למה לצפות בהחזרת עוברים - IVF 2

לפני שהגעתי לראשונה לבצע החזרת עוברים, לא הייתי בטוחה איך התהליך מתבצע.
קראתי פעם בבלוג כלשהו שזה אותו תהליך כמו הזרעה, רק בשילוב אולטראסאונד ושלפוחית שתן מלאה.
בעקרון זה נכון, אבל בשבילי התהליך היה הרבה יותר כואב וטראומתי.

אני אנסה לענות בפוסט הזה על כל הדברים שאני הייתי בספקות לגביהם, כדי לעזור ככל האפשר למי שלפני זה.

איך מתבצעת החזרת עוברים:
> התהליך מתבצע בחדר ניתוח, אין אפשרות להיכנס עם מלווה
> הבדיקה מתבצעת (לפחות באסף הרופא) עם הנחייה של אולטראסאונד חיצוני
> בחדר הניתוח יהיו רופא ושתי אחיות
> צריך להיות עם שלפוחית מלאה - זה עוזר לרופא לכוון את הצינורית למקום הנכון.
> התהליך הוא בסה"כ כמו הזרעה, רק שכאן הרופא מבצע חיטוי לפני ההחזרה. זה מרגיש כמו מקלות שמוחדרים פנימה וגורמים לתחושה של קור. אז מבקשים מהמעבדה את העוברים ואז מחזירים אותם כמו בהזרעה.
> בסוף התהליך המטופלת מעבירה את עצמה בגרירה למיטת ההתאוששות
> יש להתאפק עם הפיפי לפחות רבע שעה לאחר ההליך.

כאמור בשבילי, למרות שעברתי כבר כמה הזרעות שהיו ממש בסדר, הפעם עברתי חוויה קשה וכואבת. זה התחיל בזה ששתיתי יותר מדי. כבר כשהגעתי למחלקה הייתי מלאה ובגלל שהייתי האחרונה בתור מבין כ-6 בנות, יצא שעד שהגיע תורי כבר הייתי בכאבים איומים עד כדי חוסר יכולת ללכת זקוף! אז ההמלצה שלי לגבי זה היא להקשיב לגוף ולא לסבול יותר מדי. אני פחדתי שאם אנסה להתרוקן קצת השלפוחית שלי לא תהיה מספיק מלאה, אבל כשהגעתי לחדר הניתוח הם היו בשוק מהמימדים אליהם הבאתי את השלפוחית שלי.

אני תמיד חוששת מהליכים חודרניים כאלה ולא מצליחה להתרגל. הפעם בלי תמיכתו של בעל הצוות הרפואי חשש שאגיע להיפר ונטילציה וכל הזמן אמרו לי לנשום לאט או שלא יצליחו לעשות את התהליך.
יצא שבמקום להיות רגועה ולהצליח להסתכל באולטראסאונד ולראות את העוברים שלי, עסקתי בנשימות היסטריות, התמקדות בתקרה וניסיון להירגע כדי שלא אצטרך חלילה לעבור את זה שוב. באמת כאבים ברמה של עינויים שלא עברתי בחיים.

ההנחיות להמשך:
בלי יחסי מין עד הבטא, 4 זריקות אוביטרל (כל 3 ימים חצי זריקת אוביטרל) ובאחד הימים בשילוב עם דקאפפטיל.

איך הרגשתי אחרי:
כאבי בטן, התכווציות חזקות של הרחם, כאבים בשחלות, שדיים רגישים ונפוחים וקושי ללכת ישר או לשבת זקוף. (עדכון: התופעות האלה, במידה פחותה, נמשכות גם 3 ימים אחרי ההליך)

פעילות אחרי ההחזרה:
רביצה, אכילה בריאה, מלא מים, וצפייה בקומדיות (קראתי מחקר שמצא שקומדיות משפרות סיכויי היקלטות)

סיכום:
אני מניחה שחשבתי שזה יהיה יום מרגש, ושאני אסתובב מאושרת בעולם ואחשוב על זה שטכנית, אני בהריון עם תאומים!
אבל אני לא מרגישה שמחה, ואני לא מרגישה את וודאות ההימצאות שלהם בתוכי. אחרי ההחזרה התאפקתי כמעט חצי שעה עד שהלכתי סופסוף לשירותים, וקיוויתי מאוד מאוד שהעוברים שהוכנסו לשם בעמל רב לא יברחו. קראתי שלוקח להם 3 ימים להיצמד לדפנות הרחם ולבצע השתרשות. זה המון זמן שבו הם פשוט מרחפים חסרי אחיזה בחלל הרחם.

אני מרגישה שכל הגוף שלי נפוח וכואב, אני עצבנית, ואני לא יודעת איך אעבור שבועיים של המתנה עד הבטא. אבל אני משוכנעת שעד שהצלחנו להגיע עד הלום, למפגש הראשון בין הביצית לזרעון, זה ילך בקלות ושנת 2016 תתחיל בשמחה ענקית.

שאיבה שניה - תסביב שחלתי

היום שכה חיכיתי לו הגיע - יום השאיבה השנייה!!

אני אתחיל מהסוף - נשאבו 8 ביציות. שיפור משמעותי מהפעם הקודמת בה נשאבו 3 בלבד. 7 משחלה ימין ועוד אחד משחלה שמאל.

לגבי ההליך:
אין מה להשוות לחוויה הרגועה והקסומה של הפעם הקודמת.
הגענו ב 8:30, והכניסו אותי לחדר הניתוח רק ב 10:45. הייתי האחרונה מתוך 5 או 6 בנות, כי רצו לתת לביציות שלי כמה שיותר זמן להבשיל (כי בפעם הקודמת הן לא היו מוכנות מספיק)

בחדר הניתוח לא הצליחו למצוא לי את הוריד, ובסוף השתמשו בוריד הכואב של כף היד.
התעוררתי בחדר ההתאוששות בכאבים קשים. כאבים שאי אפשר להזיז את הרגל, אבל גם אי אפשר להישאר באותה תנוחה. נתנו לי אקמול ונורופן (?) לוריד, וזריקה של וולטרן לטוסיק. כלום לא עזר. זה גם היה כאבים כאלה כמו צירים שבאים והולכים. בכיתי ובכיתי וכל פעם התארך הזמן בו אני צריכה להישאר בהתאוששות. המרדימה באה לבדוק אותי ואמרה שאם תיתן לי יותר חומר מרדים אצטרך להישאר בביה"ח לאשפוז, ולזה לא הייתי מוכנה בשום פנים.

לבסוף החזירו אותי למחלקה, סוף סוף יכולתי להיות עם בעל ולשתות תה. הכאבים באו והלכו, והרופאים ביקרו אותי כמה פעמים. השתחררנו רק ב 14:00, והרופא אמר שכנראה שהשחלה שלי הסתובבה, אבל חזרה למקומה לבד.
הסיבה שהוא הסיק זאת היא בדיקת מישוש שעשו לי בבטן וזה שהכאבים פסקו בבת אחת. לא בטוחה לגבי האבחנה שלו, כי הכאבים המשיכו לחזור במהלך היום.. בכל אופן, היום עבר עלי בשכיבה, בבחילה עצומה עד שהקאתי, וכאבים לסירוגין, אבל עכשיו לקראת 20:00 אני כבר מרגישה יותר טוב.

עכשיו מחשבות חיוביות לביציות שלי, שמחר יודיעו לי שהן טובות ושאני אחזור להזרעה המיוחלת מחרתיים.

עדכון: היום ב 11:30, אחרי ציפייה דרוכה מאוד מצדי ומצד בעל ושתי האמהות - הרופא התקשר וסיפר שמתוך 8 ביציות שנשאבו 7 היו טובות!! והצליחו להפרות 5!!! אין לתאר את האושר הזה. כה שמחה שיש לי את היכולת להפיק ביציות טובות, ושלא היתה להן בעיה להתחבר עם הזרע בכלל, זה רק היה עניין של התרופות הנכונות, והמתנה מתאימה.

ביקורת שלישית לקראת IVF#2, תופעות לוואי והוצאות

היום היתה לי ביקורת שלישית במחלקה.
בUS נמצא עוד זקיק אחד בשחלה ימין - 4 בסה"כ, ושחלה שמאל התעוררה קצת וסיפקה זקיק אחד. כששאלתי את הרופא כמה זקיקים יש הוא לא רצה להתחייב ואמר משהו מוזר על זה שאם הוא היה יודע לספור הוא היה בתחום אחר..

ההנחיות שקיבלתי הן להמשיך היום ומחר בהזרקות של פרגובריס ואורגלוטרן, ולהגיע לביקורת נוספת מחרתיים, כאשר השאיבה כנראה תהיה יומיים אחרי הביקורת הזו.

לאור הממצאים הנ"ל נאלצתי להשלים עוד קצת תרופות מזן פרגובריס.
ההוצאה על תרופות במחזור הטיפול הזה עד כה: 1820 ש"ח.

תופעות לוואי -
בימים הראשונים להזרקות לא הרגשתי משהו מיוחד מלבד קצת רגשנות יתר שהתבטאה בפרצי דמעות ספונטניים.
בימים האחרונים התחילו להיות לי בחילות אחה"צ, ממש כמו במחזור הטיפול הקודם.
בהתעמלות כואבים לי תרגילים שדורשים התקפלות, כמו מתיחות שונות שבהן מצמידים את הרגליים לבטן / שוכבים על הבטן / מטים את הראש כלפי מטה.

זהו בינתיים. שבוע הבא יהיה שבוע של בשורות אמיתיות.

עדכון מצב - שבוע לפני שאיבה שניה

עדכון על מצבי שבוע בלבד לאחר תחילת המחזור השני של טיפול לקראת IVF:

היום היתה לי ביקורת שניה בבית החולים, לאחר 5 ימים של הזרקת פרגובריס (כל פעם שאני אומרת את המילה הזאת אני שרה "פרוגובריוס" לפי המנגינה של נוטוריוס !!)

הגענו ב 7:30. גם היום המחלקה היתה עמוסה. שוב עשה לי את בדיקת הדם הרופא הטוב שלא מכאיב (שהוא גם סוג של קרוב רחוק שלי אבל עוד לא גיליתי לו את זה). את האולטרסאונד עשה גם הפעם הרופא הצעיר. נמצאו 3 או 4 זקיקים בשחלה ימין. שחלה שמאל משום מה חסרת פעילות ועד כה לא נמצאו בה ביציות.

קיבלתי גם הדרכה לגבי זריקת אורגלוטרן - שהיא ממש פשוטה, מזרק מוכן עם החומר, ועוד יומיים בלבד אני חוזרת לביקורת נוספת במחלקה.

הפרוטוקול הפעם מסתמן כקל הרבה יותר - התחלתי ביום השלישי למחזור, היום עבר שבוע, והרופא שלי צופה שכבר בעוד 4-6 ימים תתבצע השאיבה - הרבה יותר קל ונסבל מהפרוטוקול הקודם שנמשך כ- 3 שבועות איומים!

זהו, רק עדכון קצר, ומלא מלא תקוות שבימים הקרובים יתפתחו עוד הרבה ביציות טובות וחזקות...

מסיימים את 2015 עם פרוטוקול IVF#2

עברה שנה מאז שהתחתנו, וזה אומר גם שנה מאז התחלנו את המסע הזה ליצירת ילוד.

היינו בחודש הפסקה אחרי ה- IVF הראשון שנכשל, והייתי מלאת תקווה שאולי נצליח לעשות את זה באופן טבעי ויהיה לנו נס חנוכה פרטי, אבל אחרי איחור של 3 ימים קיבלתי מחזור, ואיתו דעכה התקווה הזאת.

הימים שלפני קבלת המחזור הם הימים הכי מחרפנים שאפשר לתאר. כל הליכה לשירותים גורמת לחשש ממה שיתגלה בתחתונים, אם בכלל הצלחתי לחשוב על משהו אחר לפני. אני מדמיינת שאני בהריון, אומרת לעצמי שאני חולמת, מכריחה את עצמי להפסיק לחשוב על זה בכלל, ואז מפחדת שבגלל שאני חושבת על זה יותר מדי זה לא יצא כמו שאני רוצה, ואז מנסה לשכנע את עצמי שמה אכפת לי בכלל, בלי תינוק אני יכולה לטוס לחו"ל ולישון צהריים מתי שבא לי, ובכלל, האם אני באמת רוצה להתמודד עם אחריות על ילד כבוגר או שאני רק רוצה להרגיש איך זה להיות בהריון ואת התחושה שהצלחתי להביא תינוק.. ועוד ועוד מחשבות טרפת שכאלה.

בקיצור באותו יום בו קיבלתי מחזור הלכתי לקנות את הכמות הלא נתפסת של התרופות שלהן אזדקק בשבועיים הקרובים וכעבור יומיים הלכנו לאסף הרופא לתחילת התהליך.

היה יום שישי הומה אדם במחלקת IVF ובילינו שם יותר זמן ממה שחשבתי. זה כלל בדיקת דם (לא כואבת הפעם!) אולטסאונד כדי לוודא שאין ציסטות (כשאני בשיא המחזור! מביךךך) ושיחה עם האחות הראשית שהסבירה לנו איך להזריק את התרופות החדשות (פרגובריס). אבל כמו שהאחות הגדירה את זה - מי שלמד להזריק מנוגון יודע להזריק הכל :)

אז הפרוטוקול שלי לחודש דצמבר הוא כזה:

פרגובריס - 20 קופסאות
אורגלוטרן - 5 קופסאות
פרגניל - 3 קופסאות

סה"כ עלות - 1500 ש"ח

הפרגובריס גורם לגיוס יותר ביציות, באיזשהו שלב יגידו לי להזריק יחד איתו גם את האורגלוטרן - שגורם למניעת ביוץ טבעי, ובסוף בסוף, לפני השאיבה, אני אזריק פרגניל - תוך שרירי - במקום האוביטרל שהיה עד עכשיו.

בעוד 4 ימים אנחנו חוזרים לביקורת בבי"ח. מרגישה אופטימית לקראת 2016, ומקווה לראות מלא ביציות שיתגייסו למאמץ!

כמות התרופות המפלצתית שתיכנס לתוכי בשבועיים הקרובים

קביעת פרוטוקול ל IVF #2

לפני כל פגישה עם הרופא אני בלחץ, מתהפכת לי הבטן ויש לי בחילה, ולא משנה כמה אני מנסה להסביר לעצמי שאין לי שום סיבה להילחץ, ושזו רק פגישה בלי שום פרוצדורה חודרנית, כלום לא עוזר.
בדיעבד נראה שכן היה לי מה להילחץ, כי עכשיו שאני אחרי אני מרגישה יותר לחוצה, פחות אופטימית, ופחות בטוחה לגבי איכות הטיפול שאני מקבלת אצלו. 
אז אתמול היתה לנו פגישה עם הרופא בעקבות ה- IVF הראשון שנכשל - נשאבו 3 ביציות לא בשלות, וחזרנו אליו לקביעת פרוטוקול טיפול חדש. ניסינו להבין ממנו מה השתבש, איך קרה שנשאבו ביציות לא בשלות, והאם הפתרון הפעם יהיה לחכות שהזקיקים יהיו גדולים יותר ולשאוב יום יומיים מאוחר יותר.. 

למרבה ההפתעה הרופא אמר שנראה כאילו הביציות בכלל לא נחשפו לאוביטרל!! ושאל אם בטוח שהזרקנו את כל החומר, ובשעה שהיינו אמורים (כמובן שכן!)

אני לא מבינה איך זה יכול להיות, אולי החומר באוביטרל עצמו לא היה טוב??
לרופא לא היתה תשובה לזה, והוא גם לא הצליח להגיד שום דבר לגבי הסבירות למצב שונה בסבב הבא..

בנוסף היה מוזר שהוא אמר את זה, כי כשהודיעו לנו מאסף הרופא שהביציות לא טובות, גם הרופא שלי וגם רופא אחר מהמחלקה שדיבר איתנו, אמרו שאולי היה צריך לחכות יום נוסף כדי שהם יהיו בשלות, ואילו עכשיו הוא אמר שאין קשר בין הדברים ובכל מקרה נעשה את זה באותו מועד, ואי אפשר על סמך תצפית אחת להסיק מסקנות.  שאלנו גם אם מנסיונו הוא יכול להגיד אם יש סיכוי לראות תוצאות שונות הפעם והוא ענה שאין שום דרך לדעת. יצאנו בתחושה מוזרה מהתשובות שלו, כאילו איך יכול להיות שעם כל הנסיון שלו הוא לא יכול להצביע על מגמה מסוימת, או לתת תקוה כלשהי. 

אז קיבלתי פרוטוקול טיפול חדש, שיתחיל עוד 3 שבועות, עם 3 תרופות חדשות, שונות מאלה שקיבלתי עד כה, וזה גם יהיה פרוטוקול קצר יותר, שיתחיל ביום השני למחזור (במקום 5 ימים לפני קבלת המחזור בפעם הקודמת) - וזה הדבר החיובי שיש לי לחשוב על זה. זו פעם ראשונה מאז שהתחלנו שאין לי תקווה מוגדרת למתי התהליך הזה יסתיים כבר.

בינתיים אני מתלבטת מה לעשות, אולי אנסה לקבל חוות דעת שנייה לפני תחילת הפרוטוקול, וגם מקוה שאצליח להקדים את התור שלי לבר-חוה, כי כרגע הוא עוד 4 חודשים ארוכים..

התאוששות ובניית תקוות חדשות

קראתי עכשיו את הפוסט האחרון שלי, שנכתב אחרי כשלון השאיבה הראשונה, ואני מופתעת מעצמי מכמה אדישה אני נשמעת.
כי האמת היא שעבר עלי שבוע נורא, של עצב ושברון לב, של התפכחות מהמחשבה האופטימית שברגע שנגיע ל IVF הכל יסתדר. שברגע שישאבו את הביציות ברור שהן יהיו מושלמות, וברגע שהן יפגשו עם הזרע אין שום דבר שיכול לא להצליח.. .
היום חזרתי לעבודה אחרי שבוע חופש (3 ימים לשאיבה ועוד כמה לפני השאיבה כי הייתי עם בחילות). כולם מאוד דאגו ושאלו מה היה לי, המצאתי משהו על צינון וקלקול קיבה. אולי מתישהו בקרוב אתחיל לספר את האמת כי נמאס לי להסתיר, ובשביל מה.

בעלי המדהים מכל דאג לי בימים האלה יותר מתמיד, הקים אותי מהמיטה בבקרים לטיולי גינה וקניית קפה, והוציא אותי בערבים לסיבובי גלידה וטיולים בעיר, ששיפרו את ההרגשה שלי מאוד ומנעו ממני לשקוע בדכדוך.

ההתמודדות עם אמא שלי וההרגשה שאני שוב מאכזבת אותה, והרצון של אמא של בעל לדבר על זה, לא היו לי פשוטות והעדפתי להסתגר ולא לדבר על זה איתן. אני חושבת שיהיה קל יותר אם בפעמים הבאות לא נעדכן אותן בתאריכים המדויקים של הפרוצדורות.

בימים האחרונים אני נכנסת הרבה לפורום פוריות בתפוז, ומוצאת שזה עוזר לי לקרוא סיפורים של בנות כמוני.
מצאתי כמה ספרים שאני רוצה לקרוא על פוריות, ונכנסתי לקרוא קצת גם בפורום "הריון אחרי טיפולים" סתם כדי לראות איך זה מרגיש שם :) ושם גם מצאתי בלוג של מישהי בטיפולי פוריות שממש התחברתי אליו. היא אמנם כתבה לפני שנתיים, אבל היתה אז בדיוק בגילי, ובשאיבה הראשונה שלה קרה בדיוק מה שקרה לי - תגובה שחלתית נמוכה, 3 ביציות שנשאבו ובסוף אף אחת מהן לא היתה בשלה. תוכלו לקרוא אותו כאן<<<

והנה כמה מילים מהבלוג שלה שניחמו אותי היום:
"אז אחרי שהייתי מבואסת בגלל התגובה השחלתית הנמוכה שלי, הייתי חייבת לאסוף את עצמי ולהתעודד. ניהלתי כמה שיחות טלפון עם חברות ועם בנות בטיפולים, קיבלתי כמה תגובות בקומונה ובפורומים, וחזרתי והתחברתי לעצמי. התעודדתי כי התחברתי לאמון שלי בתוכי שאני אהיה אמא. הבנתי שזה פרוטוקול ראשון ואי אפשר לדעת איך הגוף יגיב.. הבנתי שבמידה והטיפול לא יצליח (מה לא יצליח, בטוח שיצליח!) הפרוטוקול הראשון יהיה כדי ללמוד אותי ואת הגוף שלי ואת התגובות שלי, כדי להתכוונן לטיפול מוצלח ומנצח, לכוונן אותי לטיפולים הבאים בצורה מדויק ולא לירות באוויר עם עיניים מכוסות".

חוץ מזה החלטתי לקבוע תור למכבי טבעי כדי להתחיל בדיקור או רפלקסולוגיה, ושריינתי לי תור לרופא הנערץ על בנות הפורום - בר-חוה. התור נקבע לעוד 4 חודשים, ואני מקווה שעד שהתור יגיע הוא לא יהיה נחוץ בכלל, ואם לא אז יש למה לצפות.
בהקשר הזה חשוב לציין שמזל שבעל מבוטח בכללית ולא עבר למכבי עדיין, כי דרכו נוכל להגיע לבר חוה ולשלם 120 ש"ח בלבד לעומת מחיר מלא של 1400 ש"ח שהוא גובה ושמכבי לא מספקים עליו החזר כלל!

אז בינתיים אני צריכה להיות בהפסקה של חודש מטיפולים, מותר לי לשתות ולעשן אם יבוא לי, וזה מעולה כי אנחנו מוזמנים לשתי חתונות בקרובקבעתי עם הרופא הקבוע שלי פגישת קביעת פרוטוקול חדש בשבוע הבא, ובינתיים אני מתעמלת, אוכלת בריא, ומשקיעה שוב במחשבות חיוביות ובזה שב 2016 נהפוך למשפחה!

שאיבת ביציות שהתגלו כלא בשלות

אני כותבת יום אחרי שאיבת הביציות.
מדהים שהדבר שהכי הלחיץ אותי היה לעבור את התהליך הזה ואת ההרדמה ולהיות אחרי, ועכשיו אני מגלה שהכי נורא זה לגלות שאף ביצית לא שרדה.

תקציר האירועים:

אחרי זריקת האוביטרל שעשינו יומיים לפני השאיבה והסושי שהזמנו באותו ערב, עבר עלי ליל בלהות של הקאות ובחילות עצומות. כנראה שלעולם לא אדע מה גרם לזה, הזריקה או האוכל, אבל בבוקר היינו בקופת חולים, בדקו אותי והציעו לתת לי אינפוזיה, הודענו לרופא שכרגיל אמר שהוא לא מכיר שההזרקות שלי עושות תופעות כאלה, האחות לא הצליחה להכניס את האינפוזיה גם אחרי חיטוט בורידי שתי הידיים, אז ויתרתי על זה והעברתי את כול היום בשכיבה באפיסת כוחות במיטה. זה היה יום מאוד דיאטטי בו אכלתי חצי כוס אורז ובפנים של לחמנייה וזהו.

אתמול בבוקר קמנו והתארגנו ללכת לאסף הרופא. לשמחתי הייתי די רגועה והכל עבר בנעימים. הייתי היחידה שעשתה שאיבה באותו יום, אז כל האחיות היו סביבי.

הגענו הישר למחלקה, יכולתי לבחור איזה מיטה שרציתי, בדקו לחץ דם והנחו אותי להתפשט לחלוטין מלבד החלוק ושקיות לרגליים (אסור לשים גרביים מתחת)

די מהר ביקשו מיואב ללכת להתייחד עם עצמו בחדר מתן הזרע, שלמרות הציפיות שלי לא חיכו לו שם שום חומרי פורנוגרפיה או אווירה אינטימית.. וממני ביקשו לצעוד לחדר הניתוח. כאן התחלתי להילחץ, ביחוד כשראיתי את מיטת הניתוח - מיטה מקוצרת שמספיקה רק לפלג הגוף העליון, ואת הרגליים קושרים במין דברים כמו של כסא גניקולוג, רק ממש בפיסוק וממש גבוה. מבוכה עצומה, אבל לפחות כיסו אותי עם קדמת החלוק עד שהייתי מורדמת.

בגלל שזו ההרדמה הראשונה שלי הייתי די בלחץ, אבל זה היה מדהים, ברגע אחד לא הייתי שם, ובשני כבר התעוררתי בחדר ההתאוששות. הרגשתי כה שמחה ואופטימית, למרות ששאבו רק 3 ביציות, האמנתי בכל אחת ואחת מהן. אחרי הכל, עכשיו כל התלאות היו אמורות להסתיים, סופסוף מפגישים את הזרע והביצית ואין יותר אי ודאות, הכל היה אמור לעבוד..

אבל היום התקשרתי לברר מה שלומם, ועדכנו אותי שהביציות לא היו בשלות, ורק אחת מהן שהיתה במצב סביר הזריקו לתוכה זרע אבל בינתיים היא לא התפתחה בכלל. יודיעו סופית מחר.

ועכשיו הפסקה של חודשיים. ממש קיוויתי שזה יהיה פוסט אופטימי וצוהל, אבל אני לא יודעת איך אוספים את הכוחות להמשיך מכאן.

בכל אופן אלה הדברים שאני ממליצה לקחת לשאיבה:

גרביים להתאוששות - לחדר הניתוח אסור להיכנס עם גרביים, אבל לאחרי זה, זה כיף ונעים.
בקבוק מים
בגד נוח ורחב
תחתונים נקיים ותחבושת מחזור, כי יש קצת דימום בימים שאחרי

בכללי ההתאוששות מהירה, יש כאבים קלים, כמו כאבי מחזור בערך, מצד שני לי שאבו רק 3 ביציות, וממה שהבנתי ההתאוששות תלויה בכמות הנשאבת.

סיכום הכנה ל IVF - הפרוטוקול הארוך

אתמול בשעה טובה הזרקנו בפעם האחרונה דקפפטיל ומנוגון. היום ב 22:00 נזריק אוביטרל, ומחרתיים אני הולכת לעבור לראשונה שאיבת ביציות!
לשמחתי הרבה אני די במצב של הדחקה בינתיים, ומצליחה לשמור על רוגע.

סיכום תהליך IVF עד כה:

הזרקתי לבטן 21 יום בדיוק - מהיום שנחתנו מירח הדבש ועד אתמול.
12 יום הזרקתי פעמיים ביום - לבטן ולישבן
הפרוטוקול שנרשם עבורי הוא ה "ארוך", וכלל זריקות דקפפטיל ומנוגון. המנוגון זול - 70 ש"ח לכל הכמות. המנוגון יקר - כ 1100 ש"ח לכל הכמות, ומורכב לשימוש.
בזמן הזה הגענו ל 4 ביקורות באסף הרופא - שכללו בדיקות דם ואולטראסאונד.

פקקים
הדרך לאסף הרופא תמיד עוברת מהר ובלי פקקים, כי צריך להיות שם בין  7:00 ל 7:30, אבל בחזור אנחנו מבלים שעה בפקקים. אני מתייחסת ללזה כטיול כיף עם בעלי ואנחנו מנסים לשלב בזה גם עצירת קפה כפיצוי :)

ביציות
לא יודעת למה אבל לא הצלחנו להשיג גיוס של הרבה ביציות, קיוויתי לכמה שיותר, שנוכל להקפיא ויהיו לנו בטחונות לילדים עתידיים, אבל באולטרסאונד של הביקורת השלישית נצפו 3 זקיקים, ובזה של אתמול נצפו 4 זקיקים בלבד. מוכרחה להאמין שזה יספיק.

בדיקות דם
תמיד שנאתי בדיקות דם, או דקירות בכלל, ואני לא מאמינה כמה התפתחתי בסבילות שלי לדקירות האלה בחודשים האחרונים. אבל בכל פעם שהגענו לאסף הרופא לקחה לי דם אותה רופאה, שמשום מה לא מצליחה למצוא ורידים. בשלושת הביקורים הראשונים שלנו באסף הרופא היא חיטטה לי בורידים והכאיבה, עד לרמה שאחד הרופאים האחרים בא אליה באמצע ושאל אם "לעזור לה להציל את המצב" והנחה אותה איך לזוז עם המחט בוריד קדימה ואחורה! אז לקראת הפעם הרביעית התלוננתי עליה ורופא אחר לקח לי דם. לצערי גם איתו לא היה שיפור מדהים.

בחילות

בשבוע האחרון יש לי תופעות לוואי שכוללות בחילות איומות, עם תחושות של חום, שלשול ורצון להקיא. עדכנתי את הרופא שלי בכך והוא טען שזה כנראה סתם וירוס, (למרות שאלה תופעות הלוואי שכתוב באריזת התרופה שמחייבות פנייה לרופא). זה מטריד, ומרגיש כאילו הוא לא הכי מתייחס לתלונות שלי, אבל אולי זה באמת סתם וירוס או תופעה טבעית של הזריקות ולא באמת חמור. בכל אופן יומיים יצאתי מוקדם מהעבודה בגלל זה, כי ממש עמדתי להקיא כל רגע.

חופשת מחלה
אני שונאת לצאת מהעבודה מוקדם, לא נעים לי מבוס, ואני תמיד מרגישה כאילו אולי אני יכולה בכל זאת להתגבר על עצמי ולהישאר. בנוסף לא סיפרתי לאף אחד מהעובדים, וכשאני אומרת שיש לי בחילה מיד כולם חושבים שאני בטח בהריון, ואף אחד לא יודע מה באמת עובר עלי. השבוע בגלל השאיבה לא אהיה בעבודה כמה ימים, ואני עוד לא יודעת איזה הסבר אספק לזה.

עד כאן סיכום התהליך עד כה. הפוסט הבא כבר יהיה על שאיבת ביציות והחזרה וכל הדברים המרגשים האלה, סופסוף הביצית והזרע יפגשו!!

היום אנחנו הולכים לאכול סושי, בתקווה שבקרוב כבר יהיה לי אסור :)

מנוגון - סימן כחול וכאבים

אתמול בלית ברירה, כי מרפאת האחיות היתה סגורה ובעל היה תקוע בעבודה, הזרקתי לעצמי את המנוגון לבטן.
יצא הרבה דם ומיידית נהיה שם סימן כחול.

כל הלילה לא יכולתי לישון כי התחושה היתה של גוש מוצק וכואב בבטן.
הבוקר קמתי ואני בקושי יכולה להזדקף זה כה כואב.

מקווה ממש שלא גרמתי לנזק פנימי כלשהו.
בעקרון המנוגון היא זריקה עם השפעה יותר כואבת מהדקפפטיל, אז אולי אני יכולה לצפות לכאב הזה..

בכל אופן, לא הייתי בטוחה איזה מזרקים לבחור

עדכון ערב: הלכתי לעבודה בכאבים רבים וכל היום היו לי בחילות נוראיות עד שהקאתי.
יצאתי מוקדם והלכתי הישר לקופת החולים להראות להם את הנזק ולהתייעץ. הם אמרו שאין סכנה, הסימן יעבור בעוד כמה ימים ואני אפילו יכולה להמשיך להזריק בבטן לידו. הציעו לי להקל על המצב בקומפרסים של קרח.

לגבי גדלי המזרקים - קיבלתי בבית המרקחת כל מיני גדלים של מזרקים - בתמונה ניתן לראות את המזרק הירוק, מזרק כתום ומזרק אפור - המזרק האפור מיותר במקרה הזה - הוא ארוך מדי להזרקה לבטן.

הגדלים הנכונים להזרקת מנוגון הם:
מזרק ירוק - 21 - מיועד להזרקה לשריר בישבן
מזרק כתום - 25 - מיועד להזרקה תת עורית בבטן

וככה הבטן שלי נראית בינתיים...

בינתיים אני משתדלת להיות חיובית, כדי שהביציות שמתגייסות למבצע "המירוץ לתינוק" יהיו שבעות רצון ושמחות
מחר הביקורת השלישית, אעדכן!

איזה סיוט זה זריקות מנוגון

כבר 16 יום שאני מזריקה לבטן
6 ימים של 2 זריקות ביום

מדהים שממצב של לקבל התקף חרדה קטן מהמחשבה שמחט תכנס לי לבטן, הגעתי למצב שאני עושה את זה בזריזות ומיומנות, כמעט בלי להתרגש מזה.

אני מאוד מקווה שאני לקראת הסוף, הרופא לא התחייב כמה זמן זה יכול לקחת, אבל לפי כמות התרופות שהוא רשם לי, נותרו לי רק עוד כמה ימים ספורים.

אני מזריקה כל יום ב 18:15 דקפפטיל לבטן, וב 19:00 מנוגון לטוסיק.
עד עכשיו עברנו הדרכה אצל האחות ובעל היה מזריק לי באומץ רב (ומתפלא על כך שהמחט כה ארוכה ואני כמעט לא מרגישה אותה ולאיפה זה נכנס שם בכלל).

בכל אופן, בינתיים בתהליך היתה לי ביקורת אחת בסאסף הרופא של בדיקת דם ואולטרסאונד, וארבעה ימים אחרי זה עוד ביקורת לבדיקת דם בלבד. אחרי הבדיקה הזאת התקשרו אלי להגיד לי להעלות את מינון המנוגון מ 4 אמפולות אבקה ל 5, וזה הלחיץ אותי שאולי אנחנו בכלל לא מזריקים נכון, ולא מגיעות מספיק ביציות ומה יהיה אם הכל יהיה לשווא.

מחרתיים יש לי ביקורת נוספת (אולי אחרונה? הכל כה מסתורי), אבל בינתיים, היום לראשונה בעל עבד עד מאוחר ונותרתי ללא סידור הזרקה. האחיות בקופות החולים מסיימות לעבוד כבר ב 18:00, וכל העניין הזה הכניס אותי ללחץ כבד - האם לחכות שעתיים להגעת בעל ולאחר את זמן ההזרקה? האם לנסות להזריק לבד? האם בכל זאת להגיע לאחיות ולהקדים את כל העניין?

אמא שלי הגיעה אלי ואמרה שאולי תצליח לעשות את זה למרות שהיא פוחדת ממחטים יותר ממני.. בסופו של דבר הזרקתי לעצמי את המנוגון לבטן. לא הייתי בטוחה באיזה מחט להשתמש, נוצרו לי מלא בועות, יצא מלא דם וכל העניין לא היה נעים כלל.

עכשיו אני אחרי, נחה ומנשנשת, וחושבת על זה שבימים מעין אלה שומני הבטן הם רצויים מתמיד :)

נבחרת האמפולות היומית שלי

פתיחת תיק במחלקת IVF וזריקות מנוגון

אחרי 9 ימים של הזרקות דקפפטיל לבטן - זריקות שמונעות ביוץ, הגענו לביקורת ראשונה באסף הרופא.
הרופא שלי החליט עבורי על "פרוטוקול ארוך", זריקות שמתחילים בהם 4 ימים לפני קבלת המחזור המשוער, ולטענתו זהו הפרוטוקול שמביא לתוצאות החיוביות הרבות ביותר.

אז כפי שהתבקשנו, הגענו לאסף הרופא ב 7 בבוקר, והתכנסנו עם נשים רבות אחרות בחדר המתנה.
כעבור כמה דקות קראו לי לחדר האחיות, פתחו לי תיק, ורופאה חסרת כל מוטוריקה עדינה דקרה אותי פעמים רבות עד שהצליחה להשיג דגימת דם.

מרגישה מעונה ועצבנית. מוזר להיות מוקפת בנשים שכולן במצבי, נדקרות כל יום ומנסות לשמור על תקוה ואופטימיות. אני בכלל לא רוצה להיות בקבוצה שלהן! בימים האחרונים מצבי רעוע מאוד ואני רגישה מהרגיל. הפנים שלי התמלאו פצעונים ואני מרגישה נפוחה ומגושמת.

אתמול בהזרקה התשיעית של הדקפפטיל פצעתי את עצמי בבטן ונהיה לי שטף דם כחול וגדול, ונראה לי שבכלל הזרקתי קרוב מדי לפופיק ובמרכז הבטן מדי, במבט מלמעלה זה היה נראה לי רחוק.. אולי עצה טובה תהיה להסתכל במראה לפני שמכניסים את המחט :(

אחרי בדיקת הדם נכנסנו אל הרופא לבדיקת אולטרסאונד מהירה כדי לוודא שלא נותרו ציסטות. הבדיקה יוצאת תקינה, והרופא מסביר לי על המשך ההליך (הייתי במתח עד עכשיו) - יורדים לחצי מכמות הדקפפטיל בכל הזרקה, ומוסיפים זריקות מנוגון לטוסיק ביחס של 4 אבקה עם 2 נוזל. ביקורת נוספת עוד 4 ימים.

אחרי זה האחות עשתה לי סיור במחלקה - הנה חדר האשפוז והנה חדר הניתוח - ואני חשבתי שאני רוצה כבר להיות בסיור במחלקות יולדות... הסיור כלל גם הסבר על ההליך של ההפריה עצמו, שהיה מעניין וגם חידש קצת. וגם קיבלתי חוברת של משרד הבריאות שמסבירה על הכל, ואפילו כוללת דיסק.

פקקים קשים בדרך חזרה, הלכתי לעבודה, ובערב עכשיו יש לי לוז קבוע שמחולק לשניים - ב 18:15 זריקת דקפפטיל לבטן. ב 19:00 זריקת מנוגון לטוסיק.

קבעתי תור לאחות בקופ"ח, שהסבירה לבעל ולי איך לעשות את זה לבד. כבר קיבלתי את הזריקה הזו בסבבים של ההזרעות, אבל מעולם לא עשינו אותה בעצמנו.. וזה די מורכב - לפתוח אמפולות זכוכית, לערבב, להוציא אוויר ואז להזריק מחט די גדולה לאזור מסוים מאוד של הטוסיק.

כשעשינו את זה עם האחות זה היה סבבה ולא מורגש כמעט, אבל למחרת, כשעשינו בצד השני, ירד לי דם וכואב לי לשבת. מקווה שלא גרמנו נזק.

חסרון גדול של המנוגון הוא המחיר - 3 חבילות שמספיקות לשבוע עולות 850 ש"ח!

מה שחשוב עכשיו זה לשמור על אופטימיות, להיות רגועה, לאכול בריא ככל האפשר ולדמיין את התוצר המושלם של ההליך הזה, שיגיע בקרוב.

יוצאים לדרך חדשה - IVF - זריקות דקפפטיל

כמה קיוויתי שלא אגיע לכאן.. באמת חשבתי שזה רחוק ממני ושבטוח נצליח עד עכשיו.
אבל הנה אנחנו, אחרי הפסקה ארוכה של חודשיים, שכללה ירח דבש קסום בגרמניה, חזרנו לארץ היישר לפגישה עם הגניקולוג כדי לקבוע את פרוטוקול ה- IVF.

הסיבה שהלכנו אליו כבר באותו יום היא שהאחות אמרה לי שקיים פרוטוקול שמתחילים לבצע עוד לפני קבלת המחזור (היום אני יודעת שזה נקרא"הפרוטוקול הארוך") וייתכן וזה יהיה הפרוטוקול שאצטרך, ומכייון שהמחזור שלי אמור להגיע עוד כמה ימים, היא קבעה לנו את התור בהקדם האפשרי.

הרופא בדק שקיבלתי את ההתחייבות לביצוע ההליך ממכבי, ושעשיתי את בדיקות השד וחיסון האדמת, ואמר שירשום לי את הפרוטוקול ש"מביא להכי הרבה תוצאות חיוביות", וביקש שכבר מחר אתחיל בזריקות דקפפטיל 0.1.
(כלומר 4 ימים לפני מועד המחזור המשוער!)

שאלתי אותו מה יקרה אם במקרה אני עכשיו בהריון ספונטני, ואם לא עדיף לחכות למחזור. הוא ענה שהזריקות לא יזיקו לעובר אם הוא נמצא, ואמר שאני יכולה לעשות בדיקת הריון ביתית. עשיתי בדיקה גם למחרת בבוקר, וגם ביום המחזור המשוער, שעדיין לא הגיע, שתיהן יצאו עם פס אחד נחרץ לגמרי.. באסה.

הפרוטוקול שעליו הרופא המליץ לי:
1. זריקות דקפפטיל 0.1 (28 יחידות! 4 חבילות עצומות מימדים, שלשמחתי עלו 72 ש"ח בלבד)
2. מנוגון (הוא כתב כפול 4)- 40 אמפולות (אגלה בעתיד איך זה אמור להיכנס לי לבטן)
3. אוביטרל 250

בתור התחלה אני צריכה להתחיל עם 10 ימים של זריקות דקפפטיל, שאחריהן אני צריכה להתייצב באסף הרופא לבדיקות דם שיקבעו את מצבי, ואז הוא יעדכן אותי עם איזה זריקות להמשיך וכו'.

הרופא אמר שהתהליך מבטל לחלוטין את מחזור הביוץ הטבעי שלי, ולתדהמתי אמר גם שהתהליך יימשך כ - 3 שבועות (ולא שבוע של זריקות עד ההזרעה כמו שזה היה עד עכשיו!!), ובתחילת נובמבר כבר אעבור את שאיבת הביציות.

זריקת דקפפטיל:
התחלנו להזריק את הדקפפטיל כל יום בשעה 18:15.
אני מסדרת על מגבת נקייה על המיטה עיגולי צמר גפן, כוהל, קרחון פלסטיק רב פעמי, ואת המזרק.
את המזרק אני מוציאה מהמקרר 5 דקות לפני כדי שיתחמם קצת.
אני מעבירה את הקרחון על המקום המיועד להזרקה, אחרי זה מחטאת, ואז בעל מזריק ואני לא מסתכלת.

איך מזריקים:
מסתבר שרק לאחרונה הזריקה הזו הפכה למשהו מוכן לשימוש, ועד לפני שנה עוד היה צריך לערבב את המרכיבים השונים, להוציא אוויר מהמזרק וכו', אז אני שמחה שאני לא צריכה להתעסק עם זה.

לפני שהזרקנו בפעם הראשונה חקרנו את הרשת, תפינו בכמה סרטוני הדרכה, ואלה המסקנות-
1. מודדים 2 אצבעות מהפופיק, ובטווח הזה אפשר להזריק, פעם מימין ופעם משמאל.
2. יש להזריק בזווית של 90 מעלות.
3. כל מחט המזרק צריכה להיכנס לבטן
4. במזרק יש הרבה חומר. צריך להזריק אותו באיטיות.
5. אחרי החדרת כל החומר, יש לספור עד 10 ורק אז להוציא את המחט.
6. כדי לעזור עם נושא הכאבים, כדאי לקרר את האזור עם קרח לפני החיטוא וההזרקה. כדאי להוציא את המזרק 5 דקות לפני ההזרקה מהמקרר כדי שיגיע לטמפ' החדר.
7. מומלץ לשתות הרבה מים אחרי, כדי לעזור לפיזור החומר.

הזריקה הזאת יותר כואבת מהאחרות. המחט עבה יותר, ודרוש קצת לחץ כדי שהיא תחדור לבטן. החומר עצמו שורף, וממשיך לשרוף כמה דקות אחרי ההזרקה.

אחרי שעשינו את הזריקה הראשונה, שכאבה מאודדדד, עברתי משבר קטן, הייתי ממש בלחץ, לא ידעתי איך אצליח לעמוד בזה והתעוררתי בלילה באימה מהמחשבות על הזריקה הזאת שאצטרך לספוג שוב ושוב.. אבל בפעם השניה זה כבר היה פחות נורא, ואני בטוחה שבקרוב כבר אתייחס לזה כבדרך אגב.

מקווה שהפוסט הזה יעזור לנמצאות בתחילת התהליך.. אמשיך לעדכן על כל החוויות המסעירות בקרוב.

אריזת הענק של הדקפפטיל - הסטרפסילס להמחשת הגודל!

חיסון אדמת בזמן נסיונות להרות

כבר בינואר, כשהתחלנו את הנסיונות שלנו להרות, נמצא שהחיסון שלי לאדמת כמעט פג, וצריך לתת זריקת דחף- מעין זריקת המשך שתחזק אותו.

בזמנו נאמר לי שאת החיסון עושים בהפסקה בין ניסיונות משום שהוא עלול לגרום לנזקים בעובר ( בעיקר בשליש הראשון להריון) 

כך עברו 9 חודשים, כל הזמן דחיתי את זה, לא רציתי לעשות הפסקות ולא רציתי ליצור סיכון אפשרי לעובר.
אבל עכשיו, כשיצאנו לחופשה רשמית של חודשיים מטיפולים, הוחלט (תחת לחץ) שלא אחכה יותר.

זה הלחיץ אותי כי ממש הרגשתי התנגדות פנימית לעשות את זה, והתנגשות עם התקוה שדווקא עכשיו, בהפסקה אנחנו נצליח וחלילה אגרום נזק לעובר הכה מצופה.

אבל הרופא הפרטי אמר שממצאי מחקרים היום מראים שהנזק לעובר כמעט לא קיים, ולכן גם אם אכנס להריון ספונטני לא תבוצע הפלה. 

בקיצור הלכתי לעשות את זה היום.

החיסון מתבצע בסניפים של טיפת חלב, אין צורך לקבוע תור מראש, רק להביא הפניה ואת תוצאות בדיקות הדם ( היה לי בנייד באפליקציה של מכבי) 

את החיסון עושים בזרוע העליונה, והאחות הזהירה שאולי בעוד שבוע יהיה לי יום, אבל בד״כ במבוגרים אין תופעות לוואי.

האחות גם שיפרה את החששות שלי כשקבעה שאין כלל נזק לעובר במצב כזה, אבל כן וידאה שאני לא בהריון עכשיו. עכשיו זו בדיוק תקופת הביוץ, אז לא יודעת למה לקוות מהבחינה הזאת..

התחייבות קופת חולים ל IVF

המשך התהליך בדרך ל- IVF
קראתי הרבה על תהליך המעבר להפריות, ותמיד היה כתוב על הסיבוכים ועל הסחבת בדרך לאישור המיוחל.
אני שמחה לדווח שאצלנו, לפחות עד כה, התהליך היה מהיר ונוח.

ביום חמישי מילאנו יחד עם הרופא את טפסי הבקשה להתחייבות הקופה (הקופה מתחייבת לשאת בעלויות הטיפול)
הטופס היה מוכן אצל הרופא, ולא היינו צריכים לגשת להביא אותו במיוחד מהקופה או משהו כזה.

הרופא גם שלח בעצמו את הטופס לקופת החולים ואמר שתשובה תגיע אלינו בתוך 10 ימים בערך.
התשובה הגיע כעבור 3 ימים בדיוק!
בהחלט הופתעתי לטובה!
גם מהמהירות, וגם מכך שלא נוצרו בעיות מכך שעברתי רק 2 מחזורי הפריות עם טיפול הורמונלי מלא, ומכך שסירבתי לבצע צילום רחם.

מקווה שכך זה ימשיך ושאין עוד דברים שאמורים לארגן.
החודש יעברו החגים, חודש הבא אנחנו בירח דבש בחו"ל, וכשנחזור בע"ה נעבור את השלב הזה במהירות וקלות.

סוף להזרעות - עוברים להפריות

שבוע התהפוכות:
רק ביום ראשון עוד הייתי בטוחה שאני בהריון
ביום שלישי קיבלתי מחזור
וביום חמישי כבר התייצבנו אצל הרופא לקביעת המשך התהליך.

אחרי שהתאוששתי היה לי ברור שנמשיך ישר למחזור טיפולים נוסף, כדי לסיים את שלושת מחזורי הטיפול עם ההורמונים ולחזור מהחופשה שלנו מוכנים להתחיל את השלב הבא - ההפריה החוץ גופית.
להפתעתי כשהגענו לרופא הוא אמר שהוא מאוד מופתע שהגענו לידי כך כי היה בטוח שנצליח כבר להיכנס להריון, אבל כעת נעבור ישר להפריות.

כששאלתי למה לא לעשות עוד מחזור טיפולים וחישבנו את התאריכים, מצאנו שאפשר לדחוס עוד הזרעה לפני החגים, עשינו בדיקת אולטרסאונד כדי לוודא שלא נותרו ציסטות. אבל נמצאה ציסטה וכך בוטלה ההזרעה הנוספת.

אני עוברת ישר להפריות, אחרי 2 סבבים בלבד של הזרעה בשילוב טיפול הורמונלי מלא!
אני מרגישה שמחה משתי סיבות:

האחת, למרות שהייתי אופטימית וחשבתי רק מחשבות חיוביות, אני מרגישה שתהליך ההזרעות מוצה, ושהבעיה היא כנראה במפגש עצמו בין הזרע לביצית, ולכך רק ההפריה יכולה לעזור.
הסיבה השניה היא שאני ממש מאושרת לצאת לחופש של חודשיים מכל הטיפולים וההזרקות והלחצים והתקוות. חודשיים שבהם אפשר לחזור להתעמל ברצינות, ולשתות כשמתחשק, ולא לחשוב רק על התהליך הזה כל הזמן. החודש נעבור את החגים, ויומולדת לבעל, ובחודש הבא ניסע לירח הדבש המאוחר שלנו.

מילאנו יחד עם הרופא את הטפסים הדרושים להפריה. הוא וידא איתי שוב שאני לא מעוניינת לעבור צילום רחם, ואמר שכשעוברים להפריות זה כבר לא ממש רלוונטי בכל מקרה. הוא ישלח את הטופס לקופת החולים, ומשם אמור להתקבל אישור תוך 10 ימים בערך.

את החופש אני צריכה לנצל כדי להשלים את חיסון האדמת שלי, שהוא כמעט לא בתוקף כבר - אחרי החיסון אין להיכנס להריון במשך חודש, אבל הרופא אמר שאם ניכנס להריון ספונטני זו לא תהיה עילה להפסקת הריון.
הדבר השני הוא לעבור בדיקת ממוגרפיה, שלא עברתי מעולם.

כולי תקווה ואופטימיות שחודש ספטמבר, שהוא תמיד חודש מוצלח, יביא איתו הצלחה ספונטנית וכל זה יהיה מיותר.

ניסיון לשיפור פוריות בעזרת רפואה משלימה

לפני כחצי שנה, כשהיינו בתחילת התהליך שלנו, סיפרה לי חברה על מטפלת הוליסטית ידועה ופופולרית, שידועה בכוחות המיוחדים שלה. היא נתנה לי את המספר ואמרה שהיא מאוד קשה להשגה וניתן להשיג אותה טלפונית רק בין 6:30 ל 7:00 בבוקר.

לקח זמן עד שהתחלתי לנסות להשיג אותה, ואחרי מספר ניסיונות הצלחתי ונקבע לי תור לחודשיים קדימה!
השבוע, אחרי המשבר והלחץ הנפשי שהייתי בו, החלטתי לנסות להקדים את התור בכמה ימים, כך שאעבור את הטיפול עוד לפני פגישת היעוץ הנוספת עם הרופא.

הגעתי לסוף העולם שבו היא מקבלת לקוחות. הטיפול היה נעים וכלל רפלקסולוגיה, דיקור, מוקסה, הילינג ומסאז' עם אבנים חמות. בנוסף המטפלת לכאורה "רואה" בעיות וחסימות, והיא עוברת על כל האיברים כדי לבדוק אותם

כשבדקה אותי אמרה שלפי הלשון שלי יש לי ליחה ואני צריכה להמעיט בממתקים ובמוצרי חלב ומלח (בעיה!)
וגם מצאה שיש חולשה מסוימת בכליות ובכבד. לשמחתי היא אמרה שהיא לא רואה שום חסימות ברחם ושום דבר בעייתי מבחינת פוריות, מה שהוסיף לי חיזוק חיצוני להתמיד בסירוב שלי לבצע צילום רחם.

למחרת גם בעלי נסע אליה ובאתי איתו. אצלו היא מצאה שיש חיידקים במעיים שיוצרים ליחה שעלולה לגרום לבעיות בפוריות, והיא השקיעה זמן בדיקור וברפלקסולוגיה כדי לפתוח את המעברים באשכים ובאיבר המין כדי לאפשר זרימה מוצלחת.

בזמן שהיינו שם היא אמרה שיכולים לכתוב פתק עם שמותינו ובקשתנו לפריון, כי חברה שלה שבדיוק נוסעת לארה"ב לבקר את הרבה מלובביץ תתפלל עבורנו אצלו. עשינו גם את זה.

לסיכום, היא נתנה לי כדורי צמחים סיניים שאמורים לחזק את המערכות אצלי. גם לבעל היא המליצה על כל מיני פטריות ועשבים, אבל החלטנו שנזמין אותם באינטרנט כבר.

אני קצת חוששת מהעשבים האלה, כי אמורה לקחת 4 מהם כל יום.. אבדוק ברשת ונראה.

בדיקת הריון אחרי הזרעה רביעית

לא יודעת איך שרדתי את השבועיים האלה, ממש ספרתי את הדקות כדי שיגיע כבר הזמן שבו אוכל לעשות את בדיקת ההריון.
בימים האחרונים זה תמיד הופך להיות ממש גרוע, כל הליכה לשירותים אני בודקת בחשש את נייר הטואלט, מפחדת לראות אותו מוכתם.. וכל פעם ששכבנו גם חששתי שבעל ישאר מוכתם :)

אבל לא, שרדתי שבועיים ללא שום סימני מחזור.
כבר דימיינתי איך אני מספרת לאמא שלי, ואיך נגיד להורים שלו, ואיזה בגדי הריון חמודים יהיו לי לחורף, ובאיזה תאריך מושלם יוולד הילוד.

בשמחה עצומה הלכנו יחד לעשות בדיקת דם, לא אכפת לי שחפרו לי בוריד, העיקר לקבל תוצאה חיובית!

אבל, למה אף אחד לא אמר שלא מקבלים תשובה ברורה של חיובי/ שלילי כמו בסרטים?

ביצעתי את הבדיקה ב 8:30, וכבר ב 12:00 הגיעו התוצאות:

בטא- 7

דפיקות לב מטורפות, זה לא נשמע טוב.. זכרתי שזה אמור להיות משהו כמו 50. 

בדקתי באינטרנט, ושם בטבלה, כתוב שהתוצאה עבור הריון של 3 שבועות יכולה להיות בטווח שבין 5-50. גם בדקתי בפורומים והיו בנות שכתבו שהיו להן הריונות שהתחילו בבטא 7.

מחליטה להישאר אופטימית.

התקשרתי לדווח לרופא, השארתי הודעה, הוא חזר אלי כעבור מספר שעות.
השיחה לא היתה נעימה כלל. שאלתי לשלומו והוא עונה לי: שלומי טוב אבל שלומך לא טוב, התוצאה שלילית. אין סיכוי? לא אין סיכוי, בעוד יום יומיים תקבלי מחזור.

סיימנו את השיחה. כעסתי ובכיתי ורציתי להוכיח לו שזה כן אפשרי, שאני אצליח לא לקבל מחזור ואעשה את הבדיקה עוד יומיים והבטא תעלה! ומה זה הדיבור הזה בכלל "שלומך לא טוב"?! הרגשתי כמו מודחת ריאליטי!

אבל מסתבר שהוא צדק.. יום אחרי בדיקת הדם היתה הכתמה קלה, ויומיים אחרי זה כבר מחזור שאין להתכחש לו.
כ"כ קיוויתי לצאת מהסיוט הזה ולהצליח.
אבל עכשיו הכי חשוב להרים את עצמי מהר ולהמשיך לעוד חודש.
הרופא כבר קבע לי תור ליום חמישי. אם אין ציסטות נמשיך הישר למסלול הורמונלי נוסף, ובסופו הזרעה שתהיה האחרונה.
אחרי הירח דבש שלנו נוכל, אם יהיה צורך, לעבור למסלול ההפריות.

סבב רביעי של הזרעה

השבוע עברתי את מחזור ההזרעה הרביעי.
הפעם תהליך ההזרעה היה כואב וטראומתי, ודרש יום מנוחה בבית להתאוששות, אבל עכשיו אני רגועה ואופטימית ומנסה לתת לדברים לקרות ולא לחשוב על זה יותר מדי!

התהליך התחיל אחרי 5 ימים בהם הזרקתי גונאל F - מיום שבת ועד רביעי.
ביום חמישי ביצעתי אולטרסאונד ובדיקת דם בבוקר, ונמצא שיש לי 3 זקיקים בסה"כ, כולם בשחלה הימנית, בשמאלית היו רק כמה קטנים ולא נחשבים. גודל הזקיקים - 18, 14, ו 14 מ''מ.

שוחחתי עם הרופא והוא ביקש שאזריק שוב גונאל בחמישי בערב, בשישי יום הפסקה כדי שהזקיקים יבשילו עוד, ובשבת בבוקר (9:00) להזריק אוביטרל. קבענו להיפגש להזרעה ביום ראשון ב 20:30.

בחמישי בערב החלטתי ללכת למקווה, זכרתי את התחושה הטהורה והטובה שקיבלתי שם לפני החתונה וחשבתי שזה לא יזיק. החוויה היתה מאכזבת, המקווה שמיועד לטובלות שאינן כלות קטן מאוד, הבלנית היתה די לחוצה, ולא הרגשתי את השלווה שקיוויתי שאקבל לאחר הטבילה.

ביום ראשון הגענו לבצע את ההזרעה, 36.5 שעות לאחר זריקת האוביטרל, כלומר הפעם ביצענו את זה בדיוק בזמן, לא לפני או אחרי הזמן המשוער של הביוץ, אלא ממש בדיוק בזמן האופטימלי..
לפני ביצוע ההזרעה בוצע US, ונמצא שהזקיקים אכן גדלו, אבל לא התרבו. הרופא גם הראה לי את דופן הרירית - שמורכבת מ 3 שכבות, שביניהן אמורה להתמקם הביצית המופרה.

אני לא יודעת למה אבל הפעם הליך ההזרעה כאב מאוד!
זה הרגיש כאילו המפסק תפס איתו חתיכות עור פנימיות ומשך אותן. בנוסף הרופא לא הצליח לכוון את המזרק למקום הנכון והתהליך לקח המון זמן, והיה טראומתי. מקווה מאוד שזו הפעם האחרונה.

הפעם הרופא החליט לא לבצע הזרעה נוספת למחרת, אלא ביקש מאיתנו לקיים יחסי מין לפנות בוקר. הגוף שלי כאב ממש וזה לא היה כיף, אבל עשינו את זה ונשארתי לשכב קצת עם הרגליים למעלה. זה היה בערך ב 7:30 בבוקר, כלומר 46 שעות אחרי האוביטרל.

בגלל כאבי הבטן הקשים שהיו לי אחרי ההזרעה לקחתי חופש ונשארתי לנוח בבית ביום למחרת

מבחינת המשך התהליך אם חלילה לא נצליח - אנחנו טסים לירח דבש בסוף ספטמבר והיה חשוב לנו לתכנן מראש את המשך הטיפולים - הרופא אמר שניתן לבצע אולטרסאונד ביום השני למחזור כדי לוודא שלא נותרו ציסטות, ואז אפשר יהיה להמשיך למחזור טיפול נוסף ללא חודש הפסקה.
מבחינת המשך לטיפולי הפריה - אין דרישה לרצף של טיפולים הורמונליים, כך שניתן לרווח אותם, ועדיין כשנשלים 3 מחזורים של הזרעה בשילוב טיפול הורמונלי מלא - נוכל להמשיך להפריות.

מאז ההזרעה הבטן שלי נפוחה מאוד, החזה גדוש וכואב, ויש לי הרבה יותר תאבון מהרגיל. מרגישה שמנה ומגושמת, אבל לפי הרופא אלא תופעות הלוואי של ההורמונים.
הפעם אני נוקטת בגישה "הטבעית" - לא משקיעה במחשבות חיוביות, מנסה לא לחשוב על זה בכלל, זה יקרה בזמן הנכון. אבל כן ממשיכה לאכול בריא מהרגיל ולהתעמל ככל הניתן. וגם קניתי אננס טרי, כי לפי פורומים מסוימים זה עוזר בהשתרשות :) כה טעים!

מחשבה חיובית לסיכום - גם רישיון נהיגה השגתי רק בניסיון הרביעי.. אז אולי 4 זה מספר המזל :)

הזרקת גונאל F - סיכום החוויה

אז אנחנו לקראת הניסיון הרביעי בהזרעות.
הפעם בתוכנית - טיפול הורמונלי מלא, עם הזרקות גונאל F החל מהיום הרביעי למחזור.
כמו בסיבוב עם זריקות המנוגון, גם הפעם חיכיתי לצבור חוויות עם זריקות הגונאל F כדי שאוכל לפרסם איזשהי מסקנה מבוססת לגבי השימוש.

קניתי את התרופה בבית מרקחת של מכבי. חפיסה אחת, של 900 מ"ל שמספיקה ל 5 זריקות, עולה בערך 300 ש"ח (במקום 1300 ללא השתתפות הקופה!)
מקווה שלא אצטרך זריקות נוספות, אבל את זה אדע מחר אחרי האולטרסאונד ובדיקות הדם.

התרופה נוחה מאוד לשימוש!
מגיעה במתקן דמוי עט, עם תצוגה שמראה את כמות הנוזל הכללית, ומאפשרת לווסת את הכמות אותה רוצים להזריק בכל פעם - פשוט על ידי סיבוב החלק התחתון של העט.
ההמלצה היא לעשות את זה פעם ראשונה בליווי אחות או רופא, אבל היה יום שבת, וקראתי מלא בלוגים וראיתי סרטוני יו טיוב, והרגשתי מספיק בטוחה שנצליח להתמודד עם זה לבד.
הפעם הראשונה היא תמיד המלחיצה ביותר, הכנו משטח נקי, כוהל, צמר גפן ואת המזרק. בעל הזריק לי ואני לא הייתי מסוגלת להסתכל אפילו (גם לא בחמישה ימים שאחרי)
כמעט ולא מרגישים את הדקירה, וכמעט ואין תחושת צריבה.
5 ימים אחרי אני עדיין יכולה לראות נקודות קטנטנות על הבטן שמראות את מיקומי הדקירות, אבל לא שום דבר רציני.

מבחינת השפעה על ממצב רוח - לא הרגשתי שום דבר מיוחד.
מבחינה פיזית - הבטן התנפחה למימדי כרס בירה שמנמנה.

מרוצה הרבה יותר הפעם, כי לא נאלצנו ללכת למרפאה כל יום לקבל זריקות בטוסיק, ויכולתי לעשות את זה תוך כדי פעולות אחרות בנוחות ומהירות.

ממצאי מחקרים חדשים בנושא פוריות

אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר 8 חודשים.
בינתיים התוצאות מראות שאצלי הכל תקין מבחינת ביוץ, מבנה רחם, עובי רירית וכל הדברים האלה, אבל הגיל שלי בעייתי והרזרבה בשחלות לא משהו (לפי תוצאות בדיקת AMH).
גם אצל בעל בדיקות הזרע העלו בעיה במורפולוגיה (הצורה של הזרעון), אבל הכמות של הזרע אמורה לפצות על זה לדעתו של הרופא.

הבדיקה היחידה שאני מסרבת לעשות בכל תוקף היא צילום רחם.
גם כי אני מפחדת מהכאבים, וגם כי אני באמת מאמינה שהכל תקין אצלי, ואני לא רוצה לעשות נזק סתם.
אני בטוחה שהשחלות שלי פתוחות לחצוצרות ולא בהן הבעיה.
גם ככה אני מרגישה כמו שפן נסיונות עם כל ההורמונים שאני מזריקה.

אני כה מייחלת לימים שהגניקולוגיה תתפתח, כי כרגע נראה שהם נמצאים בפיגור טכנולוגי משמעותי, בטוחה שבעתיד כל הטיפולים שאנחנו עושות היום יראו כמו עינויי ימי הביניים.

עד שזה יקרה, מצאתי כמה מחקרים / טיפולים חדשים שיכולים לשפר את המצב כבר עכשיו:

חברה מצאה בשבילי את הכתבה הזו - תחליף לצילום רחם כואב:
מתוך הכתבה: אופציה חלופית לצילום הרחם, שאינה מוכרת מספיק, היא הדמיה של חלל הרחם והחצוצרות באולטרסאונד - בדיקה שנקראת סונו-היסטרוסלפינגוגרפיה (Sono-HSG) – שמתחילה לתפוס תאוצה בעולם במסגרת הבירור הראשוני לאי-פריון. בבדיקה זו מוזלפת דרך צינורית דקה המוחדרת לחלל הרחם בגישה נרתיקית תמיסת מים פיזיולוגיים (סליין), והאולטרסאונד מדגים את מעבר הנוזל דרך החצוצרות כדי לראות שאינן חסומות ודרך חלל הרחם כדי להדגים ממצאים כגון פוליפ, שרירן או הידבקות. בדיקה זו אינה מכאיבה, ככל הנראה מכיוון שאין צורך לתפוס את צוואר הרחם, הנוזל המוחדר מועט ומימי והזרקתו אינה נעשית בלחץ גבוה, והיא אינה כוללת קרינה. בנוסף, היא קצרה ורמת הדיוק שלה דומה לזו של צילום הרחם.
http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2692566

אני אבדוק את זה עם הרופא שלי ואעדכן...

****כמובטח, בדקתי עם הרופא וזו היתה תשובתו המרגיזה:

אכן הבדיקה קיימת

יש לה הרבה חסרונות

עדין צילום רחם זו בדיקת הבחירה

ולא כדאי ללכת על חיקויים

מחשבה אופטימית ליולי-אוגוסט - החום משפר את איכות הזרע!

מחקר איטלקי שמצא שהזרע נמצא במצב אופטימלי דווקא בחודשי הקיץ- אולי זה קשור לויטמין די או להורמונים שונים, אבל זה יסביר למה יש כל כך הרבה ילדים שנולדים בחודשי מאי- יוני! אנחנו התחלנו לנסות להרות רק בדצמבר, אז זה בהחלט חדשות טובות עכשיו שהתחיל החופש הגדול :)

http://healthy.walla.co.il/item/2863774

פיתוח ישראלי חדש שאמור לשפר סיכויי הריון בהזרעה:
פרוצדורה לא כואבת שתעזור לקדם את הזרעונים קרוב יותר לביצית.

http://mobile.mako.co.il/ninemonth-research/Article-a838cdb83d87a41006.htm

תמונה מהכתבה בהארץ

יעוץ לקראת סיבוב רביעי של הזרעות

עדיין מתאוששת מהבאסה, אבל חזרתי להתעמל ואני מרגישה שהגוף שלי חוזר לעצמו.

הגענו לפגישת יעוץ נוספת עם הרופא הפרטי, לקראת סיבוב רביעי של הזרעות+הורמונים (זו תהיה פעם שניה של הזרעה עם טיפול הורמונלי מלא)

נראה שהתוצאה הלא משהו של בדיקת ה- AMH שלי לא הרשימה את הרופא, שאמר שבכל מקרה אני צריכה לעשות 3 סבבים מלאים של הורמונים כדי לקבל את הקידום לטיפולי הפריה, ושהתוצאות אמנם נמוכות, אבל עדיין בסדר ולא מראות על ירידת פוריות בשנים הקרובות, ושנראה לו שיהיה לי מחזור עד גיל 45 למרות הנבואה המשפחתית שלכולם הוא מסתיים בגיל 38... מקווה שהוא יודע על מה הוא מדבר.

סיפרתי לו על תופאות הלוואי אחרי הפעם הקודמת - חזה נפוח וכואב כבר מהיום שאחרי ההזרעה ועד לקבלת המחזור - הוא אמר שזה בגלל ההורמונים שהזרקתי.
על זה שקיבלתי מחזור תוך 9 ימים מהטיפול ולא שבועיים כמו שאמור להיות, הוא אמר שזה מוזר מאוד ושננסה טיפול הורמונלי אחר.

הפעם אני אצטרך להזריק גונאל F במקום מנוגון (הגונאל הוא תכשיר כימי במקום המנוגון הביולוגי), ואני אתחיל להזריק מהיום הרביעי למחזור, וברמות הורמונים גבוהות יותר. מבאס מאוד כי ממש לא בא לי להכניס את החומרים האלה לגוף שלי, ושוב להתנפח.. אבל זה אמור להיות פשוט יותר להזרקה - התכשיר מגיע בצורת עט, וניתן להזריק אותו לבטן בלבד.

הרופא הזכיר שוב את נושא צילום הרחם - שגם משפר סטטיסטית סיכויים להיקלטות וגם טוב כדי לוודא שאין לי חסימה בשחלות. שוב סירבתי. מרגישה בטוחה שהכל אצלי תקין ולא רוצה לעבור טראומה נוספת.

בינתיים ממשיכה להינות מהחופש ולא לחשוב כל הזמן על ביוץ-סימנים-תקוות-מחשבות חיוביות

בדיקת רזרבה בשחלות - AMH

עוד בשנה שעברה, לפני שהתחתנו, הלכתי לגניקולוג ושאלתי אותו האם יש בדיקה שתגיד לי מה מצבי מבחינת הפוריות, שתנבא כמה שנות פוריות עוד נותרו לי. הוא ענה בהתנשאות שאין שום דרך כזאת.

הסיבה שחששתי היא שעל הנשים במשפחה שלי רובצת קללה גנטית - המחזור מפסיק כבר בגיל 38!

בתור מי שתמיד רצתה הרבה ילדים, זה רק גרם לי לתוספת לחץ. מה לעשות שלקח לי הרבה זמן למצוא את האדם הנכון להקים איתו משפחה..

סיפרתי את זה לרופא הפרטי אצלו אני מטופלת עכשיו, ולהפתעתי הוא אמר שדווקא יש בדיקה כזאת!
הבדיקה נקראת AMH. זו בדיקה חדשה יחסית והיא בודקת בקווים כלליים כמה שנות פוריות עוד נותרו.
הבדיקה מתבצעת באופן פרטי בלבד במכונים או בתי חולים.

עשיתי את הבדיקה בשבוע שעבר במעבדת רוזנבלט בת"א. הבדיקה היא בדיקת דם רגילה, פשוט את התוצאות מנתחים בעזרת מכונה מיוחדת, שעד לפני שנתיים לא היתה בארץ ואת התוצאות היו שולחים לפענוח בגרמניה. עלות הבדיקה היא 390 ש"ח.

אתמול התקבלו התוצאות והן לא ממש מעודדות - התוצאה שקיבלתי היא 0.67.

לפי הטבלה שמצורפת לבדיקה אלה הטווחים:

הטווח הטוב הוא ציון שנע בין 1-8
0.7-1 - סביר
0.4-0.6 - נמוך
פחות מ 0.4 זה כבר גיל הבלות או משהו.

הסיבה שרציתי לדעת היא כדי לא להמשיך בהזרעות עוד מלא זמן אם לא נותר לי הרבה, אלא להקפיא עוברים, כדי שתהיה לי אפשרות להכנס להריון גם בעתיד.
ביום ראשון אנחנו נפגשים עם הרופא והוא יוכל להסביר לי יותר לעומק את משמעות התוצאות.

הטיפול ההורמונלי המלא- תשובות לשאלות

בשמונה בבוקר שמנו פעמנו למרפאה של הרופא הפרטי.
הגענו קצת  לפניו והיינו לגמרי לבד במרפאה- איזה כיף!
לשמחתי הביקור הרגיע אותי מאוד, הרופא היה נחמד וקשוב וענה לכל השאלות שלנו.
הוחלט שאני מתחילה החודש טיפול הורמונלי מלא, עם הזרקות של מנוגון.
את הטיפול מתחילים בין היום השלישי לחמישי למחזור, ומכיוון שהיום אני נמצאת ביום החמישי למחזור, ומדובר ביום שישי, קיבלתי את הזריקה הראשונה כבר במהלך הפגישה, ע״י הרופא עצמו.
התרופה עשויה משתן של נשים בגיל הבלות, שעשיר בהורמונים מסוימים, שמבטלים את הביוץ הטבעי של הגוף, ומשרים מצב בו הוא מייצר זקיקים רבים כדי להגדיל סיכוי להיריון בהזרעה.
את הזריקה ניתן לתת בבטן או בישבן. כמובן שהעדפתי בישבן ( מזעזע אותי לחשוב על מחט בבטן) ואז מזריקים כמות כפולה לעומת הזרקה ישירה לבטן. הזריקה נמשכה מספר שניות, תחושה שורפת, אבל ממש לא נורא.
כעת אצטרך ללכת לקופ״ח כדי לקבל את הזריקה ב 5 ימים הקרובים, ואז אבצע בדיקת דם ו US.

מבחינת תשובות לשאלות שלי:
1. תרופות להשריית ביוץ לא גומרות את הרזרבה של הביציות בשחלה- האישה נולדת עם אלפי ביציות ומנצלת בחייה כ 400 בלבד, כך שאין סכנה שהטיפולים ״יגמרו״ לי את הביציות האחרונות. הרופא אמר שזה היה חשש שהובע בימים הראשונים של הטיפולים האלה, בשנות ה 80, והיום יודעים שזה לא נכון.

2. לגבי שאלתי אם לא עדיף להתחיל בשאיבת ביציות והקפאת עוברים ליתר בטחון- הוא אמר שלפי הבדיקות שלי אני לא נמצאת במצב של סיום תקופת פוריות, אבל ליתר בטחון הפנה אותי לבצע בדיקת MAH, שבודקת את הרזרבה השחלתית ומספקת אומדן לגבי שנות הפיריון הנותרות. את הבדיקה מבצעים באופן פרטי במכונים או בבי״ח, והיא עולה כ 200 ש״ח.

לשאלותיי על הפריה הרופא אמר שהוא בכלל לא חושב שנגיע לשם. ששנינו בריאים ומתפקדים היטב, ושהזרע של בעלי, שבעייתי מורפולוגית מפצה על כך בכמות הזרע, מה שהופך אותו לזרע באיכות נחמדה שאמור לעבוד גם ללא השבחה. הוא אמר שאני חייבת להיות יותר אופטימית ולשנות את הגישה.
בנוסף הוא אמר שאחרי חודש של טיפול הורמונלי עושים חודש הפסקה, ושאם נגיע לשם הוא ממליץ לעשות צילום רחם- גם כדי לוודא שאין חסימות. וגם כי סטטיסטית התהליך משפר סיכויי היקלטות.

באיזשהו מקום באמת נכנסתי להלך מחשבה שזה לא יעזור ושצריך להגיע להפריה. אני מתכוונת להפסיק עם זה, להשקיע יותר בחשיבה חיובית, להאמין שזה קורה עכשיו. שנינו מתפקדים מעולה והפעם זה יצליח!

אתמול הייתי בטקס הפרשת חלה של חברה שלי, שאמורה ללדת בעוד חודש. קראתי את הברכות המתאימות לכניסה להריון וביקשתי מהרבנית שתתפלל בשבילי- לא בוחלת בשום אמצעי שיביא לי את התינוק שלי! 

ריקנות

אבל! אבל גדול ונורא על תינוק נוסף שלא יוולד.

תינוק שכבר דמיינתי איך יראה ואיך ירגיש, ואיך יעצב את כל השנה הבאה

תינוק שהיה אמור להיוולד במזל טלה, כמה ימים לפני חג פורים.

תינוק שהיה אמור להסביר את כל התופעות שהיו לי בגוף מאז ההזרעה האחרונה.

הייתי בטוחה שאני ממש מרגישה אותו מתפתח, אבל כנראה שהכל היה רק תקוות שווא.

ועכשיו אני שוב מצטערת ששיתפתי את אמא שלי, וגם את שלו.

יושבת לידה ולא יודעת איך להגיד לה. גם היא בטוחה שהפעם זה הצליח.

זה התחיל אתמול בדימומים קטנים שחשבתי שהם בטח דימומי השתרשות, אבל הבוקר, בפיפי הראשון כבר היה ברור שזה דימום של ממש. בכיתי.

איזה ריקנות נוראה.

סיבוב שלישי של הזרעות - הפעם זה זה!

אחרי הטרפת של יום רביעי בה בעלי נאלץ להזריק לי אוביטרל לבטן, חיכינו במתח להזרעה של יום חמישי.
בגלל שהזרקתי את האוביטרל ב 15:00 בצהריים, וזה אמור לגרום לביוץ 36 שעות אחרי זה, קצת הלחיץ אותי שנבצע את ההזרעה ב 21:30, כלומר 30 וקצת שעות בלבד אחרי ההזרקה, אבל לא היתה אפשרות אחרת, וגם קראתי איפשהו שבין 30 -40 ומשהו שעות אחרי ההזרקה זה בסדר)

ב 20:45 התייצבנו במרפאה עם הזרע, (זרע שאגרנו במשך 5 ימים!) הרופא הראה לנו מה התהליך שהוא עושה עם הנוזלים השונים והמכונות, ויצאנו להמתין חצי שעה בגלידריה שבחוץ (אני לא אכלתי כי קראתי שעדיף לא לאכול מאכלים קרים כשמנסים להרות).
כשחזרנו היו שם 2 זוגות שנקבע להם תור והם נראו מתוסכלים מזה שנכנסנו לפניהם...
הטיפול היה מהיר ולא כואב (בלי דימום כמו שהיה לי אחרי ההזרעות בקופה), תוך כדי עצמתי עיניים ונשכתי לבעל אומלל את היד תוך שהוא מספר לי סיפורים על עיזים וחתולים (הייתי כ"כ במתח שלא שמעתי כלום, הוא אמר לי בדיעבד שזה מה שהיה)

המשכתי לשכב עוד קצת בזמן שהרופא ובעל סוגרים את ענייני התשלום, ואז הרופא אמר שהוא מתלבט אם כדאי לבצע עוד הזרעה.. השארתי את זה להחלטתו והוא ביקש שנגיע אליו למחרת - ביום שישי, ב 8 בבוקר, בבית חולים אסף הרופא. (כלומר זה יהיה כ 42 שעות אחרי הזרקת האוביטרל)

די קיוויתי שכבר סיימתי עם הטיפולים לשבוע זה, אבל אני אעשה הכל כדי שזו תהיה הפעם  האחרונה..
המחיר עבור 2 ההזרעות היה 1000 ש"ח, ואנחנו ננסה להשיג החזר דרך הביטוח הפרטי של בעלי.

ביום שישי השכמנו קום ב 6:30 והתחלנו להתארגן. אסף הרופא זה מקום עצום שנראה כמו בסיס צבאי ולקח לנו זמן למצוא לאן צריך להגיע. הכל תמיד מסורבל ולא ברור במקומות חדשים - הגענו למזכירות, הדלת סגורה, מלא זוגות מחכים בתור והתבקשנו להמתין כמה דקות, תוך שאני בלחץ שהזרע לא יהיה בחוץ יותר משעה..
בקיצור ממש לא התנאים שלהם אתה מצפה כשאתה משלם על רפואה פרטית.

מסרנו את הזרע, הלכנו לחכות (שעה) בארומה, אספנו את הזרע - שכאן משום מה לא ביקשו לשמור אותו בחזייה, ואמרו שממש אין צורך כי הרופא הוא בבנין שמעבר לכביש.

הגענו לחדר הטיפול והרופא אמר שמתוך סקרנות הוא רוצה לבצע אולטרסאונד ולראות מה קורה בפנים. הוא מצא 2 זקיקים גדולים בצד ימין ועוד אחד בצד שמאל ואמר שהרירית שלי היא הכי יפה שהוא ראה :)
הוא ביקש שאשתה 2 ליטר ביום בשבועיים הקרובים ולא אעסוק בפעילות גופנית ווידא שאני נוסעת הביתה לנוח.

ישבתי קצת בחוץ באוויר הנעים. הסתכלתי על העצים וקראתי תפילה מיוחדת לזרע בר קיימא שקיבלתי בהפרשת חלה שהייתי בה השבוע. הסתכלתי על פוסט התמונות החיוביות שלי ודמיינתי חזק את התשובה החיובית שאקבל עוד שבועיים. בדרך הביתה חשבנו על שמות לתינוקות, רפאל ודפנה, ואולי גם נופר ותמר.

בערב אירחנו את המשפחה של בעלי אצל אמא שלי. הכנתי חלה ולשתי אותה בעצמי ולא בקיצ'ן אייד כדי לקיים את המצווה כהלכתה, וגם הדלקתי נרות שבת, אומנם בחופזה כי לכולם זה היה נראה מוזר החזרה בתשובה הזאת, אבל עדיין.

כך הסתיים שבוע שלם של זריקות ומרפאות ומתחילים שבועיים של ציפייה אופטימית וחיובית לבאות.

לוח השראה להריון - מחשבות חיוביות

החלטתי ליצור פוסט של תמונות חיוביות ואופטימיות לקראת ההזרעה ובכלל...
התמונות כוללות תמונות של משפחות, תינוקות, בטנות הריוניות, וכו'

לא מצאתי משהו כזה ברשת כשחיפשתי, אז אני מקווה שזה יהיה שימושי לכמה שיותר אנשים.
זה סופר קיטש, אני יודעת.. אבל אלה האימג'ים שעשו לי הרגשה טובה וזה מה שחשוב.
מה אתן עושות כדי לשמור על חיוביות?

איך להזריק אוביטרל ולהישאר בחיים

אעעאעעעע איזה יום!
בבוקר עשיתי את מעקב הזקיקים ונסעתי לעבודה.
בצהריים קיבלתי את התוצאות של בדיקות הדם:
אסטרדיול - 2142 (שינוי מטורף מחודש שעבר! הטווח הנורמלי הוא עד 1100, אבל הוא עולה ככל שיש יותר זקיקים)
פרוגסטרון - 2.4.

התקשרתי לאחות לדווח את התוצאות ודקה אחרי זה היא כבר חזרה אלי עם המלצת הרופא:
להזריק אוביטרל כבר עכשיו ולהגיע מחר ב 21 בערב לבצע את ההזרעה!!

איזה מתח והתרגשות! מיד ביקשתי מבוס לצאת לזמן קצר ונסעתי הביתה לאסוף בעל ואת האוביטרל.
השעה 14:00, מגיעים לקופת החולים לקבל את הזריקה - והכל סגור! יש להם סייסטה מ 12 עד 16!!
גם מוקד החירום סגור עד 16:00.
אין לנו שום חברים שיודעים להזריק.
אין ברירה, החלטתנו לנסות להזריק לבד.
פתחנו את ההוראות והדבר הראשון שגילינו זה שצריך אלכוהול לחיטוי.
נסענו לבית המרקחת - בכל זאת שאלתי את הרוקח אם מישהו מהם יסכים להזריק לי, כצפוי הם אמרו שזה בלתי אפשרי.
הגענו הביתה, הלחץ שלי היה בשיאו, מצאנו סרטון YOUTUBE שמסביר ממש טוב מה צריך לעשות.
סידרנו הכל על מגבת על המיטה, ספרתי 4 אצבעות מהפופיק וחיטאתי את המקום. הסתכלתי לצד השני כשבעל הזריק את הדבר - ב 90 מעלות לגוף וצריך שכל המחט תיכנס.
ולא הרגשתי כמעט כלום!
זה ממש פשוט!
תוך שניה נהייתי השמחה באדם :)

בעיקרון הזמן האופטימלי בו אמור להתרחש הביוץ הוא 36 שעות מרגע הזרקת האוביטרל, לנו יהיה בערך 31 שעות עד ההזרעה, אבל אני בטוחה שזה יהיה מושלםםםם
בינתיים מתכננת להעביר את הזמן הנותר באוכל בריא, טיול ערב רגלי ומלא מחשבות חיוביות.

סיכום רשמים מהזרקות של מנוגון

חיכיתי כמה ימים כדי לכתוב פוסט "רשמים" מזריקות מנוגון.
אז היום אני אחרי ההזרקה החמישית, בדרך לעשות את מעקב הזקיקים.
שמחתי לגלות שלתרופה לא היו השפעות עלי, לא פיזית (חששתי מהתנפחות הבטן) ולא נפשית (בסה"כ מצב הרוח נשאר מאוזן).
מחיר התרופה די גבוה ומשום מה חשבתי שיהיה מדובר בכמה עשרות שקלים בודדות, אבל מסתבר שקופסה אחת עולה אחרי החזר של הקופה 300 ש"ח (ולפני החזר 1100 ש"ח)

את הזריקות בחרתי לקבל בישבן - בעיקר כי מלחיץ אותי מחטים בבטן, וגם כדי שפחות תתנפח.
להזרקה בישבן משתמשים בכמות כפולה של החומר - והחומר כאמור יקר.
בעיה נוספת התעוררה בגלל שאני לא מסוגלת להזריק לעצמי, ובאופן כללי מפחדת ממחטים, כך שהאופ' היחידה מבחינתי היתה להגיע כל יום למוקד של קופ"ח.

כאן תכנון מוקדם היה יכול לעזור - בגלל שביום הראשון הגעתי לקבל את הזריקה ב 22:00, ואת הזריקה יש לתת בערך באותה שעה כל יום, נוצר מצב שבכל יום אני נוסעת למוקד הרפואה הדחופה ומשלמת סכום גבוה על הטיפול (80 ומשהו ש"ח)
עדיף לתזמן את הזריקות עד לשעה 18:00 כדי לעשות את זה בעמדת אחיות רגיל בקופת החולים, או כמובן ללמוד סופסוף להזריק בעצמי...

את הזריקה עושים לסירוגין בשני צידי הישבן. בעלי עבר הדרכה מקיפה כדי שיוכל להזריק לי בעצמו, אבל עוד לא ניסינו את זה - מרגיש מסובך מאוד. ההדרכה כללה הנחיות גאומטריות איפה בדיוק להכניס את המחט כדי לא לגרום לי לנזק עצבי - צריך לחלק את הטוסיק לרבעים, ואז להעביר אלכסון דימיוני מעל הרבע החיצוני העליון, ורק בחלק שנוצר מותר להזריק.. אז בינתיים אני סומכת על האחיות בקופה שיעשו את זה.

אחת ההזרקות השבוע היתה כשהיינו בדרכנו להופעה! זה היה מוזר לעבור במוקד עם איפור ולבוש ערב כדי לקבל זריקה במהירות ולהמשיך :)

חוץ מזה הכל עבר סבבה. חזרתי עכשיו ממעקב זקיקים נוסף - וגיליתי שהמנוגון הניב עד כה 4 זקיקים! 3 בצד ימין ועוד אחד בצד שמאל, כולם בגודל של 17-19 מ"מ. מחכה ל 13:30, לקבל גם את תוצאות בדיקות הדם ואז אתקשר לדווח לרופא.

וכך נראית אריזת המנוגון: (בפנים יש אמפולות זכוכית - חצי אבקה וחצי נוזל). 

סיכום חודש הפסקה מטיפולים ולקראת מחזור טיפול חדש

לקחתי חודש חופש מהטיפולים ומהבלוג.
אין לתאר כמה כיף זה לחזור לשגרה נורמלית של מין טבעי, בלי דאגות ובלי פחד ממחטים.

בעיקרון החופש הזה נכפה עלי, כי הסתבר שאיחרתי את מועד תחילת "הטיפול ההורמונלי המלא" - שאף אחד בקופת החולים לא טרח לציין בפניי מתי הוא מתחיל, או שאני בכלל צריכה לעשות אותו. אבל בסופו של דבר שמחתי על פסק הזמן הזה ואפילו ניצלתי אותו לחופשה קצרה בפראג.

אבל עכשיו, כשאני לקראת מחזור טיפולים חדש, שוב התחילו הבעיות בהתנהלות מול קופת החולים:
לפני שטסתי, כדי להבטיח שלא יקרה שוב מצב בו אני מאחרת את מועד תחילת הטיפול, וידאתי עם האחיות בקופת החולים, והן ביקשו שאצור קשר ביום הראשון למחזור.
התקשרתי ביום הראשון, והן אמרו שביום חמישי אלך לבצע בדיקת דם וUS וגינלי, למרות שעדיין אהיה במחזור.
כששאלתי איזה סוג טיפול הורמונלי אני מיועדת לעבור, האחות הפנתה אותי לרופא, שאמר שקבוע תור, ושלא קובעים טיפול הורמונלי טלפונית! העביר אותי לקבוע תור ואז הסתבר שהוא בכלל לא יהיה בקופה עד יום ראשון, שיהיה כבר היום השביעי למחזור, ומאוחר מכדי לבצע את הטיפול ההורמונלי!!

בבת אחת נזרקתי שוב ללחץ הנפשי של חודש שעבר, בכי וחוסר שליטה על המצב.
אני לא מבינה איך יכול להיות שהאחיות אומרות דבר אחד והרופא דבר אחר, ואף אחד לא מסביר לי מה זה בכלל הטיפול ההורמונלי המלא, או שאני צריכה פגישת יעוץ נוספת כדי לקבוע איתו. ואיך הרופא הזה, שדיבר איתי לפני חודש ההפסקה לא ציין את זה בפניי. ובכלל כמה סוגים של טיפולים יש? איך מחליטים מה הטיפול הנכון?

כדי לא לפספס את החודש הזה, ולטובת השקט הנפשי שלי, החלטתי לחזור שוב לטיפולו של הרופא הפרטי.
גם שם אמרו לי שזה ברגע האחרון ושזה לא עובד ככה, אבל הצליחו להכניס אותי ליום שישי ב8 בבוקר (זה יהיה היום החמישי למחזור, כלומר, ממה שאני מבינה, היום האחרון בו ניתן להתחיל טיפול הורמונלי).

הפעם אני מתכננת לקבל תשובות לכל השאלות שלי:

1. מהם סוגי הטיפולים ההורמונליים הקיימים?
2. האם אפשר לעשות קודם כל שאיבת ביציות, כדי להבטיח שהן לא יגמרו ושיהיו רזרבות?
3. אני בת 37 ועם היסטוריה משפחתית של מחזור שנפסק כבר בגיל 38 - האם זה לא מספיק כדי לקצר את ההליך הדרוש כדי לעבור לטיפולי הפריה? (3 סבבים של הזרעה עם הטיפול ההורמונלי המלא)

והנה תמונה נחמדה שמצאתי שמתארת את התחושות בימים אלה:

אעדכן אחרי הרופא מחר, ואני מקוה שיהיו בשורות טובות לגבי הטיפולים, רוגע, שקט וחודש של הצלחה.

שום דבר לא ברור

זה פוסט לחוץ ומעוצבן.
אני מרגישה שאין לי מושג בכל כך הרבה דברים שקשורים בתהליך הזה, בבירוקרטיה, בהחזרים, באיך להשיג את התוצאות הכי טובות, וכל החיפושים שלי באינטרנט מניבים תוצאות חלקיות ולא מספקות בלבד.

ביום חמישי עשיתי סופסוף את בדיקת הדם שתקבע שאני לא בהריון. שונאת את זה שדוקרים אותי לחינם.
כמו שביקשו דיברתי בצהריים עם אחות ההריון בקופת חולים כדי לשמוע איך ממשיכים. היא אמרה שהשעה מאוחרת מדי והרופא יחזור אלי רק ביום ראשון. התקשרתי ביום ראשון, ואז אמרו לי שפספסתי את מועד תחילת הטיפולים ההורמונליים! כי את הטיפולים צריך להתחיל ביום החמישי למחזור (שהיה בדיוק ביום חמישי כשהתקשרתי).

האחות שאלה אותי איך ארצה להמשיך. כאילו אני אמורה לספק את התשובה הזאת. ביקשתי להתייעץ עם הרופא.
הרופא, שמתחיל לעצבן אותי בהתבדחויות שלו, אמר שצריך להמשיך החודש עם האוביטרל, וחודש הבא להתחיל את "הטיפול ההורמונלי המלא". לשאלתי מתי אפשר לעבור להפריה, השיב שרק אחרי 3 סבבים של הטיפול ההורמונלי המלא. שזה אומר שמה שעשיתי עד היום לא נחשב בכלל, ולא, אין קיצורי דרך. או כפי שניסח זאת - הדרך היחידה לקצר את הדרך היא שאכנס להריון לפני.

זה משגע אותי שבכל פעם אני נשארת בתחושה של יאוש, פחד וחוסר שליטה.
אני לא רוצה לעבור מלא סבבים של הטיפול ההורמונלי, שגורם ליציאה של הרבה ביציות כל חודש, כשיכול להיות שכל המאגר שלי עומד להיגמר בקרוב...
ואיך זה שיש לי חברות שמספרות שקיבלו החזרים על טיפולי ההזרעה אצל רופא פרטי ואילו אני מקבלת את התשובה שרק על היעוץ מקבלים החזר, ועל הטיפולים לא?

התייעצתי בפורומים ברשת ועם חברה שעברה את התהליך. נראה שמקבלים החזרים על הזרעות פרטיות רק במידה והרופא מוכן לרשום את הטיפולים כיעוץ, ואפילו לאחד כמה טיפולים לקבלה אחת, כדי להישאר במסגרת של 3 היעוצים בשנה שהקופה מספקת. ושאם יש בעיה בזרע אז אפשר לרשום חלק מהטיפולים גם על הבעל ולקבל החזרים מהקופה שלו (הוא בכללית).

בינתיים החלטתי לעשות הפסקה לחודש ולקוות לטוב, אולי דווקא עכשיו נצליח.
בחודש הבא (אם נצטרך כמובן) נחליט אם להמשיך בקופה או להתקדם שוב עם רופא פרטי, ונדאג להסביר את המצב ולשכנע שיפנו לוועדה כדי לזרז את ביצוע ההפריה.

בדיקת הריון בסוף המחזור

יש את הקטע המעצבן הזה, שכשעושים את הטיפולים דרך קופת החולים, אז מחייבים לבצע בדיקת הריון. גם אם מאוד מאוד ברור לך שאת לחלוטין לא בהריון.

אני כבר בטראומה מכל הדקירות ולא התחשק לי כלל. דחיתי את זה כל השבוע, עד שהיום, היום האחרון למחזור, סופסוף ניגשתי לבצע את זה. לשמחתי לא נפלתי על האחות הקצבית, אלא על מישהי נחמדה ביותר, אבל זה עדיין כאב ( היא אמרה שזה בגלל שלא שתיתי מספיק בבוקר והעור יבש. ) 

בסדר. חודש חדש מתחיל. אני מרגישה לא אופטימית, עצבנית וחסרת אנרגיות לתהליך. ברור לי שזה חייב להשתנות כדי שנצליח. מקווה שהסופש יביא איתו אנרגיות חדשות

דכדוך וחוסר חשק

נגמר הסופש ואיתו חגיגות יום ההולדת וחג השבועות. יחד עם העצבות של החזרה לשגרה נפל עלי גם הדכדוך של ההריון ששוב נכשל.

אני מרגישה שאיבדתי אנרגיות ושאין לי חשק להתעסק בזה בכלל.

היום התקשרו האחיות מהקופה להזכיר שלמרות שברור לי שקיבלתי מחזור ושאין הריון אני עדיין מחויבת לעשות את בדיקת הדם לבדיקת הריון, אחרת אי אפשר להמשיך בטיפולים. 

:(

קיוויתי שזה יקרה ביום הולדת

עבר שבוע וחצי מאז ההזרעה.
כל הזמן הזה הייתי קשובה לגוף שלי, מנסה לפענח את הכאבים המשונים ברחם ובשחלות, את מצבי הרוח והתיאבון. ומנסה לחשוב מחשבות אופטימיות ומשמחות על העוברון המתפתח.

ביומיים האחרונים בקושי הצלחתי להירדם, ואתמול גם לא היה לי תאבון בכלל, וכל הזמן חם לי (שזה מאוד לא אופייני לי) ועם סחרחורות ובחילה, ועייפות ורציתי להאמין שזה קרה.

אבל אתמול אחרי ששכבנו פתאום היתה לי הפרשה חומה. פחדתי לשכב איתו בגלל זה. תמיד כשאנחנו עושים את זה כמה ימים לפני שאמור להגיע המחזור אז יורדות פתאום כמה טיפות דם, הוא כאילו "מביא את המחזור", ואני רציתי לדחות את הקץ ככל האפשר.

בסופ"ש שעבר היינו בצימר, וחוויתי שם כמה רגעים של חשש לגורל העוברון - נכנסתי לזמן קצר לבריכה קפואה ולא נקייה במיוחד, ואז שכבתי בשמש בניסיון להתייבש ולהתחמם אבל נותרה לי שם תחושה קרה.. אה וגם עשינו סקס קצת פרוע.. אבל אני מקווה מאוד שזה לא מה שהרג את העוברון.

עוד יומיים יש לי יומולדת.
בשנה שעברה קיוויתי שהוא יציע לי נישואין בתאריך הזה. השנה קיוויתי שאני לא אקבל מחזור. 2 המשאלות האלה לא התגשמו.
אבל הוא כן הציע לי בספטמבר! שזה גם הדד ליין שלי לגבי לא להיות לחוצה ולקבל את זה שההריון יגיע, וזה יקרה בזמן הכי נכון מבחינת הילוד.

אז בינתיים התוכניות שלי לסופש הקרוב הן לחגוג יומולדת כמו שצריך, כולל אלכוהול וסיגריות ומה שיבוא לי.
מזל טוב לי!

השלב האחרון בלכידת הביצית - אוביטרל לתמיכה

היום הרביעי לנסיונות ללכידת הביצית.
אחרי יומיים של הזרעות הגיע יומה של זריקת האוביטרל השניה שהתבקשתי להזריק בשעות הבוקר.
את הזריקה שקניתי בסופר פארם יש להחזיק בקירור, ולכן כבר שם היא נמסרה לי עם גוש קרח שישמור עליה.
אנשים רגילים, כך נאמר לי, אמורים להזריק את זה בעצמם בבית, אבל אני לא הייתי מסוגלת להתמודד עם המחשבה.
אז בבוקר מיד כשהתעוררתי התארגנו ונסענו לקופת החולים בשוסטר, וחיכינו לאחיות שיעשו את הפעולה (שדורשת הפניה)

כבר בדרך לשם התחלתי לפתח התקף חרדה נאה, כולל קוצר נשימה, לחץ ודמעות.
בתור כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ובדיעבד זה מצחיק כי זה בכלל לא כואב, האחות היתה מקסימה וזה באמת הרבה פחות גרוע מכשלוקחים דם.

אחרי התאוששות קלה ואופוריה מוחלטת שכל השבוע הזה מאחורי, נסעתי לעבודה.
הגיע הזמן לספר לבוס, והוא קיבל את זה בהבנה והבטיח את מלוא תמיכתו בכל דבר שאצטרך. לפעמים הוא מקסים!

יושבת בעבודה עם מכנסיים פתוחים, שכלום לא ילחץ, יש כאבי בטן משונים, בעיקר בשחלות, וכולי תפילה שהביצית נתפסה, ושהיא מתמקמת ברגעים אלה בנוחיות בריפוד המחוזק בהורמונים של הרחם.

חודש שני לניסיונות הזרעה - הזרעה שלישית, רופא של הקופה

תקציר: חודש שני לניסיונות עם הזרעה, הזרעה שלישית ( הזרעה שניה למחזור זה), ההזרעה הראשונה לחודש זה בוצעה אתמול, והפעם אנחנו מנסים את זה דרך קופת החולים, ובשילוב אוביטרל

הגענו לקופה שוב באיחור, כשהזרע איתנו בתיק כבר שעה ואני בלחץ שלא ימות. הפעם יש תור בכניסה לחדר השבחת הזרע. אחרי 10 דקות נכנסים, ובפנים פוגש אותנו בחור צעיר ומשונה שהחליף את הצרפתיה הסקסית מאתמול. הוא נראה בן 20 וקצת, לא עושה רושם של מישהו מסודר ואחראי בכלל, ולא ברור לי מה לומדים בשביל לעסוק בזה ומי מפקח שם שהוא לא מבלבל את הזרעים. הבחור המוזר שאחראי לעתיד ילדינו אמר שהתהליך יקח שעה וחצי (אתמול זה היה 50 דקות בלבד) ושלח אותנו לדרכנו. יצאתי עם חששות ובתחושת חוסר בטחון ואמרתי לבעל שאם יצא ילד שחור שידע שזה כי הוא ניסה לחסוך!

הלכנו לבית קפה לארוחת בוקר ואז לסיבוב בשינקין. כל הזמן הזה נבנה הלחץ יותר ויותר. מאתמול אני לא מרגישה טוב, יש לי גלי חום ותחושות של קלקול קיבה ואני בלחץ ומתחילה לבכות בלי שליטה.

אנחנו חוזרים לקופה, אוספים את הזרע ויורדים לקומת הרופאים לחכות. גם כאן יש יותר אנשים מאתמול. נכנסים לרופא ואז זה כבר ממש בכי היסטרי, הרופא שואל אם אני רוצה לחכות רגע בחוץ ולהרגע אבל אני מעדיפה לגמור עם זה. סיפרתי לו על תופעות הלוואי והדימום החום שנמשך גם היום. הוא לא מתרגש ואומר שזה נורמלי.

בעל מחזיק לי את היד ומספר לי סיפורים מצחיקים. הבדיקה הפעם ארוכה וכואבת יותר מתמיד. אני יוצאת משם ולא יכולה להפסיק לבכות. האחיות חביבות ושואלות אותי מה קרה ונותנות לי אישור מחלה או כדבריהן: "תעשי יום כיף, תטיילי בקניון, תקני לעצמך משהו" אבל כולי מתפתלת בכאבים ורק רוצה להיכנס למיטה ולישון. 

סיכום רשמים מהזרעה בקופת חולים בשילוב אוביטרל ותופעות לוואי

שלב: חודש שני להזרעות- הזרעה ראשונה מתוך שתיים רצופות (יום אחרי יום)

אתמול בערב קיבלתי את זריקת האוביטרל, ששרפה וקצת הקרינה לרגל. עם או בלי קשר לאוביטרל, או אולי בגלל הלחץ, לא הצלחתי לישון כל הלילה. התהפכתי מצד לצד חסרת מנוח עד הבוקר כמעט.

בבוקר קמנו בקושי, עשינו את מה שצריך כדי להכניס את הזרע לקופסה הסטרילית, ונסענו לקופ"ח בבלפור.
חששתי מאוד מהתהליך דרך הקופה - אבל אני חייבת להודות שהיה מעולה, שירות כמעט כמו אצל רופא פרטי!
הגענו תחילה למסור את הזרע להשבחה. הנערה שמטפלת בו נראתה כמו צרפתיה סקסית בחצאית מיני, ולא בדיוק מה שציפיתי, אבל היתה חביבה ושירותית. בזמן שלקח לה להשביח את הצאצאים העתידיים קפצנו לארוחת בוקר באורנה ואלה. כעבור שעה חזרנו לאסוף את הבדיקה, הצרפתיה אמרה שהזרע "ממש בסדר" ונתנה לי לשמור אותו בחזיה בזמן שיורדים קומה לרופא.

בקומת הגניקולוגיה מיד הוכנסנו לרופא הזר, שראה שאני לחוצה והיה עדין וחביב. החזקתי לבעל את הידיים חזק חזק והסתכלתי לתקרה. בסה"כ היה זריז ולא ממש מכאיב, רק טיפה לוחץ בסוף. לא מאמינה שצריכה לעבור את זה שוב מחר ובטח אהיה שוב בלחץ אטומי כמו חתול בדרך לוטרינר :(

כשיצאנו נשארנו לשבת שם קצת בכיסאות ההמתנה להירגע ולעסוק בחשיבה חיובית ועידוד הזרעים לשחות מהר ולהגיע לביצית ולהצליח להיכנס. אפילו קראתי ברכות מיוחדות להפריה שחברה שלחה לי, כולל משפטים כמו "...שתתן לי זרע חדש, רצוי והגון וטוב ויפה מתוקן ומקובל..." וכו.

הלכתי לעבודה. בעבודה התחילו להיות לי הפרשות חומות, שנמשכו כל היום, מניחה שבבדיקה הרופא קצת שרט את צוואר הרחם.

התחלתי להרגיש ממש גרוע. כאב ראש, בחילה, חוסר מנוחה, גלי חום, חוסר תאבון וכאבי בטן שונים ובשילוב עם העייפות המצטברת מהלילה, אז החלטתי לצאת מוקדם. ניסיתי לישון. שכבתי 3 שעות במיטה ללא הצלחה. מרגישה כמו סמרטוט מעוך. וחם לי ממש כל הזמן.

אולי התחושות קשורות גם למזג האויר המוזר שהיה היום- חם ואביך בשילוב עם גשם.. ואני באמת מנסה לשכנע את עצמי שזה פסיכולוגי, אבל לא מצליחה לתפקד.

זריקת אוביטרל- סיכום אירוע

חזרנו עכשיו מביצוע זריקת אוביטרל ראשונה.

הדרך עברה בסופר פארם שם היתה להם רק יחידה אחת מהעסק הזה, אצטרך לחזור שנית.

המוצר מוחזק במקרר אצלם ולדרך שמו לי אותו בשקית עם קרחון.

הגענו למוקד מכבי השלום, שם קיבלו אותי במהירות ואחות חמודה רצתה ללמד אותי להזריק לעצמי. סרבתי בתוקף והסתכלתי לצד השני. בעל מוזמן ללמוד איך לעשות.

עושים את זה בבטן, מרחק 2 אצבעות לפחות מהפופיק, וכל יום במיקום אחר, לפי צורה של חצי עיגול בתחתית הבטן ( תחשבו קונטור תחתון של כרס) בכל אופן הזריקה עצמה באמת לא כואבת, אבל כשהחומר נכנס הוא קצת שורף, והשורף מתגבר עם הזמן ולי זה קצת הקרין לרגל, אבל באמת לא נורא כלל.

רופא קופה לעומת רופא פרטי, הזרעות ואוביטרל

חזרנו מפגישה עם הגניקולוג של קופת החולים
הפגישה נקבעה כבר מזמן כי רופאי הקופה הם קשים להשגה, ובכל אופן רצינו לבדוק גם את האופציה של לשלם עשירית מחיר על הזרעה (60 ש"ח לעומת 600 בפרטי!)

הרופא, שהוא מאוד נחמד באופן כללי, בדק את כל תוצאות הבדיקות שעשינו עד כה, כולל תעודת הנישואין שלנו שבלעדיה הוא לא יכול להמשיך את הטיפול! ואמר שלמרות שנתוני הביוץ שלי מאוד טובים, הוא רוצה שכבר עכשיו אתחיל בהזרקת הורמונים - אוביטרל.
בהתחלה הייתי מזועזעת ובשוק ומפוחדת והיסטרית מה שיצר את בכי מספר 2 להיום.

הוא אמר שלמרות מצב הזרע, הגיל שלי הוא בעיה יותר חמורה מאשר נושא הזרע, ושבלי ההורמונים זה לא יקרה.
זה די מטריד אותי, איך הוא קובע את זה בביטחון כזה. אני מרגישה שהגוף שלי מתפקד מצוין. ולמה ישר לפנות לכיוון של הורמונים בכלל.

בנוסף לזה הוא אמר שיבוצעו 2 הזרעות - יום אחרי יום! הרופא הפרטי אפילו לא הציע את זה..

מבחינת התהליך בקופת החולים שעד כה לא ידעתי איך הוא מתנהל -
אחרי שהרופא קבע שאני מתחילה טיפול הורמונלי בנוסף להזרעות, הוא שלח אותי לחדרה של האחות שתסביר לי את כל הפרטים.

האחות נתנה לי הפניות רבות, כולל מרשם לאוביטרל - 2 זריקות, שאותן אני צריכה לרכוש בעצמי. הפניה לקופת חולים להיום ב 22 בערב כדי שהאחיות שם יזריקו לי לבטן את המנה הראשונה.
ההזרעה תתבצע ביומיים רצופים, ויבצע אותה הרופא שנמצא באותו זמן, כלומר כל פעם רופא אחר, שאני לא מכירה, ויכולה רק לקוות שיהיה עדין כמו הרופא הפרטי.
נקבע שמחר בבוקר אנחנו צריכים להתייצב ב 8 בבוקר כדי לתת זרע, ובערך ב 10 יכניסו אותי לרופא התורן, בין מטופלות, כדי שיבצע את ההזרעה. אותו דבר גם מחרתיים, ויום אחרי מחרתיים (רביעי) זריקת אוביטרל נוספת כדי לתמוך בתהליך.
קיבלתי אפילו הפנייה לבדיקת דם להריון לעוד שבועיים!

זה אומר שביומיים הבאים אני אגיע לעבודה מאוד מאוחר (אמרו לי להצטייד בסבלנות כשאני מגיעה) וזה אומר שהגיע הזמן להגיד לבוס שאני עוברת תהליכי פוריות. לא בא לי כלל ומביך אותי לשתף אותו בדבר כזה אבל אין מה לעשות.

כרגיל, בדקתי במחשבון הלידה מה יהיה מזלו של התינוק אם אכן החודש זה יצליח - יצא שיוולד ב 2/2, במזל דלי, שזה מזל אוויר ולא מים כמו שחשבתי עד עכשיו!

בינתיים התייעצתי עם חברות שעברו את התהליך, קצת בפורומים, וקצת עם גניקולוג גרמני שאמר שההזרעה יום אחרי יום רק תגדיל את הסיכויים, ותמך גם בטיפול ההורמונלי. נרגעתי. בקרוב יוצאים לקנות את האוביטרל ומשם להזרקה במכבי השלום.

מעקב זקיקים ואולטרסאונד וגינלי - החודש השני

מחזור שני של הכנות להזרעה התחיל היום.
חזרתי עכשיו מקופת החולים, אחרי אולטרסאונד וגינלי ובדיקות דם.
בגלל שזה החודש השני שאני עושה את זה הכל כבר היה הרבה יותר ברור ופחות מלחיץ.

בגלל ניסיון החודש הקודם, ובגלל שהמחזור שלי סדיר מאוד, ובגלל שגם היתה שבת באמצע, ניגשתי לעשות את הבדיקות ביום ה- 13 למחזור (בפעם הקודמת ההזרעה בוצעה ביום ה 14) ואולי זה יחסוך לי כמה בדיקות דם מיותרות.

יצאתי מהבית ב 7:20, ב 7:30 כבר הייתי בקופת החולים, ועד 8:10 כבר סיימתי הכל והלכתי לשתות קפה.
הפעם הלכתי לבד (בעל נשאר לישון), וזה היה הרבה יותר עצוב ומדכדך לבד. לכאורה למה להעיר ולהטריח אותו בשביל שרק ישב במסדרונות, ימתין וישחק בטלפון, אבל תכלס יש לנוכחות שלו השפעה סופר חיובית.

בכל אופן, טכנאית האולטראונד היא אותה אחת מהחודש הקודם. החדר חשוך והבדיקה היתה מהירה ולא נוראית כלל.
היא ראתה שיש לי קצת זקיקים בצד ימין, זקיק של 18 מ"מ בצד שמאל (חודש שעבר זה היה בצד ימין) ורירית בעובי 9.
עדיין לא היה ביוץ וכנראה שרק מחר נעשה את ההזרעה. (אה והפעם בדקתי את נושא הסטריליות, והטכנאית מלבישה על המיטמר מעין קונדום ניילון לפני ביצוע הפעולה)

אח"כ ירדתי קומה לבצע את בדיקות הדם. בתור התפללתי שלא אפול שוב על האחות שהרגה לי את הוריד בחודש שעבר. כל האזור עדיין כחול ונפוח חודש אחרי. אבל יצא שמתוך 6+ האחיות שיש שם נפלתי דווקא עליה. תגובתה לכך שהאיזור נשאר נפוח מחודש שעבר היתה - "ככה זה כשדוקרים הרבה".
היה כואב גם הפעם.

יצאתי משם, קניתי קפה, נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות.
הרגשתי סוג של מחוללת, שמתעללים בגוף שלי וחודרים אליו כל הזמן, מתוסכלת ומדוכאת.

החודש בגלל שאני יודעת שהבעיה היא ככל הנראה לא אצלי, זה עוזר לי להיות פחות בלחץ - אני אוכלת מה שבא לי ולא מבלה זמן בניסיונות לחשיבה חיובית ודמיון מודרך שיגרמו לרחם שלי להיות מסבירת פנים. אני מאמינה בה שהיא מוכנה ותהיה הכי מסבירת פנים לכל ביצית מופרית שתגיע אליה! אז מהבחינה הזאת זה מקל עלי ומרגיע, אבל מצד שני אני מרגישה שזה לא פייר, ולמה זה חייב להיות ככה, ולמה אני צריכה לחכות עוד.