מחזור שני של הכנות להזרעה התחיל היום.
חזרתי עכשיו מקופת החולים, אחרי אולטרסאונד וגינלי ובדיקות דם.
בגלל שזה החודש השני שאני עושה את זה הכל כבר היה הרבה יותר ברור ופחות מלחיץ.
בגלל ניסיון החודש הקודם, ובגלל שהמחזור שלי סדיר מאוד, ובגלל שגם היתה שבת באמצע, ניגשתי לעשות את הבדיקות ביום ה- 13 למחזור (בפעם הקודמת ההזרעה בוצעה ביום ה 14) ואולי זה יחסוך לי כמה בדיקות דם מיותרות.
יצאתי מהבית ב 7:20, ב 7:30 כבר הייתי בקופת החולים, ועד 8:10 כבר סיימתי הכל והלכתי לשתות קפה.
הפעם הלכתי לבד (בעל נשאר לישון), וזה היה הרבה יותר עצוב ומדכדך לבד. לכאורה למה להעיר ולהטריח אותו בשביל שרק ישב במסדרונות, ימתין וישחק בטלפון, אבל תכלס יש לנוכחות שלו השפעה סופר חיובית.
בכל אופן, טכנאית האולטראונד היא אותה אחת מהחודש הקודם. החדר חשוך והבדיקה היתה מהירה ולא נוראית כלל.
היא ראתה שיש לי קצת זקיקים בצד ימין, זקיק של 18 מ"מ בצד שמאל (חודש שעבר זה היה בצד ימין) ורירית בעובי 9.
עדיין לא היה ביוץ וכנראה שרק מחר נעשה את ההזרעה. (אה והפעם בדקתי את נושא הסטריליות, והטכנאית מלבישה על המיטמר מעין קונדום ניילון לפני ביצוע הפעולה)
אח"כ ירדתי קומה לבצע את בדיקות הדם. בתור התפללתי שלא אפול שוב על האחות שהרגה לי את הוריד בחודש שעבר. כל האזור עדיין כחול ונפוח חודש אחרי. אבל יצא שמתוך 6+ האחיות שיש שם נפלתי דווקא עליה. תגובתה לכך שהאיזור נשאר נפוח מחודש שעבר היתה - "ככה זה כשדוקרים הרבה".
היה כואב גם הפעם.
יצאתי משם, קניתי קפה, נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות.
הרגשתי סוג של מחוללת, שמתעללים בגוף שלי וחודרים אליו כל הזמן, מתוסכלת ומדוכאת.
החודש בגלל שאני יודעת שהבעיה היא ככל הנראה לא אצלי, זה עוזר לי להיות פחות בלחץ - אני אוכלת מה שבא לי ולא מבלה זמן בניסיונות לחשיבה חיובית ודמיון מודרך שיגרמו לרחם שלי להיות מסבירת פנים. אני מאמינה בה שהיא מוכנה ותהיה הכי מסבירת פנים לכל ביצית מופרית שתגיע אליה! אז מהבחינה הזאת זה מקל עלי ומרגיע, אבל מצד שני אני מרגישה שזה לא פייר, ולמה זה חייב להיות ככה, ולמה אני צריכה לחכות עוד.
חזרתי עכשיו מקופת החולים, אחרי אולטרסאונד וגינלי ובדיקות דם.
בגלל שזה החודש השני שאני עושה את זה הכל כבר היה הרבה יותר ברור ופחות מלחיץ.
בגלל ניסיון החודש הקודם, ובגלל שהמחזור שלי סדיר מאוד, ובגלל שגם היתה שבת באמצע, ניגשתי לעשות את הבדיקות ביום ה- 13 למחזור (בפעם הקודמת ההזרעה בוצעה ביום ה 14) ואולי זה יחסוך לי כמה בדיקות דם מיותרות.
יצאתי מהבית ב 7:20, ב 7:30 כבר הייתי בקופת החולים, ועד 8:10 כבר סיימתי הכל והלכתי לשתות קפה.
הפעם הלכתי לבד (בעל נשאר לישון), וזה היה הרבה יותר עצוב ומדכדך לבד. לכאורה למה להעיר ולהטריח אותו בשביל שרק ישב במסדרונות, ימתין וישחק בטלפון, אבל תכלס יש לנוכחות שלו השפעה סופר חיובית.
בכל אופן, טכנאית האולטראונד היא אותה אחת מהחודש הקודם. החדר חשוך והבדיקה היתה מהירה ולא נוראית כלל.
היא ראתה שיש לי קצת זקיקים בצד ימין, זקיק של 18 מ"מ בצד שמאל (חודש שעבר זה היה בצד ימין) ורירית בעובי 9.
עדיין לא היה ביוץ וכנראה שרק מחר נעשה את ההזרעה. (אה והפעם בדקתי את נושא הסטריליות, והטכנאית מלבישה על המיטמר מעין קונדום ניילון לפני ביצוע הפעולה)
אח"כ ירדתי קומה לבצע את בדיקות הדם. בתור התפללתי שלא אפול שוב על האחות שהרגה לי את הוריד בחודש שעבר. כל האזור עדיין כחול ונפוח חודש אחרי. אבל יצא שמתוך 6+ האחיות שיש שם נפלתי דווקא עליה. תגובתה לכך שהאיזור נשאר נפוח מחודש שעבר היתה - "ככה זה כשדוקרים הרבה".
היה כואב גם הפעם.
יצאתי משם, קניתי קפה, נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות.
הרגשתי סוג של מחוללת, שמתעללים בגוף שלי וחודרים אליו כל הזמן, מתוסכלת ומדוכאת.
החודש בגלל שאני יודעת שהבעיה היא ככל הנראה לא אצלי, זה עוזר לי להיות פחות בלחץ - אני אוכלת מה שבא לי ולא מבלה זמן בניסיונות לחשיבה חיובית ודמיון מודרך שיגרמו לרחם שלי להיות מסבירת פנים. אני מאמינה בה שהיא מוכנה ותהיה הכי מסבירת פנים לכל ביצית מופרית שתגיע אליה! אז מהבחינה הזאת זה מקל עלי ומרגיע, אבל מצד שני אני מרגישה שזה לא פייר, ולמה זה חייב להיות ככה, ולמה אני צריכה לחכות עוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה