"כ 19 הפריות! אבל היום הם הורים ל 2 בנות וזה שווה את הכל, ומכניס את הכל בפרופורציה. אני בטוחה שזה לא יקח לנו הרבה זמן, אבל בכל מקרה זה יקרה בדיוק בזמן הנכון והכי חשוב - בטוח שזה יקרה!

יש לי בדיוק שבוע עד היום המשוער של הביוץ. יום שיתחיל בבדיקה וגינלית לאיתור הזקיק, בדיקת דם, בצהריים תור לגניקולוג של מכבי (שאולי כבר נעשה אצלו את הטיפול) ובערב או ביום למחרת הזרעה שניה - אצל הפרטי או דרך הקופה, עוד לא ברור לי איך זה עובד דרך הקופה ומה הזמינות שלהם, אז בקרוב אגלה ואעדכן...



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה